דנידין1813
New member
מתי מוסרי להתייחס לאישה כאל אובייקט מיני
יש הגורסים שהתייחסות לאישה כאל אובייקט מיני, היא פגומה מוסרית, מכיוון שמדובר בהחפצה שמורידה מערכה, תורמת ל-"תרבות האונס", ופוגעת קשות בדימוי האישה בחברה.
אנשים המחזיקים בדיעה זו, מעוניינים לגזול מנשים את הזכות הבסיסית שהטבע נתן להן, להשתמש במשיכה המינית של גברים כלפיהן, לרווח אישי.
אינספור דוגמניות, שחקניות, נשות מכירות (וכן, כמובן שגם נשים המתפרנסות מתעשיית המין באופן ישיר) משתמשות יום יום במשיכה המינית הטבעית של גברים כלפיהן, לרווח אישי (דרך אגב, כמובן שגם גברים עושים את זה, אבל ההתמקדות בפוסט הזה היא על נשים). אותם גורסים כנגד החפצה של נשים, טוענים כי נשים המשתמשות במיניותן לקידום מקצוען כשחקניות/דוגמניות וכו', למעשה עושות מעשה בזוי ופסול הפוגע בכלל הנשים (מנציחות את "תרבות האונס" וגו'). העניין הוא, שהפסקה גורפת של ההתייחסות לאישה כאל אובייקט מיני (נניח שדבר כזה היה אפשרי), תפגע בצורה מהותית בפרנסה של נשים אלו.
אני חושב שבמקום ההכללה הגסה כנגד התייחסות לאישה כאל אובייקט מיני, הכללה שעושה עוול עם גברים ונשים רבות כאחד, דרושה הבחנה מדויקת יותר, אינטיליגנטית יותר, ליברלית יותר, וסטיגמתית פחות. ההבחנה הזו צריכה להתבסס על הרצון של האדם: מתי הוא מעוניין שיתייחסו אליו כאובייקט מיני, ומתי לא.
אתן דוגמא דווקא מהעולם הגברי: חשפני Chippendales מתפרנסים מעצם היותם אובייקט מיני נחשק עבור נשים. חשפן שכזה שאינו מצליח להפוך לאובייקט מיני נחשק בעיני המתבוננות, לא יצליח להחזיק במקצועו. לכן, חשפנים אלו מעוניינים (ואף עובדים קשה מאוד) כדי להפוך לאובייקטים מיניים נחשקים. אבל, יש לשים לב להבחנה החשובה, הם מעוניינים שיתייחסו אליהם כאובייקטים מיניים רק בזמן העבודה - בזמן העבודה הם גם מתלבשים ומתנהגים בצורה שתעצים את היותם אובייקטים מיניים, לצורך הרווח האישי שלהם. כמובן שברגע שהם מסיימים את העבודה, הם לא מעוניינים שיראו בהם רק אובייקטים מיניים - ובהתאמה הם גם מתלבשים ומתנהגים בצורה שונה, שתתאים לאיך שהם מעוניינים שהחברה תתיחס אליהם.
כעת, את אותה התנהלות סבירה שתיארתי כאן בנוגע לחשפנים גברים, לדעתי יש להחיל לגבי ההתייחסות לנשים כאל אובייקט מיני. כמו שנותנים לגבר, צריך לתת לאישה את הזכות לבחור מתי היא רוצה שיתייחסו אליה כאובייקט מיני, ומתי לא. צריך לזכור שאישה שבזמנים מסויימים רוצה שיתייחסו אליה כאובייקט מיני נחשק (לצורך רווח אישי, כלכלי או פסיכולוגי), מותר לה. זה בסדר גמור. עם זאת, גם כאשר אישה בוחרת זמן מסוים בו היא רוצה שיתייחסו אליה כאל אובייקט מיני נחשק, זה בשום פנים ואופן לא נותן את הזכות לאף אחד לעשות לה משהו בניגוד לרצונה, או לדבר אליה בצורה לא מכבדת.
השאלה העולה כעת היא, כיצד נדע להבחין מתי אישה מעוניינת או לא מעוניינת שיתייחסו אליה כאל אובקייט מיני נחשק. התשובה היא (וזו התשובה היחידה שניתן לספק): ע"י הפעלת שיקול דעת בריא, וקריאת הסימנים. עם כמה שזה אולי לא נעים לשמוע לחלק מהאנשים, אישה צריכה לדעת שיש לה אחריות על שידור הסימנים הללו (כשם שלגברים יש אחריות לגבי הסימנים שהם משדרים).
לכן, אישה שמתפרנסת מתעשיית המין (מוכרת סקס אמיתי או וירטואלי), בזמן שהיא עובדת, היא לבטח מעוניינת שיתייחסו אליה כאל אובייקט מיני נחשק (היא הרי עושה מאמצים רבים לשם כך, וכל פרנסתה תלויה כך), ולכן גם תתאים את הלבוש וההתנהגות שלה למקצוע. ברגע שהיא סיימה את העבודה, ולא משדרת יותר את הסימנים המזוהים עם עבודתה, היא כנראה אינה מעוניינת שיחשבו עליה כעל אובייקט מיני נחשק.
באותו אופן גם לדוגמניות. כשבר רפאלי מצטלמת למסע יח"צ לבגדים תחתונים, היא רוצה שיתייחסו אליה כאל האובייקט המיני הכי נחשק שיש. היא מוכרת סקס-אפיל ותו לא. אנחנו רואים אותה לבושה בבגדים תחתונים מגרים, והיא כולה אומרת סקס. ועם זאת, כשאנו רואים את אותה בר, מסתובבת ברחוב (לא בבגדים תחתונים) ברור לנו שהיא לא מנסה למכור לנו סקס, שהיא לא מבקשת בסיטואציה הזו שיחשבו עליה כעל אובייקט מיני בהכרח.
ובאותו אופן גם נשים שסתם הולכות ברחוב (ולמרות שזה יראה ככה, זה לא מתנגש עם המסרים של מצעד השרמוטות). מי שרוצה שיחשבו עליה כעל אובייקט מיני נחשק, שתתלבש בצורה פרובוקטיבית כדי להוציא את העיניים של הגברים (אבל שגם לא תבוא בטענות על מבטים שהיא תקבל). מי שאינה רוצה, שתתלבש בצורה צנועה יותר. ואני רוצה לחדד כאן: מי שמתלבשת בצורה פרובוקטיבית ברחוב, מבחינתי רוצה שיחשבו עליה כעל אובייקט מיני נחשק (פשוט כי זו זכותה של אישה שיסתכלו עליה כעל אובייקט מיני נחשק, ולפי הסימנים היא משדרת זאת), אבל זה לא אומר בשום פנים ואופן שיש זכות למישהו לעשות לה משהו בניגוד לרצונה, או לדבר אליה בצורה לא מכבדת (ולכן אין כאן סתירה עם עקרונות מצעד השרמוטות).
יש הגורסים שהתייחסות לאישה כאל אובייקט מיני, היא פגומה מוסרית, מכיוון שמדובר בהחפצה שמורידה מערכה, תורמת ל-"תרבות האונס", ופוגעת קשות בדימוי האישה בחברה.
אנשים המחזיקים בדיעה זו, מעוניינים לגזול מנשים את הזכות הבסיסית שהטבע נתן להן, להשתמש במשיכה המינית של גברים כלפיהן, לרווח אישי.
אינספור דוגמניות, שחקניות, נשות מכירות (וכן, כמובן שגם נשים המתפרנסות מתעשיית המין באופן ישיר) משתמשות יום יום במשיכה המינית הטבעית של גברים כלפיהן, לרווח אישי (דרך אגב, כמובן שגם גברים עושים את זה, אבל ההתמקדות בפוסט הזה היא על נשים). אותם גורסים כנגד החפצה של נשים, טוענים כי נשים המשתמשות במיניותן לקידום מקצוען כשחקניות/דוגמניות וכו', למעשה עושות מעשה בזוי ופסול הפוגע בכלל הנשים (מנציחות את "תרבות האונס" וגו'). העניין הוא, שהפסקה גורפת של ההתייחסות לאישה כאל אובייקט מיני (נניח שדבר כזה היה אפשרי), תפגע בצורה מהותית בפרנסה של נשים אלו.
אני חושב שבמקום ההכללה הגסה כנגד התייחסות לאישה כאל אובייקט מיני, הכללה שעושה עוול עם גברים ונשים רבות כאחד, דרושה הבחנה מדויקת יותר, אינטיליגנטית יותר, ליברלית יותר, וסטיגמתית פחות. ההבחנה הזו צריכה להתבסס על הרצון של האדם: מתי הוא מעוניין שיתייחסו אליו כאובייקט מיני, ומתי לא.
אתן דוגמא דווקא מהעולם הגברי: חשפני Chippendales מתפרנסים מעצם היותם אובייקט מיני נחשק עבור נשים. חשפן שכזה שאינו מצליח להפוך לאובייקט מיני נחשק בעיני המתבוננות, לא יצליח להחזיק במקצועו. לכן, חשפנים אלו מעוניינים (ואף עובדים קשה מאוד) כדי להפוך לאובייקטים מיניים נחשקים. אבל, יש לשים לב להבחנה החשובה, הם מעוניינים שיתייחסו אליהם כאובייקטים מיניים רק בזמן העבודה - בזמן העבודה הם גם מתלבשים ומתנהגים בצורה שתעצים את היותם אובייקטים מיניים, לצורך הרווח האישי שלהם. כמובן שברגע שהם מסיימים את העבודה, הם לא מעוניינים שיראו בהם רק אובייקטים מיניים - ובהתאמה הם גם מתלבשים ומתנהגים בצורה שונה, שתתאים לאיך שהם מעוניינים שהחברה תתיחס אליהם.
כעת, את אותה התנהלות סבירה שתיארתי כאן בנוגע לחשפנים גברים, לדעתי יש להחיל לגבי ההתייחסות לנשים כאל אובייקט מיני. כמו שנותנים לגבר, צריך לתת לאישה את הזכות לבחור מתי היא רוצה שיתייחסו אליה כאובייקט מיני, ומתי לא. צריך לזכור שאישה שבזמנים מסויימים רוצה שיתייחסו אליה כאובייקט מיני נחשק (לצורך רווח אישי, כלכלי או פסיכולוגי), מותר לה. זה בסדר גמור. עם זאת, גם כאשר אישה בוחרת זמן מסוים בו היא רוצה שיתייחסו אליה כאל אובייקט מיני נחשק, זה בשום פנים ואופן לא נותן את הזכות לאף אחד לעשות לה משהו בניגוד לרצונה, או לדבר אליה בצורה לא מכבדת.
השאלה העולה כעת היא, כיצד נדע להבחין מתי אישה מעוניינת או לא מעוניינת שיתייחסו אליה כאל אובקייט מיני נחשק. התשובה היא (וזו התשובה היחידה שניתן לספק): ע"י הפעלת שיקול דעת בריא, וקריאת הסימנים. עם כמה שזה אולי לא נעים לשמוע לחלק מהאנשים, אישה צריכה לדעת שיש לה אחריות על שידור הסימנים הללו (כשם שלגברים יש אחריות לגבי הסימנים שהם משדרים).
לכן, אישה שמתפרנסת מתעשיית המין (מוכרת סקס אמיתי או וירטואלי), בזמן שהיא עובדת, היא לבטח מעוניינת שיתייחסו אליה כאל אובייקט מיני נחשק (היא הרי עושה מאמצים רבים לשם כך, וכל פרנסתה תלויה כך), ולכן גם תתאים את הלבוש וההתנהגות שלה למקצוע. ברגע שהיא סיימה את העבודה, ולא משדרת יותר את הסימנים המזוהים עם עבודתה, היא כנראה אינה מעוניינת שיחשבו עליה כעל אובייקט מיני נחשק.
באותו אופן גם לדוגמניות. כשבר רפאלי מצטלמת למסע יח"צ לבגדים תחתונים, היא רוצה שיתייחסו אליה כאל האובייקט המיני הכי נחשק שיש. היא מוכרת סקס-אפיל ותו לא. אנחנו רואים אותה לבושה בבגדים תחתונים מגרים, והיא כולה אומרת סקס. ועם זאת, כשאנו רואים את אותה בר, מסתובבת ברחוב (לא בבגדים תחתונים) ברור לנו שהיא לא מנסה למכור לנו סקס, שהיא לא מבקשת בסיטואציה הזו שיחשבו עליה כעל אובייקט מיני בהכרח.
ובאותו אופן גם נשים שסתם הולכות ברחוב (ולמרות שזה יראה ככה, זה לא מתנגש עם המסרים של מצעד השרמוטות). מי שרוצה שיחשבו עליה כעל אובייקט מיני נחשק, שתתלבש בצורה פרובוקטיבית כדי להוציא את העיניים של הגברים (אבל שגם לא תבוא בטענות על מבטים שהיא תקבל). מי שאינה רוצה, שתתלבש בצורה צנועה יותר. ואני רוצה לחדד כאן: מי שמתלבשת בצורה פרובוקטיבית ברחוב, מבחינתי רוצה שיחשבו עליה כעל אובייקט מיני נחשק (פשוט כי זו זכותה של אישה שיסתכלו עליה כעל אובייקט מיני נחשק, ולפי הסימנים היא משדרת זאת), אבל זה לא אומר בשום פנים ואופן שיש זכות למישהו לעשות לה משהו בניגוד לרצונה, או לדבר אליה בצורה לא מכבדת (ולכן אין כאן סתירה עם עקרונות מצעד השרמוטות).