זה הקשר שונה שבו 'עוין' במשמעות פועל
משמעו התייחס אליו בעוינות, בכעס וכו'. באותה מידה ניתן היה לכתוב "ויהי שאול שונא את דוד".
אבל 'עוין' הוא צורת בינוני שיכולה לשמש גם כשם תואר, וזה המצב בימינו בדרך כלל.
בצירוף "כיבוש עוין ליהודים" המילה "עוין" משמשת כשם תואר (לוואי) ל"כיבוש" ושתיהן יחד מתייחס ליהודים (מבחינת היהודים זה היה כיבוש עוין). זה דומה תחבירית לצירוף כמו "שמחה גדולה ליהודים".
אבל "כיבוש עוין את היהודים" נשמע לי קצת כאילו הכיבוש עצמו מפגין עוינות כלפי היהודים, וזה קצת מאניש אותו מדי...
מכיוון שאף אחד מהניסוחים לא מלהיב אותי במיוחד הייתי מנסה לנסח אחרת או להפעיל את המשפט, למשל "היה ברור שהכיבוש יגרור יחס עוין ליהודים" או משהו אחר שיכול להתאים.