Hidden4ever
New member
ניסיתי לספר לה
אחרי כל החששות והדאגות, אתמול הרגשתי בשלה ברמה כלשהי להתחיל לספר לה על האבחון.
אמרתי לה משהו בנוסח: "את זוכרת שהלכנו לאבחון ההוא באסף הרופא? את הבנת למה הלכנו לאבחון ההוא?"
אמרה לי: "לא כל כך"
אמרתי לה שהאבחון היה בשביל ספקטרום אוטיסטי ושמצאו שהיא נמצאת בספקטרום האוטיסטי. הסברתי לה שבזכות זה יש לה המון מחשבות מופלאות ורעיונות מגניבים והיא התלהבה וסיפרה על כל הנושאים הדמיוניים שהיא אוהבת ונשמעה מרוצה.
ואז אמרתי לה שלפעמים לא כולם מבינים את הרעיונות האלו שלה. היא הסכימה ואמרה שיש רק כמה ילדות שכן מבינות.
אמרתי לה שלפעמים זה יכול קצת להפריע כשהיא לא מבינה מה אנשים אומרים לה לגבי דברים או שהיא לא מבינה דברים שאחרים אומרים לה ונתתי דוגמא לסיטואציה שחוותה עם ילדה מהכיתה. היא דווקא פרשה את הבעיה כאילו היא נובעת מאותה ילדה אחרת ולא ממנה. אחר כך דברתי איתה על זה שהבנים מציקים לה בכיתה. גם כאן היא הסבירה שזה לא קשור בכלל אליה אלא לאח של אחד הילדים מהכיתה שלה שהוא אשם בכך שכל הזמן מציקים לה....
לאחר מכן היא כבר המשיכה לדברים אחרים. זה היה כאילו ספרתי לה שהיום אכלתי שוקולד. כאילו דברנו על משהו שלא נוגע אליה. גם היא לחלוטין לא רואה קושי שלה. זה מצד אחד נחמד ומנגד זו הסיבה שאנחנו כאן מלכתחילה.
אני חששתי שהיא תיקח את הנושא בצורה קשה. בפועל, היא בכלל מרבית הזמן פשוט לא הבינה כי אני באמת מדברת כנראה בשפה שלא ממש ברורה לה.
זהו. שיתפתי.
אחרי כל החששות והדאגות, אתמול הרגשתי בשלה ברמה כלשהי להתחיל לספר לה על האבחון.
אמרתי לה משהו בנוסח: "את זוכרת שהלכנו לאבחון ההוא באסף הרופא? את הבנת למה הלכנו לאבחון ההוא?"
אמרה לי: "לא כל כך"
אמרתי לה שהאבחון היה בשביל ספקטרום אוטיסטי ושמצאו שהיא נמצאת בספקטרום האוטיסטי. הסברתי לה שבזכות זה יש לה המון מחשבות מופלאות ורעיונות מגניבים והיא התלהבה וסיפרה על כל הנושאים הדמיוניים שהיא אוהבת ונשמעה מרוצה.
ואז אמרתי לה שלפעמים לא כולם מבינים את הרעיונות האלו שלה. היא הסכימה ואמרה שיש רק כמה ילדות שכן מבינות.
אמרתי לה שלפעמים זה יכול קצת להפריע כשהיא לא מבינה מה אנשים אומרים לה לגבי דברים או שהיא לא מבינה דברים שאחרים אומרים לה ונתתי דוגמא לסיטואציה שחוותה עם ילדה מהכיתה. היא דווקא פרשה את הבעיה כאילו היא נובעת מאותה ילדה אחרת ולא ממנה. אחר כך דברתי איתה על זה שהבנים מציקים לה בכיתה. גם כאן היא הסבירה שזה לא קשור בכלל אליה אלא לאח של אחד הילדים מהכיתה שלה שהוא אשם בכך שכל הזמן מציקים לה....
לאחר מכן היא כבר המשיכה לדברים אחרים. זה היה כאילו ספרתי לה שהיום אכלתי שוקולד. כאילו דברנו על משהו שלא נוגע אליה. גם היא לחלוטין לא רואה קושי שלה. זה מצד אחד נחמד ומנגד זו הסיבה שאנחנו כאן מלכתחילה.
אני חששתי שהיא תיקח את הנושא בצורה קשה. בפועל, היא בכלל מרבית הזמן פשוט לא הבינה כי אני באמת מדברת כנראה בשפה שלא ממש ברורה לה.
זהו. שיתפתי.