טלפון היה מצרך נדיר ,בד"כ בבתי עסק ואז העובדים היו מנצלים אותו לצרכים פרטיים .
אגב ,בד"כ המנעול היה על הסיפרה אפס ,שכן אז אפשר היה שיחה מקומית ואי אפשר שיחה בינעירונות.
הייתי מדברת עם חברות בחדר ואבא שלי היה צועק לי מהסלון לסיים מהר חח..איזה קשה זה היה ככה. הורים של חברה שלי אף הגדילו ושמו קוד, שרק לאחר הקשת הקוד אפשר לחייג..
צודק, התכוונתי שההפרשים בתעריפים היו גבוהים הרבה יותר
אגב, אני חושב שהיה בשלב מסוים גם תעריף לילה, שהיה הרבה יותר זול באופן יחסי. משום מה זכורים לי 4 תעריפים שונים, אבל יכול להיות שאני מתבלבל בין מספרים באותו איזור חיוג ומספרים מחוץ לאיזור החיוג. בכל זאת, עברו מאז איזה שני עשורים
היה יקר יותר להתקשר לאזור חיוג אחר...
עם ההגבלות האלה לא פלא שפעם ניהלתי שיחה עם חברה בגוביינא, ז",א ב2 שניות האלה שמקליטים את השם בגוביינא, היינו אומרות משפטים..ככה שעה
היה תעריף יום, ערב ולילה
והיו סוגי שיחות: מקומית עירונית ובין עירונית.
 
השיחות (המחיר) היו מחושבות לפי פעימות מונה ולא לפי שניות. שכל פעימת מונה היתה כמה שניות לפי שעות העומס ביום. כך ששיחות בלילה היו הזולות ביותר (ז"א פעימת מונה היתה שווה הרבה יותר שניות מאשר מספר שניות בפעימת מונה בבוקר)