מתייעצץ

אממ... כן, יש להן ביולוגיה של דוגמניות...

גם לפני הלידות נשים ממוצעות לא נראות כמו דוגמניות - אז גם אז זה שהן לא נראות כמו דוגמניות זה תרוץ ולא קשור לביולוגיה? בעצם אם הן היו רוצות הן היו מטר ושמונים, שטוחות, וכו'?
כאילו, נראה לך שבעלי ציפה שאחרי הלידות אני אראה פתאום כמו גל גדות?
(אגב, גם הגוף של דוגמניות משתנה אחרי הריון ולידה - אבל הוא לא משתנה לגוף של לא דוגמניות, אלא לגוף של דוגמניות אחרי הריון ולידה...).
 

alongrin

New member
גם אני לא הייתי רוצה לידי

דוגמנית שכל היום עסוקה בעצמה בצורה אובססיבית.
כמו בולמוסי אכילה, גם זו סוג של הפרעה נפשית אבל מסוג אחר.
&nbsp
הנשים האלה אומללות בנפשן.
כי הן רואות איך הזמן שוחק את הנכס היחידי (מראה חיצוני) שיש להן ללא רחמים.
הן משקיעות הון עתק בטיפולים כדי לקנות עוד זמן. ניתוחים, מילוי, פילינג וכו..
בסופו של דבר כולם מזדקנים ומתכערים.
זה לא פוסח על אף אחד ואף אחת.
&nbsp
האמת כמו תמיד עוברת באמצע.
צריך לשמור על אסטטיקה מתקבלת על הדעת ולקבל את הגיל.
 
כאמור, יש דוגמניות שהן "ביולוגית דוגמניות"

ולא צריכות להתעסק בעצמן כל היום כדי להיראות כמו שהן נראות. זו לא הפרעה נפשית, אלא מקסימום "הפרעה פיזית" (שמניבה הכנסות יפות). אין גם סיבה להניח שזה הנכס היחיד שיש להן. אפשר להיות גם יפה וגם חכמה ומשכילה, וכו'. וספציפית דוגמניות מודעות לכך שזו קריירה זמנית ביותר, ודווקא לא מנסות במיוחד לקנות עוד זמן. אולי אתה מתבלבל עם שחקניות.
הייתה לי בכיתה ילדה שהייתה רזה מאוד באופן טבעי כל השנים (כולל בזמן ההתבגרות). אני בטוחה שגם היום, אחרי ההריונות והלידות, היא עדיין רזה - כי ככה היא בנויה. אם היא הייתה קצת יותר יפה היא הייתה יכולה להיות דוגמנית, ובלי השקעה - פשוט ככה היא בנויה. וככה נוצרות דוגמניות - מישהי שגם בנויה רזה וגם יפה.

עיני ממש לא צרה במי שזכתה בביולוגיה של דוגמנית, ואני לא חושבת שזה הופך אותה למסכנה או לטיפשה או לעסוקה בעצמה. שיהיה לה לבריאות, וכולנו נהנה מהתמונות שלה. החלק הבעייתי הוא כשמי שלא זכתה בביולוגיה של דוגמנית רוצה נואשות להיות דוגמנית, ומתעללת בעצמה בשביל הסיכוי להצליח בתחום. או כשמי שלא זכתה בביולוגיה של דוגמנית מגרילה בעל שחושב שהיא כן, ומצפה ממנה לדברים שהיא לא מסוגלת לתת (למשל להיראות כמו דוגמנית אחרי הלידות...).
 
ממש ככה!

זה אפילו ידוע שיש אנשים שהם שחיפים מדי ועושים מאמצים להשמין, ולא מצליחים. יש גם נשים כאלה, אם כי זה יחסית נדיר.
וגם כל יתר הדברים שכתבת נכונים מאוד ואני מסכימה עם כל מילה.
 
אגב, שאלה מה יפה היא גם שאלה של תקופה ושל מיקום גאוגרפי.

לא בכל זמן ולא בכל מקום רזון נחשב ליפה.
 
כשהתסמינים הופכים לעצם הבעייה

אולי בהתחלה אי קיום היחסים (וגם התלונות על המשקל) היו ביטויים לבעייה יותר עמוקה. אז עוד היה אפשר לעבוד על זה ואולי להציל את היחסים. אחרי כל כך הרבה זמן, זה כבר לא תסמונת, זאת ה-בעייה. בפועל כבר אין לכם זוגיות אז אין גם מה להציל. גם רוב הסיכויים שיש לו יחסי מין במקום אחר. אם לא הצטרף למנזר... גברים לא שורדים חודש בלי סקס, אז שנתיים? נו באמת. כדאי לך להוציא את הראש מהחול.

תחליטים
 
אישית, לא חושבת שהייתי מסוגלת לשכוח

שבן זוג אמר שאני מגעילה אותו ושהוא לא רוצה לגעת בי. זה היה גורם לי לתחושה לא נעימה כשאני איתו (גם אם הייתי עושה מה שהוא רוצה - במקרה שלך, מרזה), ומקשה עליי להיות אינטימית איתו. כך שבמקומך כנראה הייתי נפרדת ממנו.
 
ברור...

את רק מחזקת כל טיעון שלי, שכל "עלבון נשי" טורף את הקלפים.
עלבון נשי, זה סוף פסוק. נגמר הסיפור.
כל החיזורים, הילדים המשותפים, הבילויים המשותפים, הכל נשטף עם המים וירד לאסלה.
מה שחשוב באמת בחיים זה העלבון.
התחושה שאת שפחת מין.
התחושה שאת בובה מתנפחת אל מול גבר עריץ.
&nbsp
 
והקשר בין התגובה שלך למה שכתבתי הוא...?

שפחת מין? בובה מתנפחת? אני דיברתי על הקושי באינטימיות עם מישהו שאמר לך שאת מגעילה אותו ושהוא לא יכול לגעת בך. אין הרבה מילים שאפשר לומר שיפגעו לנצח ביכולת שלך להיות אינטימית עם מישהו - אלה בין הספורות שעלולות לעשות זאת. זה פשוט בעייתי להרגיש שאת מגעילה מישהו ולהיות אינטימית איתו. גם אם היא תחזור למשקל נמוך, עדיין התהייה אם עכשיו היא מגעילה אותו או לא עלולה להישאר, ועלולה לפגוע אנושות ביכולת שלה להימצא במצבים אינטימיים איתו.
 
זאת נכות

נכות מינית או רגשית או שניהם.
לכן גם שאלתי אותך אם להיות אישה זה אומר שאת נכה מכל היבט אפשרי.
אני מבין היטב שאישה זה בן אדם, אבל מדובר במשהו אחר... משהו פגיע, נעלב, שהתפקוד שלו יורד באופן דרמתי מול רודנות / עריצות / עלבון / תובענות או משהו ברוח הדברים האלו.
זה בדיוק החלק שאני לא מקבל.
גברים מתמודדים עם עלבונות ועם השפלות כמעט מדי יום, מתמודדים עם רודנות, עם תובענות, עם עריצות ועם עלבונות, כמעט מדי יום.
 
לא קשור לרודנות ותובענות.

אתה פשוט לא קורא את מה שאני כותבת.
קשור לכך שאם מרגישים שמי שנמצאים איתו נגעל ממך, זה פוגע באינטימיות שיכולה להיות לך איתו.
יכול להיות שבאמת כדי לשלם עבור שירותי מין דרושה יכולת להתעלם לחלוטין מהצד השני, ובין היתר מכך שהוא נגעל ממך. לא יודעת אם היכולת הזאת קיימת אצל כל / רוב הגברים או לא. יכול להיות באמת שהיא קיימת יותר אצל גברים מאשר אצל נשים.
שוב, אני לא מדברת פה בכלל על עניין הרודנות והתובענות. גם אם זה היה סטוץ והוא היה אומר לה שהוא נגעל ממנה, נראה לי שזה היה מקשה עליה להיכנס איתו למצבים אינטימיים. יכול להיות שעבורך דבר כזה לא היה בעייתי.
 
ככה זה בחיים

לפעמים הבן עצמו מרגיש גועל.
לפעמים עליו להתמודד עם תחושת גועל של צד השני.

בעלה של פותחת השרשור הוא בחיר ליבה.
אתו היא התחתנה ברבנות.
הוא הגבר שאותו היא בחרה מכל שלל האפשרויות שהיו לה בזמנו.
היא חייבת לעשות כל שביכולתה לעשות כדי שהעסק הזה יעבוד.

זה מפריע לי שמכל עבר, פותחת השרשור זוכה רק לעידודים שמטפחים את התכונה שאני מדבר עליה כל הזמן. עלבון נשי / סרבנות / אי ציות / אי התחשבות.

מה יקרה לפותחת השרשור אם היא תיכנס למצבים אינטימיים עם בעלה שבעבר נגעל ממנה, וכעת כבר לא נגעל ממנה ורוצה לשכב איתה?
איזה נזק ייגרם לה?
מה יקרה לה בדיוק?
היא צריכה רק לשכב ולפתוח את הרגליים. זה הכל.
היא תתגבר על העלבון שלה אם היא רק רוצה להתגבר עליו. אחרת היא נכה, אחרת נישואיה נדפקו בגלל נכותה הנפשית.

זה גם התלונה שלי על בחורות לשעבר שיצאתי איתן, שהן היו ( וכנראה נותרו ) נכות מבחינה נפשית / רגשית. ולא רצו להשתפר למעני.
זהו אותו "מרמור" שאני מואשם בו כאן בפורום, או "שנאת נשים" שאני מואשם בה. הרצון לשנות / לשפר את בת הזוג, רצון שלעולם פוגש קיר בטון.
נשים מליגה מאוד מסוימת, ו/או נכות רגשית.
רק מטיחים לעברן עלבון.... זהו זה. נגמר הסיפור. איזה עולם חרא...
 
לא, זה לא "ככה" בחיים. אם מעוררים גועל

באדם אחר, זה לא האדם שכדאי להיות איתו בזוגיות.
להישאר בזוגיות כזאת זה סוג של נכות.
וכן, מי שחושב שלאישה לא משנה מי בן הזוג שלה, כי בכל מקרה היא רק שם כדי "לשכב ולפתוח רגליים", רוב הסיכויים שלא יצליח למצוא זוגיות.
כשבני זוג נמצאים יחד במצבים אינטימיים, ש-נ-י-ה-ם אמורים ליהנות מזה. המטרה היא לא שאחד ייהנה והשני נמצא שם רק כדי שהראשון ייהנה.
זה כאילו המילה החפצה הומצאה בשבילך. מבחינתך האישה היא באמת ובתמים אך ורק חפץ, ולשכב איתה לא שונה בשום צורה מאשר לשכב עם בובת מין. ולא משנה מה אומרים לה או עושים לה או כל דבר אחר - היא פשוט לא אדם מבחינתך.
 
אז לא צריך זוגיות ממוסדת...

אם בכל פעם שבו בני הזוג מקיימים יחסים, שניהם אמורים ליהנות מזה במידה שווה ( כך לדברייך ) אז לא צריך זוגיות ממוסדת. לא צריך משק בית משותף, לא צריך משפחה.

שכל אחד שמוצא עצמו נעלב / נפגע / תחת עריצות, ייפרד מבן זוגו וימשיך הלאה לבן הזוג הבא.
אין לי בעיות.
 
מצדי שאף אחד לא יתחתן.

הקמת משפחה היא עניין אחר - מרגע שיש ילדים משותפים, שני בני הזוג צריכים לדאוג לרווחתם עד שהם מגיעים לבגרות. ומשק בית משותף נועד בעיקר בשביל זה - בשביל לגדל את הילדים. זוג נשוי שאין לו ילדים, באמת יכול להיפרד בכל רגע, ולא יהיה ביניהם שום קשר. זוג שיש לו ילדים משותפים - בין אם הם נשואים ובין אם לא, צריכים לדאוג להם עד הבגרות, ומהבחינה הזאת יש ביניהם קשר.
אישית מבחינתי להסכים להתחתן היה שקול לחלוטין ללהסכים להתחיל להקים משפחה, ולא היה שום הבדל בין אם בפועל התחתנו או לא - מה שמשנה הוא המשפחה.
נישואין הם לא כלא, ולא אומרים שמעכשיו שני בני הזוג אסירים זה של זה ורשאים לעשות זה לזה ולומר זה לזה מה שהם רוצים, ויש להם "חסינות" מפני פרידה. כך שבעצם אני מסכימה עם מה שכתבת לגבי פירוק הזוגיות לחלוטין - מי שלא מעוניין להמשיך להיות עם בן הזוג מכל סיבה שהיא (לא חייב להיות עלבון או עריצות) - ייפרד מבן זוגו וימשיך הלאה לבן הזוג הבא. אבל מהמשפחה אי אפשר להיפרד, וברגע שאתה הורה אתה נשאר הורה ומחויב לדאוג לילדים.
 

אלב86

New member
ברור שלהפרד

בנזוג שלא אוהב אותך כמו שאת - אין סיבה להיות שם. לא הילדים, לא כלום. שיילך לחפש דוגמנית ואת תלכי לחפש אהבה.
 
חז"ל (שחלקם היו חכמים, וחלקם שונאי נשים מטורפים) אמרו

"אהבה התלויה בדבר, בטל דבר, בטלה אהבה". האם עליי להוסיף? (אולי אומר רק שזו הזדמנות פז לבחון באמת את מהותו של האיש שאת נשואה לו כבן זוג לך. ייתכן, וזו באמת הצעה קשה, שבעצם החתונה עם איש זה עשית מיקח טעות).
 
שלום
לא בריא להשמין, כדאי לטובת בריאותך הגופנית וגם לטובת הרושם שתעשי בחברה לאכול נכון ולחיות בריא וגם לעסוק בפעילות גופנית מבוקרת.
&nbsp
 
למעלה