סיפור קצר שכתבתי על יוגה

[פילוסוף רוחני33]

שירה הייתה נפרדת כל ערב מבעלה שי ורצה לשיעור היוגה. כמעט אף פעם לא הספיקה לערוך שיחה ממושכת עם בעלה. תמיד חשבה על היוגה והייתה עסוקה ומתרוצצת. היוגה אמנם תרמה לה הרבה וחיזקה את גופה ואת נפשה, אבל יותר מכל היה חשוב לה להיפגש עם המאמנת ששם, סנדי. זו הייתה אישה גבוהה, חסונה ויפה. ראו על כל גופה שהיא ספורטאית מצטיינת שהכושר נתן עליו את השפעתו. שירה הייתה מדברת אחרי השיעור עם סנדי המאמנת ומספרת לה על השירים שכתבה ועל הציורים שציירה, דברים שמעולם לא סיפרה עליהם לבעלה. סנדי תמיד הקשיבה בעניין ואחר כך סיפרה לה בשלווה על הספורט שהיא עושה ואיך הוא משפיע עליה. סנדי לימדה את שירה להבין שאמנות כמו ציורים ושירים זו דרך התבטאות של הנפש דרך הגוף, כמו בהתעמלות. זה הרגיע את שירה, כי שירה הבינה שהיא עושה דברים שמקשרים אותה ליקום כמו שסנדי תמיד אומרת שיוגה מקשר אדם ליקום המחזורי והשקט. לאט התחילו לגעת זו בזו, ובהמשך כשלא היה אף אחד לראות היו מתחבקות, מתלטפות ומתנשקות. איש לא ידע על זה.

כשהייתה שירה חוזרת הביתה, היה חיוך רגוע משוח על פניה. כבר לא התרוצצה ממקום למקום אלא הייתה מחבקת את שי ואומרת לו: "יוגה זה דבר יפה". היא פחדה ששי ירצה לבוא לראות, אבל הוא לא ביקש. הם היו יוצאים לטייל ולבלות ביחד, ושירה התעודדה לספר על ציוריה ועל שיריה ואומרת שזו דרך יפה להתבטאות והלוואי שהם יוכלו להתבטא ככה ביחד. נולד להם ילד, והם היו מאושרים.