מתלבטת
וגם משתפת, למרות שלא קל לי...
גדלתי במשפחה חילונית לחלוטין. אחי הקטן, זכרונו לברכה, לא עלה לתורה, כי ניתנה לו האופציה לבחור.
מעולם לא האמנתי באלוהים ולא קיימנו מצוות. אפשר לומר שהתלווה לזה תמיד גם מימד של ציניות והרבה כעס כלפיי הכפייה הדתית בארץ.
בשנים האחרונות קרה לאבי דבר נהדר, הוא הפך יותר טולרנטי. תכונה שהייתה מאוד דרושה לו באופן כללי. גם התחיל לראות דברים יפים באמונה, אם כי הוא עדיין כופר מוחלט (זה מתבטא בעיקר בהתעניינות מצידו בעולם הזה של שיעורי הלכה וכאלה). פתאום החליט שהעם היהודי הוא עם סגולה, ושזה מעוגן בעובדות שהיהודים הם חכמים ומוכשרים יותר. גנטית. נשמע לי מופרך למדי.
ואילו אני, הלוואי והייתי אדם מאמין, יש בזה משהו יפה. אבל אני בכלל לא. אני יכולה להגיד מצד שני, שאני מאוד ציונית וגאה להיות ישראלית ויהודיה. וזה כי נולדתי בישראל לאמא יהודיה, ולא כי אני מאמינה באלוהי ישראל. חשוב לי שלילדים שלי (שהראשון בהם אמור לצאת בעוד שבועיים. טפו טפו..) יהיו מסורות להתחנך עליהם. כמו שלי היה את ליל הסדר (סבא שלי היה חזן לפני אושוויץ, ועד היום קוראים חלקית את ההגדה).
עד כאן הקדמה שמנסה (קצת בבלבול) להבהיר מאיזה עמדות אני מגיעה.
ועכשיו להתלבטות על רקע העמדות האלה -
בסוף היום, יטען אבא שלי, רבבות שנים חיים להם רבבות גברים יהודים נימולים, והכל בסדר איתם.
אני חיה כבר 30 שנה ואף פעם לא פגשתי או שמעתי על מישהו שנפגע מברית, או שהיה מוותר עליה.
זה המקום גם לציין, שהשיקול של הנאה ממין לבעלי עורלה לעומת נימולים, פחות מדבר אליי. בכלל הדיון סביב הנאה ממין פחות מדבר אליי. פשוט כי מדובר ברמות של הנאה ולא בהרס מוחלט של העניין.
מה שכן - אין שום סיבה מדוע כן לעשות את זה.
וכמו שאמרתי בפורום, אם אמול את בני זה יהיה למעשה רק כדי שהילד לא ירגיש חריג ושונה. אנסה להסביר בדרך אחרת: לא אקרא לבן שלי בשם שיכול להביך אותו או להקשות עליו או לגרום לו להרגיש חריג בתקופות מסוימות בחיים בהן חריגות יכולה להיות מאוד בעייתית.
אני חושבת שנזק נפשי מהרגשת שונות בגיל ההתבגרות יש לו פוטנציאל להשפיע באופן חמור הרבה יותר על הילד שלי, מאשר ברית מילה בגיל 8 שבועות.
לסיכום, ותודה למי שהלאה עצמו עד כאן, אשמח לשמוע דעות נוספות שיעזרו לי לפתור את המחלוקת..
תודה מראש
וגם משתפת, למרות שלא קל לי...
גדלתי במשפחה חילונית לחלוטין. אחי הקטן, זכרונו לברכה, לא עלה לתורה, כי ניתנה לו האופציה לבחור.
מעולם לא האמנתי באלוהים ולא קיימנו מצוות. אפשר לומר שהתלווה לזה תמיד גם מימד של ציניות והרבה כעס כלפיי הכפייה הדתית בארץ.
בשנים האחרונות קרה לאבי דבר נהדר, הוא הפך יותר טולרנטי. תכונה שהייתה מאוד דרושה לו באופן כללי. גם התחיל לראות דברים יפים באמונה, אם כי הוא עדיין כופר מוחלט (זה מתבטא בעיקר בהתעניינות מצידו בעולם הזה של שיעורי הלכה וכאלה). פתאום החליט שהעם היהודי הוא עם סגולה, ושזה מעוגן בעובדות שהיהודים הם חכמים ומוכשרים יותר. גנטית. נשמע לי מופרך למדי.
ואילו אני, הלוואי והייתי אדם מאמין, יש בזה משהו יפה. אבל אני בכלל לא. אני יכולה להגיד מצד שני, שאני מאוד ציונית וגאה להיות ישראלית ויהודיה. וזה כי נולדתי בישראל לאמא יהודיה, ולא כי אני מאמינה באלוהי ישראל. חשוב לי שלילדים שלי (שהראשון בהם אמור לצאת בעוד שבועיים. טפו טפו..) יהיו מסורות להתחנך עליהם. כמו שלי היה את ליל הסדר (סבא שלי היה חזן לפני אושוויץ, ועד היום קוראים חלקית את ההגדה).
עד כאן הקדמה שמנסה (קצת בבלבול) להבהיר מאיזה עמדות אני מגיעה.
ועכשיו להתלבטות על רקע העמדות האלה -
בסוף היום, יטען אבא שלי, רבבות שנים חיים להם רבבות גברים יהודים נימולים, והכל בסדר איתם.
אני חיה כבר 30 שנה ואף פעם לא פגשתי או שמעתי על מישהו שנפגע מברית, או שהיה מוותר עליה.
זה המקום גם לציין, שהשיקול של הנאה ממין לבעלי עורלה לעומת נימולים, פחות מדבר אליי. בכלל הדיון סביב הנאה ממין פחות מדבר אליי. פשוט כי מדובר ברמות של הנאה ולא בהרס מוחלט של העניין.
מה שכן - אין שום סיבה מדוע כן לעשות את זה.
וכמו שאמרתי בפורום, אם אמול את בני זה יהיה למעשה רק כדי שהילד לא ירגיש חריג ושונה. אנסה להסביר בדרך אחרת: לא אקרא לבן שלי בשם שיכול להביך אותו או להקשות עליו או לגרום לו להרגיש חריג בתקופות מסוימות בחיים בהן חריגות יכולה להיות מאוד בעייתית.
אני חושבת שנזק נפשי מהרגשת שונות בגיל ההתבגרות יש לו פוטנציאל להשפיע באופן חמור הרבה יותר על הילד שלי, מאשר ברית מילה בגיל 8 שבועות.
לסיכום, ותודה למי שהלאה עצמו עד כאן, אשמח לשמוע דעות נוספות שיעזרו לי לפתור את המחלוקת..
תודה מראש
