סבתא והנכד לא מסתדרים

[להעלות ליגה]

שתאזור אומץ

שתלך להדרכה
שתעזר בעזרה מקצועית
משהו
היא אמא לארבעה ילדים
אין דבר כזה לא מסוגלת

 

[AlicePJ]

מסכימה. עכשיו בתור אמא התפקיד שלה הוא להגן

על הילדים שלה. אולי זה יגרום לה לאזור אומץ מול אמא שלה.

 

[להעלות ליגה]

על זה אין שום ספק!!

ברור לגמרי שהיא צריכה לקום ולעשות מעשה

 

[mykal]

היא לא צריכה לאזור אומץ

היא אמורה להבין ולהפנים שההתנהלות שהיא רגילה אליה--
כבר לא 'עובדת'.
היא צריכה להיות יצירתית ולמצוא פתרונות--שיאפשרו לכל הצדדים
לחיות אחד ליד השני בלי התערבות.
לזה לא צריך אומץ--לזה צריך להליט ולחשוב איך עושים בלי לפגע.
בסופו של דבר גם בשביל החינוך של הבן שלה--היא אמורה לכבד את אמא שלה.

 

[AlicePJ]

בשביל כבוד צריך לעבוד

כבוד לא מגיע מעצם היותה אמא שלה. כבוד מגיע מההתנהלות של האמא וההתנהגות שלה. אני לא הייתי מרגישה יותר מידי כבוד כלפי מישהו שמכה את הילדים שלי, בלשון המעטה.

 

[mykal]

יש לדייק

מצטערת יש לי הרגשה שלקחת את זה למקום קיצוני מאוד,
הסבתא הזו איננה אשה אלימה, היא אשה תקיפה שבאה מתרבות של
משצעת תקיפה, והיא 'נשברה' מול התנהגות חצופה של הילד,
ונתנה סתירה, שלטעמה מחנכת. (אני נגד. מבהירה כדי שלא תחשבי שזו דרך חינוכית בעיני)
המעשה הזה לא מקובל , נכון, אבל ראשית כדאי להביןאת כל הקונטקסט,
ולכן, כן מגיע לאמא הזו הרבה כבוד, והרבה הערכה,
על המוכנות שלה לעזור ולהיות שמרטפית על ארבעה ילדים --נכדים באופן קבוע
כך וכך פעמים בשבוע. זה לא ובן מאליו.
ובשביל הכבוד היא עובדת קשה ומסורה מאוד.
הילד גם לא חסר אונים וחסר ישע כפי שכתבת--הוא אפילו בעט חזרה,
מותר גם להעלב מסבתא--וללכת לחדר ולבכות ולא להרביץ ולבעוט חזרה.
סיטואציה מביכה, נכון--לא צריך להוציא את הסיטואציה מפרופורציה.
ואני רק חוזרת על מה שכבר כתבתי--אנה אמורה להיות חכמה ויצירתית
למנע את הפעם הבאה. זה הכל.

 

[מירי,]

 

[ויקה1222]

היא כן

אישה אלימה. בהחלט כן. גם ההורים שלי ועוד הורים רבים באו מתרבות של משמעת תקיפה ועדיין מסוגלים להפריד בין שם לכאן ובין אז לעכשיו. זה הדבר הבסיסי ביותר וסבא או סבתא שלא מסוגלים לבצע את ההפרדה הזו לא יכולים להיות בקרבת הילדים ללא נוכחות ההורים אלא אם יבינו מה עשו ויבטיחו (וגם יקיימו ) לא לעשות זאת יותר. אף פעם. גם לא סטירה חינוכית.
אנשים עשו דברים איומים בשם החינוך אז באמת, המחשבה שלה שהיא מחנכת (נניח) לא מהווה שום תירוץ. תודה רבה באמת שהייתה לה כוונה טובה והדבר לא נעשה כדי להתעלל או סתם להוציא עצבים (ואולי קצת כן?) .
יש פה תיאור של אלימות ידועה מראש, הסבתא מתנהגת אל הילד בצורה לא יפה וזאת בלשון המעטה וכעת משהבינה שהיא יכולה גם להרביץ (עובדה שהאמא לא הפכה עולמות אחרי המקרה), היא תמשיך. מדי פעם, לא הרבה וכמובן מסיבות חינוכיות, אבל תמשיך.
ונכון שאפשר ללכת לחדר ולבכות, אבל זו התנהגות של קורבן והילד בחר להחזיר וזה לא נורא בכלל. ברגע שמבינים שהילד הוא בן אדם, פשוט קטן בגודל אבל אסור להרביץ לו בדיוק כמו שאסור להרביץ לשכנה או לקופאית בסופר, מבינים גם את העובדה שעצם הבעיטה שלו לא הייתה אסון.
חוץ מזה, נניח שהוא היה יכול להחליט לא להחזיר, ממי הוא אמור ללמוד את זה, מסבתא אלימה או מאמא שסופגת צעקות ומבליגה? הילד הזה הבין מהר מאוד אך להגן על עצמו.

 

[mykal]

אקדים ואומר משהו לפני תגובה.

שיהיה ברור, אני נגד סטירות חינוכיות ובכלל נגד אלימות.
אבל לקחת סיטואציה אחת ומקרה אחד ולתת הגדרות קיצוניות,
זה לא נכון בשום רמת שיח.
הסבתא הזו--ביקורתית, ולפעמים צועקת--
עד אותו מקרה--לא הרימה יד בשום צורה ואף פעם.
אז לכנות אותה אלימה--מצטערת מוגזם ולא נכון.
לא טוב, נכון, לא מקדם כלום עוד יותר נכון--לא יפסק במידי --אכן מעלה חשש.
וההפרדה צריכה להעשות כמה שיותר מהר.לטובת כולם.
להגדיר את הבחירה של הילד שצריך להגן על עצמו--שלא רוצה להות קרבן ולכן
בעט,גם מוגזם, הוא קודם הפר משמעת ואח"כ התחצף ולבסוף בעט..
ילד, וזה גם לא נכון כי הוא רגיל אליה.
ולכן ההפרדה צריכה להעשות כמה שיותר מהר לטובת כולם.
אני חושבת שההגדרות מזיקות להגיע לפתרון, במיוחד כשהן נגזרות מסיטואציה אחת.
(ואינני כוללת את מערכת היחסים בין האמא והסבתא.--שם תהיה טיפול אחר).

אבל, אנחנו כנראה נמשיך לחשוב שונה, וזה בסדר.
יום טוב לכולם.

 

[AYELET1]

ולכל מי שמבקש להעניש את הסבתא

ולהפריד בינהם באופן מוחלט, איש לא ירוויח מכך.
גם לא הילד!

 

[mykal]

תודה על הדיוק

כשאמרתי הפרדה--התכונתי, מרחק של תפקיד.
שהסבתא לא תשמור על הילד שלא יכולה 'לשלוט' עליו כפי שמעונינת.
זה עדיןלא אומר שום דבר רע לא עליה ולא עליו.
אלא על הקומוניקציה והאינטראקציה ביניהם.
הם לא אמורים לא להפגש ולא להיות יחד.

 

[AlicePJ]

מאיפה את יודעת את זה? שהיא לא היתה אלימה אף פעם?

נשמע שאלימות מילולית היתה מאז ומתמיד, ואני לא יודעת אם לא הכתה בעבר את ילדיה כשהיו קטנים, או לא הכתה את התינוק כשהאם לא נמצאת. אדם שמאבד ככה את עשתונותיו ומרביץ לילד, הוא אדם שהאינסטינקטים שלו מסוכנים. ילד מתחצף בן 10 יכול להיות נורא מעצבן, אבל תינוק שבוכה שעה נניח, כי צומחות לו שיניים לדוגמה? זה גם מחרפן ביותר, לכי תדעי אם היא לא הכתה את התינוק גם. לא מבינה למה החלטת שהסבתא לא היתה מעולם אלימה, מאיפה הידע הזה שלך.

 

[AYELET1]

את נסחפת בטירוף. עד לפני כדורותיים זה היה מקובל-

פליק לילד הסורר.
ועדיין רוב ההוריםם שגדלו על "חוסך שבטו שונא בנו" לא היו אלימים לתינוקות, גם לנודניקים שהצמיחו שיניים .
אי אפשר לדעת אם הסבתא אלימה, רוצחת בלילות אפלים, שדדה זקנות בימי נעוריה.
רוב הסיכויים- שלא...

 

[AlicePJ]

פעם היינו חיים במערות אבל היום אנחנו כבר לא.

היום יודעים שילדים חוו אלימות מההורים שלהם ושזה גרם להם לנזקים חמורים וגרם להם להיות אלימים בתמורה כלפי הילדים שלהם. זה שעשו משהו פעם זה לא תירוץ. מי שמרביץ לתינוק או לילד הוא אדם אלים, בהחלט. בלי תירוצים. אם כולם היו קופצים מהגג וגו'.

 

[AlicePJ]

את מכירה את הכותבת או את הסבתא?

כי את מפרשת את המציאות בצורה מסוימת, אני בצורה אחרת, ואלא אם את מכירה את הנפשות באופן אישי אני לא חושבת שאת יכולה לקבוע שאת מפרשת את ההודעות בצורה יותר נכונה ממני. את רשמת את הדיעה שלך, אני את שלי, והכותבת המקורית של ההודעה תקרא (בתקווה) את שתינו ותחליט מה מתאים לסיטואציה האמיתית.

 

[מירי,]

גם את מפרשת את ההודעות בצורה מסוימת- הגיוני, לא?

 

[AlicePJ]

זאת הנקודה שלי - היא מתקנת אותי כאילו היא יודעת

ומכירה את המצב טוב יותר ממני, אבל גם היא וגם אני מפרשות את המצב על פי הודעה שאנחנו קוראות כאן והודעות קודמות של הכותבת, ולכן היא לא יכולה לכתוב שאני לא מדייקת או לא צודקת, כי באותה מידה הייתי יכולה לכתוב את זה עליה.
אבל מרגישה חופרת מידי, אז אפרוש מהדיון. היה מענין לדעתי.

 

[mykal]

סליחה, אבל

מה שעשית עכשיו מעליב,
כי איך להתמודד עם האשמה על מה שלא עשיתי כפי שכתבת עכשיו למירי.

1)אני כתבתי דעתי, כיון שזה מקום לכתיבה קצרה--
דייקתי את דעתי, כן, כי חלקתי על הקיצוניות שכינית את הסבתא אלימה.
לא חייבים לחשוב זהה.
2)אני כתבתי על עצמי שלא יטענו שאני חופרת--תקראי וכולם יכולים לקרא,
והפכת אותי כמי שאומרת זאת עליך.
ובגללי את פורשת מהדיון? יש כאן עוד כותבות. תמשיכי לדון ואל תתיחסי אלי.
איזה לא נעים. בשביל מה אוירה כזו.
אם הדיון מענין אותך--תדוני--ואם נוכחותי מפריעה לך--אני הלכתי.

 

[AlicePJ]

אוי לא הבהרתי את עצמי נכון ואני מתנצלת

אני לא מרגישה שאת חופרת, או אף כותבת אחרת, אלא ש*אני* חופרת. אמרתי את מה שאני חושבת ואיכשהו הכנסתי את עצמי למצב שבו בכל ההודעות אני מסבירה את זה שוב ושוב בלי להוסיף שום דבר, כי באמת לי באופן אישי אין מה להוסיף. אז בגלל זה פרשתי, כי הרגשתי שאני חוזרת על עצמי שוב ושוב. זה לא משהו שאני משליכה עליך, זה לחלוטין אני. אל תעלבי, באמת שזאת לא הכוונה ואני מתנצלת אם לא הבהרתי זאת מההתחלה.
אני פשוט מרגישה שכתבתי את מה שאני חושבת, הסברתי, ועכשיו אני מתחילה בכל הודעה לחזור על עצמי, וזה באמת מיותר. לא פורשת בגללך, אלא בגללי. ולא פרישה דרמטית או משהו, פשוט באמת שכתבתי את דעתי ונראה לי שהיא הובנה (גם אם לא כולם מסכימים, וזה בסדר).

 

[AlicePJ]

וכמה משעשע שההודעה שבה אני מסבירה

כמה ההודעות שלי חוזרות על עצמן, היא הודעה שכולה חזרה אחרי עצמי בלופ. סליחה. אני רוצה לחשוב שבד"כ אני כותבת בצורה יותר נורמלית.