HouseAtreides
New member
הטיעון של החריגות אינו יותר ממיתוס מפחיד
תחשוב על זה כך: תינוק שנולד להורים יהודים בחו"ל, נאמר בהולנד או בשוויץ או בגרמניה, שם אין היום מילות פרט לאוכלוסיות יהודיות ומוסלמיות (למעשה נעשים שם נסיונות חוזרים ונשנים להוציא את ברית המילה מחוץ לחוק, ולוביסטים יהודים ומוסלמים מטרפדים זאת פעם אחר פעם בטענה שחופש הדת שלהם ייפגע).
האם ניתן להעלות על הדעת שהורים כאלה יבחרו שלא למול את בנם כי רק 3% מתושבי האזור הם יהודים והילד ירגיש חריג??
שים לב איך הלוגיקה עובדת במקרה הזה הפוך וכמה שזה נראה לנו מובן מאליו: הם ימולו את הילד בביטחון רב מתוך המחשבה שגם אם הוא ישאל משהו בעתיד, פשוט יאמרו לו "זה מפני שאתה יהודי וזו דרכם של יהודים". וברור שהוא יקבל את זה, יש אפשרות אחרת?
אם יהיו לו בעיות חברתיות (והרי הפולקלור היהודי יודע לספר על בעיות כאלה לאורך ההיסטוריה), מי שיהיו אשמים בכך הם ההולנדים/גרמנים/שוויצרים האנטישמים ובטח לא ההורים שמלו אותו באופן לגיטימי לחלוטין (כמובן שמדובר היום באקט מאד שנוי במחלוקת באותם מחוזות, אבל מבחינת הורים כאלה זה אפילו לא חצי שיקול, כי כשמגיעים לנושא הזה גם רוב החילונים חושבים כמו אחרוני הדתיים והחרדים - שמים את המסורת לפני החוק ולפני ההגיון, ומי שלא מסכים הוא בהכרח "אנטישמי" או "עוכר ישראל").
אז למה בישראל כל כך ברור לכאורה שכל הצקה לילד לא-נימול מצד איזה ערס גס רוח היא באשמת ההורים שלא מלו אותו? מדוע זו לא אשמת הערס ולא צריך לטפל בערס כמו בכל מקרה אחר של הצקה?
שים לב שבדיונים בנושא, תמיד נשמע באיזשהו שלב הטיעון "אין חוק שמחייב למול את הילדים, אנשים עושים זאת מרצונם החופשי ולא משנה לי מה הם עושים" - כלומר, פתאום כל אחד מתנער מהאפשרות שהוא עצמו יציק או יתן יד להצקות לילד שלא נימול, אבל סומך על ערסים ומופרעים שיעשו בשבילו את העבודה. פתאום הערסים הם תופעה חיובית, לרגע קט. אבל זה גם אומר שרוב האנשים פרט לערסים לא יהיו אדישים לעובדה שהבן שלהם מציק לילד אחר, גם אם הוא לא-נימול. החובה לחיות בשלום עם הסביבה קודמת מבחינת רובם המוחלט של תושבי הארץ לחובה ללחוץ על הציבור לקיים ברית מילה. כך שפוטנציאל ההצקות בפועל, נמוך עשרות מונים ממה שזה נראה כשמתבססים רק על המיתוס.
ועוד נקודה לגבי המיתוס הזה:
התומכים בד"כ טוענים שהילד עצמו ירגיש חריג ופגום, כי האגו הגברי מאד מושפע מאיבר המין.
יש הגיון בנק' המבט הזו כאשר חיים בקהילה סגורה דתית, שכולה בלי יוצא מהכלל רואה בברית המילה עניין של ייהרג ובל יעבור, וכשמדברים על ימי הפלמ"ח העליזים שילדים השתינו בשורה ואכלו מאותו המסטינג. אבל למרות הזכרונות הנעימים מכור ההיתוך הציוני, ישראל של היום כבר אינה מזכירה בשום צורה קהילה מגובשת שכזו. בין היתר ישנם גם לא-יהודים רבים, או כאלה שיהדותם אינה ברורה מאליה, שמשתלבים במסגרות הרגילות, ואין לאחרים ברירה אלא לחיות עם זה. יש עדות שונות שהיום כבר מדגישות את השונות ביניהן. יש להט"בים. נגמרו הזמנים שאפשר היה להתייחס למדינת ישראל כאילו היא איזה מודל מוגדל של עיירה יהודית בלב אירופה.
בנוסף, ילדים אינם עסוקים כלל בשאלה מי נימול ומי לא. אין להם ידע כה מקיף בג'ניטליה הזכרית והנקבית, וגם אם הם מזהים במקרה שונות כלשהי - הם לא יכולים לדעת שהמבוגרים מייחסים דווקא לשונות הזו חשיבות כל כך גדולה. הילד שהבחין בשונות לא יכול לדעת זאת (לכן אין לו סיבה להתעקש לצחוק כל כך על השונות הזו, הוא כלל לא יודע איזה קלף יש לו ביד), וגם הילד שהשונות אובחנה אצלו לא יכול לדעת זאת (לכן אין לו סיבה להיעלב ולהיכנס לסרטים אם נאמרה לו מילה כלשהי בעניין). המיתוס על הילד בגן שמשתין יחד עם ילד אחר וצוחק עליו, וגם המיתוס התאום על הילד הלא נימול שכבר מגיל הגן מתבייש ללכת להשתין עם כולם - שניהם אגדות דתיות שנועדו להפחיד הורים כנגד הפחד הטבעי מלחתוך משהו בגוף של בנם. מנסיונם של רבים כאן, האגדות האלה לא קרובות למציאות.
עוד נקודה לגבי האגו הגברי ואיבר המין:
הלוגיקה של הלא-נימול שמתבייש בעצמו ומחביא את עצמו, יכולה להיות נכונה רק במקום בו קיימת השתקה מוחלטת סביב הנזק הגופני שברית המילה גורמת. כך באמת היה בישראל (וגם בארה"ב, דרך אגב) עד שהחל עידן האינטרנט ויותר ויותר תמונות של איברי מין זכריים עלו לרשת. אז כבר היה באמת קל יותר לערוך השוואות ולנסות להעריך את הנזק שנגרם. היום כבר לא מן הנמנע שגבר נימול יחפש מידע על ברית מילה ויגלה בדיעבד שנגרם לו נזק ושהיה מעדיף להישאר עם איבר שלם ובריא כמו שנולד.
תחשוב על זה כך: תינוק שנולד להורים יהודים בחו"ל, נאמר בהולנד או בשוויץ או בגרמניה, שם אין היום מילות פרט לאוכלוסיות יהודיות ומוסלמיות (למעשה נעשים שם נסיונות חוזרים ונשנים להוציא את ברית המילה מחוץ לחוק, ולוביסטים יהודים ומוסלמים מטרפדים זאת פעם אחר פעם בטענה שחופש הדת שלהם ייפגע).
האם ניתן להעלות על הדעת שהורים כאלה יבחרו שלא למול את בנם כי רק 3% מתושבי האזור הם יהודים והילד ירגיש חריג??
שים לב איך הלוגיקה עובדת במקרה הזה הפוך וכמה שזה נראה לנו מובן מאליו: הם ימולו את הילד בביטחון רב מתוך המחשבה שגם אם הוא ישאל משהו בעתיד, פשוט יאמרו לו "זה מפני שאתה יהודי וזו דרכם של יהודים". וברור שהוא יקבל את זה, יש אפשרות אחרת?
אם יהיו לו בעיות חברתיות (והרי הפולקלור היהודי יודע לספר על בעיות כאלה לאורך ההיסטוריה), מי שיהיו אשמים בכך הם ההולנדים/גרמנים/שוויצרים האנטישמים ובטח לא ההורים שמלו אותו באופן לגיטימי לחלוטין (כמובן שמדובר היום באקט מאד שנוי במחלוקת באותם מחוזות, אבל מבחינת הורים כאלה זה אפילו לא חצי שיקול, כי כשמגיעים לנושא הזה גם רוב החילונים חושבים כמו אחרוני הדתיים והחרדים - שמים את המסורת לפני החוק ולפני ההגיון, ומי שלא מסכים הוא בהכרח "אנטישמי" או "עוכר ישראל").
אז למה בישראל כל כך ברור לכאורה שכל הצקה לילד לא-נימול מצד איזה ערס גס רוח היא באשמת ההורים שלא מלו אותו? מדוע זו לא אשמת הערס ולא צריך לטפל בערס כמו בכל מקרה אחר של הצקה?
שים לב שבדיונים בנושא, תמיד נשמע באיזשהו שלב הטיעון "אין חוק שמחייב למול את הילדים, אנשים עושים זאת מרצונם החופשי ולא משנה לי מה הם עושים" - כלומר, פתאום כל אחד מתנער מהאפשרות שהוא עצמו יציק או יתן יד להצקות לילד שלא נימול, אבל סומך על ערסים ומופרעים שיעשו בשבילו את העבודה. פתאום הערסים הם תופעה חיובית, לרגע קט. אבל זה גם אומר שרוב האנשים פרט לערסים לא יהיו אדישים לעובדה שהבן שלהם מציק לילד אחר, גם אם הוא לא-נימול. החובה לחיות בשלום עם הסביבה קודמת מבחינת רובם המוחלט של תושבי הארץ לחובה ללחוץ על הציבור לקיים ברית מילה. כך שפוטנציאל ההצקות בפועל, נמוך עשרות מונים ממה שזה נראה כשמתבססים רק על המיתוס.
ועוד נקודה לגבי המיתוס הזה:
התומכים בד"כ טוענים שהילד עצמו ירגיש חריג ופגום, כי האגו הגברי מאד מושפע מאיבר המין.
יש הגיון בנק' המבט הזו כאשר חיים בקהילה סגורה דתית, שכולה בלי יוצא מהכלל רואה בברית המילה עניין של ייהרג ובל יעבור, וכשמדברים על ימי הפלמ"ח העליזים שילדים השתינו בשורה ואכלו מאותו המסטינג. אבל למרות הזכרונות הנעימים מכור ההיתוך הציוני, ישראל של היום כבר אינה מזכירה בשום צורה קהילה מגובשת שכזו. בין היתר ישנם גם לא-יהודים רבים, או כאלה שיהדותם אינה ברורה מאליה, שמשתלבים במסגרות הרגילות, ואין לאחרים ברירה אלא לחיות עם זה. יש עדות שונות שהיום כבר מדגישות את השונות ביניהן. יש להט"בים. נגמרו הזמנים שאפשר היה להתייחס למדינת ישראל כאילו היא איזה מודל מוגדל של עיירה יהודית בלב אירופה.
בנוסף, ילדים אינם עסוקים כלל בשאלה מי נימול ומי לא. אין להם ידע כה מקיף בג'ניטליה הזכרית והנקבית, וגם אם הם מזהים במקרה שונות כלשהי - הם לא יכולים לדעת שהמבוגרים מייחסים דווקא לשונות הזו חשיבות כל כך גדולה. הילד שהבחין בשונות לא יכול לדעת זאת (לכן אין לו סיבה להתעקש לצחוק כל כך על השונות הזו, הוא כלל לא יודע איזה קלף יש לו ביד), וגם הילד שהשונות אובחנה אצלו לא יכול לדעת זאת (לכן אין לו סיבה להיעלב ולהיכנס לסרטים אם נאמרה לו מילה כלשהי בעניין). המיתוס על הילד בגן שמשתין יחד עם ילד אחר וצוחק עליו, וגם המיתוס התאום על הילד הלא נימול שכבר מגיל הגן מתבייש ללכת להשתין עם כולם - שניהם אגדות דתיות שנועדו להפחיד הורים כנגד הפחד הטבעי מלחתוך משהו בגוף של בנם. מנסיונם של רבים כאן, האגדות האלה לא קרובות למציאות.
עוד נקודה לגבי האגו הגברי ואיבר המין:
הלוגיקה של הלא-נימול שמתבייש בעצמו ומחביא את עצמו, יכולה להיות נכונה רק במקום בו קיימת השתקה מוחלטת סביב הנזק הגופני שברית המילה גורמת. כך באמת היה בישראל (וגם בארה"ב, דרך אגב) עד שהחל עידן האינטרנט ויותר ויותר תמונות של איברי מין זכריים עלו לרשת. אז כבר היה באמת קל יותר לערוך השוואות ולנסות להעריך את הנזק שנגרם. היום כבר לא מן הנמנע שגבר נימול יחפש מידע על ברית מילה ויגלה בדיעבד שנגרם לו נזק ושהיה מעדיף להישאר עם איבר שלם ובריא כמו שנולד.
