עונה לך שוב, אחרי שקראתי
את כל השרשור:
הרושם שלי הוא שאת לא באמת מתלבטת, אלא שקרה לך משהו קצת מערער:
נדמה לי שעד לפני כמה ימים האופציה לא למול לא באמת הייתה על השולחן. אני מעריכה שאת התייחסת למילה כאל "רע הכרחי". בטוח שיש ושהיו לך חששות (שיכאב לו, שהוא יפגע), אבל בסופו של דבר הנחת המוצא הייתה שצריך להתמודד עם הפחדים ולמול.
כנראה שהשרשור בפורום ההוא "הפגיש" אותך באופן ווירטואלי כמובן עם אנשים ממשיים שלא מלו, וזה קצת זרק אותך לאזור לא צפוי. כי אני קוראת בדבריך בעיקר נסיון להמשיך ולאשש את תמונת העולם הקודמת שלך - שכולם מלים, שמדובר בסיכון רפואי קטן ביותר, שהנזק מאי המילה יהיה עצום (מחיר חברתי, רגשי, משפחתי) ושהדרך שלך להגן על בנך תהיה דווקא למול אותו. לא נראה לי שאת במקום אחר, אלא שאולי קצת קשה לך המחשבה שתאלצי לעבור את החיתוך, שבאמת מפחיד נורא המון אמהות (ובצדק).
אם את מחפשת הרגעות וצידוקים למול "בכל זאת" ועל אף הכל - חבל עליך ועל מה שאת עושה לעצמך. את מתקרבת ללידה, ואם את לא באמת מתכוונת או רוצה בסתר לבך להתניע מהלך לא מקובל, אז חבל על ההתייסרות והטרדה שאת גורמת לעצמך. יש שפע אינפ]ורמציה ברשת למה מילה היא בעייתית. יש המלצות רשמיות של ארגוני הבריאות, יש את הפורום הזה שגם בו יש מידע בשפע. המידע זמין, ואת יכולה לנבור. השאלה אם את בשלה בכלל לעשות אפילו את הדבר הלכאורה פשוט - ולהשהות את ההחלטה למול. גם ההחלטה הזו לחכות עד שתתגבשי, תעורר, ככל הנראה, גל תגובות מהמשפחה ומהסביבה הקרובה. אולי תהיה אופוזיציה מול בעלך? אני לא מכירה אותך, אבל אני יודעת שהיכולת לעמוד מול זה תלויה במידת השכנוע הפנימי שלך. ולי את נקראית רחוקה מכל זה מרחק שנות אור. נראה לי שלזה התכוונת בתחושת ההתשה שלך. יש משהו מעיק בלהחשף לאלטרנטיבה כזו, בבחינת "מוסיף דעת מוסיף מכאוב". יותר פשוט להשאר בקונצנזוס, אני מסכימה. ולכן אני אומרת לך ישירות, ואני מקווה שאת לא תחשדי בי בהתנשאות או בזלזול, אלא להיפך: תבדקי עם עצמך אם יש כאן התלבטות אמיתית, או שאת בעצם בעיקר מבכה את המובן מאליו - שתהיה ברית מילה. האם הביקור שלך כאן הוא לא לצורך הצדקה עצמית? (בנוסח "בדקתי, חקרתי, והגעתי למסקנה שעדיף למול). כי לי לא נשמע שאת מאוד בודקת, כי הנחות היסוד שלך נורא מקובעות וקשה לך לראות את האופציה ההפוכה.
ואני רוצה שיובהר: באופן אישי אני חשה כאב עצום על כל תינוק שנימול. אני מאוד רחוקה מהרעיון של חיתוך של איבר המין, ואצלי זה משהו שלא יכול להתרחש. ועם זאת - אני לא רואה כותבת לך מתוך ניכור, אלא מתוך תחושה שאת עושה לעצמך משהו חסר תכלית, ואולי עבור עצמך עדיף להרפות, אלא אם כן יש בך משהו יותר חזק נגד מילה, ורק את יודעת מה באמת מתחולל בתוך תוכך.
הרגעות תוכלי לקבל בלי סוף בפורומים האחרים של המשפחה. הרוב הגורף מלו וימשיכו למול, כך שתוכלי לקבל שפע עיצות טובות ממי שבעלי נסיון. ולהיפך - אם את באמת רוצה לעצור את ההחלטה ולבדוק - אז תעשי מה שצריך, אבל אני לא בטוחה שאת באמת רוצה להתמודד עם זה.
אני מכירה אגב משפחה עם שני בנים. הראשון - נימול והשני-לא. עם הראשון הייתה התלבטות, והייתה סערה פנימית גדולה (דווקא לא לחץ חיצוני, אלא ההורים מאוד "פרפרו"). בסוף הם מלו, כי הם לא היו בשלים להחליט אז על אי מילה. עברו כמה שנים. את הבן הצעיר הם לא מלו, וזה היה טבעי, בלי דרמות, בלי נסיונות שכנוע של מישהו. אולי את לא במקום הזה עדין, ואולי אף פעם לא תהיי, ואולי כן. אבל חבל סתם להכנס ללופים, אם אין מוכנות נפשית.
מקווה שעזרתי במשהו.