דויד אלמוזנינו
New member
סיפור/ יום הולדת למורה מרדושי/דויד
לעיר "מוגדור" קוראים גם "העיר הלבנה" כי כל בתיה לבנים לפי הוראת הסולטאן, לכל עיר במרוקו יש צבע משלה ול"מגדור" נתנו את הצבע הלבן שהולם אותה מאוד, בתיה הלבנים בולטים על רקע הים הצבוע טורקיז מרפסות הבתים צבועים ורוד והחלונות בכחול עמוק כמו השמים המלאים שחפים לבנים שמנים וצעקנים, "מגדור "נחשבת ליפה בערי החוף היא מוקפת חומה ופתוחה רק לכוון הים. כששלטו הפורטוגזים במרוקו הם בנו את החומה והמצודה הימית המפוארת "סקלה" .על המצודה למעלה כמה תותחי ברונזה ירוקים גדולים וכבדים מאותה תקופה. כמה דייגים בנמל מתחממים בשמש ליד מדורה שעליה בישלו קפה ,בנמל הדיג כל סוגי דגי הים וכל מיני שרצים נמכרים שם, סרדינים טריים על האש רצוי לאכול במקום וללקק את האצבעות .השמש שוקעת בים וצובעת את השמים בכל צבעי הקשת. כבר מהימים הראשונים בכיתה הראשונה של בית הספר "אליאנס" הבנתי שהמקום נוצר ממש בשבילי , המורים דברו צרפתית שפה שהייתה שגורה בפי מילדות והכול היה נינוח ושקט והתחלתי להתרגל לפניהם של הילדים שהיו בכיתה. אנחנו נחשבנו משפחה מהמעמד הבינוני אך אימי השתדלה בכל כוחה להעלות אותנו הילדים רמה באמצעים הפשוטים שהיו ברשותה ובכסף קטן. אימי רינה השתדלה להלביש אותי ואת אחי כנסיכים ואני הייתי בולט בכיתה בניקיוני ובבגדי שנראו תמיד חדשים. יום יום נדף ממני ניחוח של בושם וסבון מסוג טוב כאשר לשאר הילדים לא היה להם ריח כלל או נדף מהם ריח לא נעים. הסוד היה רק בידי אימי . אימי רינה הייתה עומדת שעות ליד חנויות בגדי ילדים מציירת ומעתיקה את הדוגמאות האחרונות ותופרת לנו בגדים בכמה פרוטות, כך נראינו תמיד באופנה האחרונה... אך אליה וקוץ בה.. כאשר הורי רצו לרשום אותי ל"קנטינה" לארוחת צהריים שלכל הדעות הייתה מגיעה לי .המנהלת אמרה לה אתם עשירים! יש לכם כסף הקנטינה לעניים. אותו הדבר קרה עם נעליים התקבלו במתנה זוגות נעליים חדשות תרומה מיהודי אמריקה וכשאימי בקשה נעלים בשבילי אמרו לה אתם לא ברשימה מצבכם טוב מאחרים. כילד כאב לי מאוד שלא קבלתי נעלים חדשות, וההורים שלי לא יכלו לקנות לי נעלים חדשות . כמו כן מנעו ממני ארוחה חמה ואף פעם לא הבנתי למה? וזה שלא ידעתי ערבית רק החמיר את המצב העגום. הילדים הוציאו אותי מכללם, הם דברו ביניהם ערבית, סחו זה לזה מעשיות שהתקשיתי להבינם. היו נפגשים כל בוקר ליד חצר בית הספר ולוחצים זה את יד זה בלבביות . ואני הייתי בצד. אני דנתי בחומרה את התנהגותם, ונחשבתי לבחור חמור סבר ורציני . יותר מאוחר הבנתי שאני חייב להשתלב ללמוד מהם ערבית, כי אם לא, אנתק את עצמי בכורח הדברים מהסביבה החדשה ואהיה תלוי ועומד בין שתי תרבויות הערבית והצרפתית. עתיד הייתי למצוא את עצמי בין שתי שכבות ומבקש לשבת על שני כיסאות ואיני יושב בשום מקום. השנה הראשונה בחיי בבית הספר אליאנס תיזכר אצלי כשנה טובה היא עברה כמעט ללא תקלות מיוחדות חוץ מפעם אחת שהמורה שכחה אותי בחוף הים וכשהרגשתי שאני לבד התחלתי לרוץ עד לבית הספר והתקבלתי במחיאות כפיים על ידי ההורים שהמתינו לילדיהם. אך לא ידעתי מה יהיה בהמשך? הייתי כנראה תלמיד כל כך טוב שהקפיצו אותי כיתה והגעתי ישר לכיתה השלישית!! כאן מצאתי מורה נחמדה וחיכנית ונראה לי כאילו שכל הילדים היו מבית טוב לבושים הטעם ומסורקים ונודף מהם "מי- קולון" משובח. המורה החדשה לימדה אותנו צרפתית והרבה מאוד שירים שלא מצאו חן בעיני אבי המחמיר תמיד. בשליש הראשון של השנה החליטה המורה שנעשה הצגה וכל השיעורים היו למעשה חזרות על המופע. נבחרו כמה תלמידים ואני ביניהם וחולקו לנו תפקידים. שמחתי הייתה רבה .הכול היה טוב ויפה ואני ידעתי את התפקיד שלי ושל האחרים בעל פה לצורך ההצגה היה צורך בתשלום לקנית חומרים לתלבושות ולכובעי מלחים וזה היה הקש ששבר את גב הגמל. אבי כעס מאוד שביקשתי ממנו כסף לתלבושות ובכלל לא נראה לו כל העניין שהקפיצו אותי כיתה ושבכיתה הזאת רק שרים ולא לומדים . הוא אומר לאימי כדי להיות גבר אני חייב לעבור דרך כיתה שנייה של המורה מרדושי אוחיון שהיה קרוב משפחה והתברר לי יותר מאוחר שהיה קרוב של כל יהודי מוגדור. לא עזרו לי תחנוני אבי הלך למנהלת ואני עברתי לכיתה השנייה שהייתה עולם אחר לגמרי ממה שהכרתי עד כאן. הילדים בכיתה השניה היו גדולים שובבים מאוד ומגולחי ראש. היו ביניהם גם כאלה שלא עלו כיתה כמה שנים. המורה מרדושי "המלומד" שלט בהם ביד רמה בעונשים ובמקלו המחודד. מיד מגולחי הראש חשבו שאני משהו חריג בנוף הכללי של הכיתה והחלו להתעלל בי לא עזרו השיחות בכיתה של המורה מרדושי קרוב המשפחה ולא עזרו העונשים. בהפסקות כל יום קבלתי מכות. אהבתי את אבי מאוד אך היו רגעים שכעסתי עליו מאוד שהביא אותי למצב הזה. ביום אחד בהפסקה אחד התלמידים בעט לי באף ויצא לי דם שמיאן להפסיק. אחרי כמה ימים נודע לי שהילד שבעט בי נהרג בתאונת דרכים, הוא היה ילד שובב מאוד. לא ידעתי מה לחשוב אך הרגשתי מאז שיש בידי כוח שאן לאחרים דבר שלא היה נכון כמובן. יום אחד נודע לנו שיש יום הולדת למורה מרדושי הנערץ בכל מוגדור וצריך להביא לו מתנה, אני לא הבאתי מתנה אך כמעט כל התלמידים הביאו מתנות מעננות ואפילו יקרות. המורה הודה להורים שלנו על המתנות. הביא קופסת קרטון גדולה שהניח על השולחן והחל דוחף בערבוביה את המתנות שקבל.קודם עוגת השוקולד ועליה העניבות הפרחוניות והחולצות הלבנות עטים שונים פסלים מברונזה ושוב עוגת קצפת ואחריהם שאר הספרים והמחברות ושוב עוגה ו... עניבות משובצות . לא הבנתי מה קורה האם המורה מזלזל במתנות היקרות שקבל מאיתנו אני עד היום לא שוכח את המראה הזה. לא היה עדיף לחלק לילדים פרוסת עוגה ? ההתעללות בי המשיכה כל השנה ולא היה ברור לי למה?. עד שיום בהיר אחד בסוף שנת הלימודים כשישבתי בכיתה ליד אחד המנהיגים של הכיתה התבררה לי התשובה הוא שאל אותי? דויד אבא שלך יהודי? כן, עניתי ואימה שלך יהודיה כן ודאי.
לעיר "מוגדור" קוראים גם "העיר הלבנה" כי כל בתיה לבנים לפי הוראת הסולטאן, לכל עיר במרוקו יש צבע משלה ול"מגדור" נתנו את הצבע הלבן שהולם אותה מאוד, בתיה הלבנים בולטים על רקע הים הצבוע טורקיז מרפסות הבתים צבועים ורוד והחלונות בכחול עמוק כמו השמים המלאים שחפים לבנים שמנים וצעקנים, "מגדור "נחשבת ליפה בערי החוף היא מוקפת חומה ופתוחה רק לכוון הים. כששלטו הפורטוגזים במרוקו הם בנו את החומה והמצודה הימית המפוארת "סקלה" .על המצודה למעלה כמה תותחי ברונזה ירוקים גדולים וכבדים מאותה תקופה. כמה דייגים בנמל מתחממים בשמש ליד מדורה שעליה בישלו קפה ,בנמל הדיג כל סוגי דגי הים וכל מיני שרצים נמכרים שם, סרדינים טריים על האש רצוי לאכול במקום וללקק את האצבעות .השמש שוקעת בים וצובעת את השמים בכל צבעי הקשת. כבר מהימים הראשונים בכיתה הראשונה של בית הספר "אליאנס" הבנתי שהמקום נוצר ממש בשבילי , המורים דברו צרפתית שפה שהייתה שגורה בפי מילדות והכול היה נינוח ושקט והתחלתי להתרגל לפניהם של הילדים שהיו בכיתה. אנחנו נחשבנו משפחה מהמעמד הבינוני אך אימי השתדלה בכל כוחה להעלות אותנו הילדים רמה באמצעים הפשוטים שהיו ברשותה ובכסף קטן. אימי רינה השתדלה להלביש אותי ואת אחי כנסיכים ואני הייתי בולט בכיתה בניקיוני ובבגדי שנראו תמיד חדשים. יום יום נדף ממני ניחוח של בושם וסבון מסוג טוב כאשר לשאר הילדים לא היה להם ריח כלל או נדף מהם ריח לא נעים. הסוד היה רק בידי אימי . אימי רינה הייתה עומדת שעות ליד חנויות בגדי ילדים מציירת ומעתיקה את הדוגמאות האחרונות ותופרת לנו בגדים בכמה פרוטות, כך נראינו תמיד באופנה האחרונה... אך אליה וקוץ בה.. כאשר הורי רצו לרשום אותי ל"קנטינה" לארוחת צהריים שלכל הדעות הייתה מגיעה לי .המנהלת אמרה לה אתם עשירים! יש לכם כסף הקנטינה לעניים. אותו הדבר קרה עם נעליים התקבלו במתנה זוגות נעליים חדשות תרומה מיהודי אמריקה וכשאימי בקשה נעלים בשבילי אמרו לה אתם לא ברשימה מצבכם טוב מאחרים. כילד כאב לי מאוד שלא קבלתי נעלים חדשות, וההורים שלי לא יכלו לקנות לי נעלים חדשות . כמו כן מנעו ממני ארוחה חמה ואף פעם לא הבנתי למה? וזה שלא ידעתי ערבית רק החמיר את המצב העגום. הילדים הוציאו אותי מכללם, הם דברו ביניהם ערבית, סחו זה לזה מעשיות שהתקשיתי להבינם. היו נפגשים כל בוקר ליד חצר בית הספר ולוחצים זה את יד זה בלבביות . ואני הייתי בצד. אני דנתי בחומרה את התנהגותם, ונחשבתי לבחור חמור סבר ורציני . יותר מאוחר הבנתי שאני חייב להשתלב ללמוד מהם ערבית, כי אם לא, אנתק את עצמי בכורח הדברים מהסביבה החדשה ואהיה תלוי ועומד בין שתי תרבויות הערבית והצרפתית. עתיד הייתי למצוא את עצמי בין שתי שכבות ומבקש לשבת על שני כיסאות ואיני יושב בשום מקום. השנה הראשונה בחיי בבית הספר אליאנס תיזכר אצלי כשנה טובה היא עברה כמעט ללא תקלות מיוחדות חוץ מפעם אחת שהמורה שכחה אותי בחוף הים וכשהרגשתי שאני לבד התחלתי לרוץ עד לבית הספר והתקבלתי במחיאות כפיים על ידי ההורים שהמתינו לילדיהם. אך לא ידעתי מה יהיה בהמשך? הייתי כנראה תלמיד כל כך טוב שהקפיצו אותי כיתה והגעתי ישר לכיתה השלישית!! כאן מצאתי מורה נחמדה וחיכנית ונראה לי כאילו שכל הילדים היו מבית טוב לבושים הטעם ומסורקים ונודף מהם "מי- קולון" משובח. המורה החדשה לימדה אותנו צרפתית והרבה מאוד שירים שלא מצאו חן בעיני אבי המחמיר תמיד. בשליש הראשון של השנה החליטה המורה שנעשה הצגה וכל השיעורים היו למעשה חזרות על המופע. נבחרו כמה תלמידים ואני ביניהם וחולקו לנו תפקידים. שמחתי הייתה רבה .הכול היה טוב ויפה ואני ידעתי את התפקיד שלי ושל האחרים בעל פה לצורך ההצגה היה צורך בתשלום לקנית חומרים לתלבושות ולכובעי מלחים וזה היה הקש ששבר את גב הגמל. אבי כעס מאוד שביקשתי ממנו כסף לתלבושות ובכלל לא נראה לו כל העניין שהקפיצו אותי כיתה ושבכיתה הזאת רק שרים ולא לומדים . הוא אומר לאימי כדי להיות גבר אני חייב לעבור דרך כיתה שנייה של המורה מרדושי אוחיון שהיה קרוב משפחה והתברר לי יותר מאוחר שהיה קרוב של כל יהודי מוגדור. לא עזרו לי תחנוני אבי הלך למנהלת ואני עברתי לכיתה השנייה שהייתה עולם אחר לגמרי ממה שהכרתי עד כאן. הילדים בכיתה השניה היו גדולים שובבים מאוד ומגולחי ראש. היו ביניהם גם כאלה שלא עלו כיתה כמה שנים. המורה מרדושי "המלומד" שלט בהם ביד רמה בעונשים ובמקלו המחודד. מיד מגולחי הראש חשבו שאני משהו חריג בנוף הכללי של הכיתה והחלו להתעלל בי לא עזרו השיחות בכיתה של המורה מרדושי קרוב המשפחה ולא עזרו העונשים. בהפסקות כל יום קבלתי מכות. אהבתי את אבי מאוד אך היו רגעים שכעסתי עליו מאוד שהביא אותי למצב הזה. ביום אחד בהפסקה אחד התלמידים בעט לי באף ויצא לי דם שמיאן להפסיק. אחרי כמה ימים נודע לי שהילד שבעט בי נהרג בתאונת דרכים, הוא היה ילד שובב מאוד. לא ידעתי מה לחשוב אך הרגשתי מאז שיש בידי כוח שאן לאחרים דבר שלא היה נכון כמובן. יום אחד נודע לנו שיש יום הולדת למורה מרדושי הנערץ בכל מוגדור וצריך להביא לו מתנה, אני לא הבאתי מתנה אך כמעט כל התלמידים הביאו מתנות מעננות ואפילו יקרות. המורה הודה להורים שלנו על המתנות. הביא קופסת קרטון גדולה שהניח על השולחן והחל דוחף בערבוביה את המתנות שקבל.קודם עוגת השוקולד ועליה העניבות הפרחוניות והחולצות הלבנות עטים שונים פסלים מברונזה ושוב עוגת קצפת ואחריהם שאר הספרים והמחברות ושוב עוגה ו... עניבות משובצות . לא הבנתי מה קורה האם המורה מזלזל במתנות היקרות שקבל מאיתנו אני עד היום לא שוכח את המראה הזה. לא היה עדיף לחלק לילדים פרוסת עוגה ? ההתעללות בי המשיכה כל השנה ולא היה ברור לי למה?. עד שיום בהיר אחד בסוף שנת הלימודים כשישבתי בכיתה ליד אחד המנהיגים של הכיתה התבררה לי התשובה הוא שאל אותי? דויד אבא שלך יהודי? כן, עניתי ואימה שלך יהודיה כן ודאי.