היי מריה, תודה על השיתוף
אני מאחלת לך שתצליחי גם אם זה כרוך בתרומת ביצית ובמחיר כואב של ויתור על הגנטיקה..
גם אני עברתי כברת דרך בהריון הראשון וכמעט שהתייאשתי, אבל כאמור נקלטתי כחודשיים אחרי גיל 42, וילדתי לקראת 43. לא ויתרתי על הורמונים כי להבנתי לא היה זמן למשחקים. אני משכתי קצת זמן בהזרעות כי חששתי מIVF, אבל לא הצלחתי להימלט מזה..
וכן, ניכר שהפוריות יורדת אחרי גיל 40 וראיתי כמוך את הירידה באופן תלול. בגיל 39 היו לי בדיקות של בת 33. לטיפול האחרון בגיל 42 שהסתיים בהריון ולידה הגעתי עם זריקת מנופור 600 כל יום, כשכמות הביציות הנשאבות יורדת בהתמדה. גם הטיפול שהצליח הוציא לי את הנשמה.. התפתחות של 2 ביציות זגזגה על פני 20 יום בצורה כזו שכמעט שביטלתי את הסבב הזה, שלא הניב עד יום 9-10 כמדומני שום ביצית. ואז הרופא אמר לי חכי. קודם נפסיק להזריק מספר ימים ונראה אולי משהו יצוץ.
ואז פתאום ביום 15 14 צצו משום מקום 2 ביציות שאחת מהן הניבה הריון. סוג של פלא...
הכל יכול להיות בעסק הזה. הכל! אני מכירה נשים שגם בגיל 43 הצליחו כנגד כל הסיכויים מביצית שלהן, אבל לטבע חוקים משלו וזה נורא אינדיוידואלי. אגב, לקראת הטיפול שהצליח שילבתי דיקור וגם לקחתי מספר חודשים קודם לכן דיאה. אולי גם זה עזר, אבל כנראה שלעולם לא אדע..
אני ילדתי בלידה רגילה ולא בקיסרי, בניגוד לחלק מההמלצות. ידוע שאחרי לידה הפיריון במצב טוב, השאלה אם זה תקף לגיל 44. אני תוהה עד כמה זה משנה את המצב. קבעתי בינתיים תור לרופא וליתר ביטחון אני אעשה פרופיל הורמונלי - "שיעורי בית"... כנראה שאפעל בעצת הרופא ואם ימליץ על תרומה, לא אתנגד למרות שזה קצת כואב..
בכלל, עצם המחשבה על זה להביא ילד שני כיחידנית די מפחיד. זה רק הרצון שלילד יהיה אח שמניע אותי... אני די חוששת, למען האמת אבל משום מה חושבת שזה הדבר הנכון לעשות..
ומריה, שוב - הלוואי שתצליחי. גם עם תרומת ביצית.
זה יהיה שווה לך את הכל.
בהצלחה, יקירה.
אני מאחלת לך שתצליחי גם אם זה כרוך בתרומת ביצית ובמחיר כואב של ויתור על הגנטיקה..
גם אני עברתי כברת דרך בהריון הראשון וכמעט שהתייאשתי, אבל כאמור נקלטתי כחודשיים אחרי גיל 42, וילדתי לקראת 43. לא ויתרתי על הורמונים כי להבנתי לא היה זמן למשחקים. אני משכתי קצת זמן בהזרעות כי חששתי מIVF, אבל לא הצלחתי להימלט מזה..
וכן, ניכר שהפוריות יורדת אחרי גיל 40 וראיתי כמוך את הירידה באופן תלול. בגיל 39 היו לי בדיקות של בת 33. לטיפול האחרון בגיל 42 שהסתיים בהריון ולידה הגעתי עם זריקת מנופור 600 כל יום, כשכמות הביציות הנשאבות יורדת בהתמדה. גם הטיפול שהצליח הוציא לי את הנשמה.. התפתחות של 2 ביציות זגזגה על פני 20 יום בצורה כזו שכמעט שביטלתי את הסבב הזה, שלא הניב עד יום 9-10 כמדומני שום ביצית. ואז הרופא אמר לי חכי. קודם נפסיק להזריק מספר ימים ונראה אולי משהו יצוץ.
ואז פתאום ביום 15 14 צצו משום מקום 2 ביציות שאחת מהן הניבה הריון. סוג של פלא...
הכל יכול להיות בעסק הזה. הכל! אני מכירה נשים שגם בגיל 43 הצליחו כנגד כל הסיכויים מביצית שלהן, אבל לטבע חוקים משלו וזה נורא אינדיוידואלי. אגב, לקראת הטיפול שהצליח שילבתי דיקור וגם לקחתי מספר חודשים קודם לכן דיאה. אולי גם זה עזר, אבל כנראה שלעולם לא אדע..
אני ילדתי בלידה רגילה ולא בקיסרי, בניגוד לחלק מההמלצות. ידוע שאחרי לידה הפיריון במצב טוב, השאלה אם זה תקף לגיל 44. אני תוהה עד כמה זה משנה את המצב. קבעתי בינתיים תור לרופא וליתר ביטחון אני אעשה פרופיל הורמונלי - "שיעורי בית"... כנראה שאפעל בעצת הרופא ואם ימליץ על תרומה, לא אתנגד למרות שזה קצת כואב..
בכלל, עצם המחשבה על זה להביא ילד שני כיחידנית די מפחיד. זה רק הרצון שלילד יהיה אח שמניע אותי... אני די חוששת, למען האמת אבל משום מה חושבת שזה הדבר הנכון לעשות..
ומריה, שוב - הלוואי שתצליחי. גם עם תרומת ביצית.
זה יהיה שווה לך את הכל.
בהצלחה, יקירה.