אני מתאימה כמה שאני יכולה
אבל
...
דבר ראשון קשה לי להסכים אם האמירה של "הילדים מצפים למשהו".
אולי אצלך בגן שהילדים בני 3 ומעלה הילדים מצפים למשהו.
מהניסיון שלי מי שמצפה זה ההורים.
הילדים אצלי זה בסך הכל חגיגה ראשונה או שנייה בגן, ואת חנוכה בשנה שעברה הם בקושי זוכרים אם בכלל. הם לא מצפים לכלום כי הם לא יודעים למה לצפות. זה לא כמו ילד גדול שזוכר ויודע. אלו ילדים בני שנה , שנתיים והבוגרים ביותר יחגוגו שלוש בחודשים הקרובים. הם מקבלים חנוכייה וסביבון שהם עזרו להכין. הם יראו איך מכינים סופגניות ויכינו לביבות מתפוחי אדמה. לא חסר להם גם בלי הסביבון וממתקים זה לא דמי חנוכה. ממתקים זה ממתקים.
גם בפורים לפי המסורת משלוח מנות זה לא הכרח מתוק. זה אמור להיות משהו שיפנק את האדם. קוראים לזה משלוח מנות כי זה אמור להיות יותר ממנה אחת (כלומר שיחזיק יותר מיום) אבל לא חייב ממתקים.
דבר שני ההתאמות - זה ממש לא קל והעמותות לא מאפשרות התאמות במארזים. אין מארזים לילדים עם ציאליק או אלרגיות שונות. לי באופן אישי זה מפריע. היו לי כמה וכמה דיונים עם אנשי שירות לקוחות של עמותות שונות וזה די הוציא לי את החשק מלקנות דרך עמותה. כשהייתה לי ילדה עם צאליאק למשל וקניתי מארז מאקים הייתי צריכה לקנות מארז, להוציא את רוב הדברים בו, לקנות דברים אחרים בלי גלוטן בסופר ולארוז מחדש כדי שהילדה לא תרגיש שונה משאר הילדים.
אני לא מתנגדת לממתקים וגם אני נותנת כאמור מארז שמותאם לילדים שלי אבל להגיד שזה אחד ממנהגי החג זו קצת הגזמה מבחינתי.
אם את רואה בזה ערך חינוכי אשמח לשמוע כי מבחינתי זה סתם מנהג. זו לא מצווה (להבדיל ממשלוח מנות למשל).
גם אני לא רואה מניעה לתת (ועובדה שאני נותנת
) קשה לי להסביר לעצמי למה בעצם ומה התרומה החינוכית של כל העניין לילדים. זאת השאלה שאני שואלת את עצמי וגם אותכן - למה כן לתת בעצם?