הבעיה הקשה של הקבוצה זה המערך, לא השחקנים
למרות החומר הבינוני שיש לנו, אנחנו עדיין צריכים על הנייר לתת בקלילות שלוש חתיכות לסכנין ובית"ר. ושלוש חתיכות זה אחרי ששקללתי את ההחטאה השבועית הקבועה של בניון מול שוער, והאימופוטנציה המולדת של הטריו העקר שלנו בעמדת החלוצים.
אממה? מתעקשים לשחק כאן בשיטה עקומה. אין שום קבוצה בעולם שמשחקת עדיין במערך של 4-4-2
למעשה, זה מערך סופר מיושן וחשוף, שעבר מן העולם לפני עשרים שנה כבר. מערך שבהתקפה סותם את הרחבה, ובהגנה משאיר את הקשרים חשופים.
וזה לא פלא שבכל שבוע אנחנו בקושי בועטים לשער.
העולם שייך היום לשחקני אגפים מהירים, ומאחוריהם קשרי מרכז מגרש שגם יודעים להיכנס לרחבה, וגם לחלץ כדור ב- 16 שלך.
ומה עושים בחיפה? את מרכז המגרש מפקירים בידיים של שני קשרים שלא ברור מה תפקידם (בוקולי את מיצ'ל - הם קשרים הורסים? קשרים בונים?), מעליהם שמים את בניון שאולי עוד יכול לתת גולים בגילו, אבל בטח שזה יהיה קשה לו שמלפניו יש שני חלוצים שסותמים את הרחבה,
והיחיד שמבין את המשחק המודרני (חן עזרא), נאלץ להאבק במערך הדפוק ולנוע כל שניה לעמדות שזרות לו (וזאת בנוסף למלחמתו הקבועה בערס שמתפרץ וגועש בתוכו, אבל זה לדיון אחר).
וככה כל שבוע אנחנו גומרים את המשחק עם גג שניים עד שלושה מצבים ממשיים לכיבוש, במערך שהוא כאילו סופר התקפי ופתוח, ולא מבינים איך עם שני חלוצים מובהקים וכל המשחק בעטנו לשער רק בעיטה אחת.
אם אני הייתי המאמן, הייתי פותח בכל שבוע עם קשר אחורי אחד בלבד (לטעמי, מויאל) מלפניו שינהלו משחק מאחור ראיוס ובניון (בניון רחוק מהשער, אין לו בגילו מה לחפש מאחורי החלוץ), בצדדים עידן ורד וחן עזרא, ולרחבה הייתי שולח חלוץ נסוג שיוצא ונכנס במידת הצורך.