אני יודעת
שכשנמצאים במקום בו את נמצאת עכשיו, בכזו מצוקה, הבדידות נוכחת הרבה יותר.
מהניסיון שלי, אני בעבר הרגשתי שאם אני נמצאת במצב הזה או אדם אחר, אז אם הוא לא רוצה לעזור לעצמו "אין מה לעשות". כמה טעיתי.
לפעמים כל מה שצריך הוא לעבור את הרגע הזה, להתמודד עם הדחף הרגעי, להיעזר. לפעמים מספיקה החוויה באותו הרגע שאת לא לבד, שזה ישתפר, שיש לך כוחות, כדי לעבור את זה. וכן, לפעמים אין ברירה אלא להיעזר במישהו או משהו חיצוני שישלשלו את החבל לבור שאת נמצאת בו.
כשאנחנו בתוך הבור , מרוב שכבר אין כוחות, הייאוש, הייאוש גורם לנו פשוט לקבל את המצב בהשלמה. אבל אני רוצה להעביר לך פה עד כמה שאפשר שלפני שאת מקבלת את המצב כמו שהוא את יכולה לנסות לשנות אותו.
זה נראה ממה שכתבת שאת במשבר קשה עכשיו, אני לא יודעת כמה הוא עוצמתי ביחס למשברים קודמים שעברת, אבל אף אחד מאיתנו לא חסין ממשברים וזה אומר שאת התמודדת עם מצבים דומים בעבר, וצלחת אותם.