מרגישה כמו פיל בחנות חרסינה../images/Emo178.gif
מאז אחותו נולדה! הפצפון בן 2.9 ויש עליות וירידות, בעיקר בבטחות העצמי שלי ככל הנראה
, אבל כל כך קשה להתמודד עם רגשות שלו! אני קוראת מאמרים וכל שרשור ושרשור הקשורים בנושא תינוק/ת חדש במשפחה ובכל זאת... כל קשה לי להתמודד עם זה. אני כל כך מרחמת אליו. נכון, אני אמורה להרגיש ולהביע רק אמפטיה ולא רחמים, אבל כל כך קשה לו עכשיו! הוא נעלב מכל דבר, מכל שטות, והוא כועס עלי ולכן לא נותן לחבק ולנשק ואפילו מסרב להצעות לשבת עלי או לקבל מסאג' בכל פעם שמזדמן לי. אלא רוצה את כל אלו בדיוק כשאני חייבת לטפל באחותו התינוקת, שהיא דורשת המון ידיים בשלב הזה של שיניים וכוליי. ואז כשאני מתפנה הוא כבר שוב לא רוצה שום תשומי ממני. אומנם, שמח אם אשב לידו ואשתתף במשחק, אבל גם כאן השתתפות פעילה זוכה ב"לא לגעת אמא" (במכוניות או בלגו שלו) ו"עכשיו הרסת!". ובכל מקרה ברוב הפעמים שאני התינוקת מרשה לשים אותה מול טלויזיה אני חייבת לארגן דברים מעשיים בשבילו - לאכיל או ליזום ביקור בשירותים (גם זה מבצע כי ככה סתם תמיד "אין לי פיפי" אפילו שתוך כדי המשפט הוא "רוקד"), וליזום החלפת בגדים וכוליי. כמעט ואין לנו זמן איכות, כי הוא דוחה אותי כשנוח לי (ואני לא מאשימה אותו חלילה, יש לו אחלה סיבות לכעוס, הייתי מאה האחוז שלו פעם וגם סבלנית הרבה הרבה הרבה יותר
). במקביל הוא "הורג את אחותו" בתשומי. מסתער עליה בכל פעם שהיא עליי (שזה המון), במיוחד אם אני שמה אותה במנשא כדי לשחק איתו. מחבק אותה חזק מדי, מושך לה ברגליים/ידיים, דופק לה "ראש בראש" (זה באמת בעדינות, אחרי כל הערות שלי, אבל עדיין לא נראה לי נעים במיוחד). ואני מאפשרת לו את כל האלו, טוב שהוא אוהב אותה וכל זה, אבל לפעמים הסבלנות שלי פוקעת ואני מבקשת שיפסיק (לפעמים יוצא בצעקה, כשהוא נסחף) ואז הוא נעלב נורא, רץ וקובר את ראשו בספה או מכסה את העיניים ביד ורוטן "לא רוצה, לא רוצהנ, לא רוצה" וחצי בכי. וצריך לבוא ורבע שעה לנאום אל תוך הגב שלו כמה אני אוהבת אותו ואין צורך להעלב וכוליי
אני מרגישה שאנחנו רק פוגעים בו, עוד ועוד ועוד. אני רואה כמה שהוא נלחם על המקום שלו במשפחה ולבי נקרע. מה אפשר לעשות? אני משתדלת לנהוג ע"פ כל העצות כאן בפורום, מתמללת לו את רגשות שלו, מספרת כמה קשה זה עם תינוקות ושאין מה לעשות הם דורשים המון ידיים ויחס אבל היא תגדל עוד מעט ויהיה כיף... חלק מזה שהוא אוהב אותה זה שאני שוב שוב ושוב מספרת לו כמה היא אוהבת אותו ורוצה להיות כמוהו, וכמה מהר היא נרגעת כשהוא בה אליה (אבל בצורה איך שהוא מטפל בה היום הייתי מעדיף שיתעלם ממנה
). בקיצור, שפכתי את כל זה בעיקר כדי לשמוע שהוא יתגבר ושהכל לא נרא כמו שזה נראה. וכמובן עצות אם יש (אבל אני כל כך מקפידה לקרוא את השרשורים הרלוונטים שלא יודעת אם יש משהו שפספסתי) תודה!!!
מאז אחותו נולדה! הפצפון בן 2.9 ויש עליות וירידות, בעיקר בבטחות העצמי שלי ככל הנראה