גם אני רוצה, גם אני רוצה!!!
1. האם מזריקה הכול לבד? בסבבים הראשונים, הבעלול עזר. פיתח שיטה של לספור עד עשר בגרמנית כדי להסיח את דעתי ולהצחיק אותי (שבע בגרמנית זה "זיבן". לא מצחיק???)
2. אם ענית "לא", מי מפנק אותך בזריקות ? בשלב מסוים, התחלתי להזריק לעצמי כדי לא להיות תלויה וזה ככה עד היום. בהתחשב בזה שיכולתי לא לעשות בדיקות דם עשר שנים רק מהפחד, אני די גאה בעצמי. הורידים שלי עדיין פארש, אבל לפחות הפחד העקרוני ממחטים, כבר איננו.
3. המקום הכי הזוי שבו נאלצת להזריק? באמצע אחד הסבבים, בעלי אושפז בבית חולים בגלל הרעלת תרופות, שנתנו לו לכאבי גב אחרי תאונת דרכים. הגיע אמבולנס לקחת אותו מהבית, ואני עוד הספקתי לחטוף את הערכה והזרקתי לעצמי ליד המיטה שלו במיון, בתקווה שאף אחד לא יראה ויחשוב שאני איזה ג'אנקי שגונבת מבית חולים דתי סמים.
4. איך את מנחמת את עצמך אחרי הזרקה כואבת? בפעמים הראשונות יצאנו לאכול גלידה. היום זו כבר שגרה של בוקר/ערב, כמו צחצוח שיניים וקרם פנים. אבל אחרי בדיקות דם שלא מוצאים לי בהן ורידים (מה שקורה לעתים די קרובות), אני מפנקת את עצמי בקפה קר.