מיהי בתו של ג´ון גאלט?

[anonimi almonimi]

מיהי בתו של ג´ון גאלט?

האם מישהו שם לב לעובדה מסמרת השיער שבספר (שאותו זיהו מי שקראו אותו בכותרת) המתיימר לייצג את ערכי הקפיטליזם ואת הצדקתו הפילוסופית אין ילדים?!?! התחמקות עלובה של איין ראנד מהצורך להסביר למה בעולם שכולו אנוכיות אנחנו אמורים להוליד ילדים שהם פרזיטים לכל דבר. מה אתם אומרים?

 

[ציפי ג]

אני בהחלט שמתי לב לזה

אחד הדברים שלא אהבתי בספר, היה שכולו עסק במבוגרים. לילדים יש תפקיד בחברה, וכאשר הוא לא בא לידי ביטוי בספר, יש אובדן של מימד. אבל יכול להיות שזה משום שהסופרת עצמה למיטב זכרוני לא חוותה הורות.

 

[צומפי_2]

גם ב"כמעיין המתגבר"

אין ילדים. ויותר מכך, באחת הציטטות כמדומני, מסביר הווארד רוראק, כי הוא אגואיסט מושלם ולכן, לא רוצה ילדים. אולי זה לא היה דווקא הוא אבל, זו אחת הטענות שמועלות שם. בשם האגואיזם, אין סיבה להביא ילדים, שכל מה שהם עושים זה לגרום לך להיות לא שלם. (הצורך להשקיע בהם וכל שאר הדברים היומיומיים, שילדים דורשים.)

 

[ציפי ג]

ילדים ואגואיזם

אני שמעתי טיעון הפוך. הבאת ילדים לעולם היא שיא האגואיזם, הואיל ולחיות זה מאוד קשה וכל מה שאדם מבוגר רוצה ילד, הוא להנציח את עצמו, ולהביא לעולם אדם שיעריץ אותו אין סוף. אם זכרוני אינו מטעה אותי, הנפשות הפועלות בספריה של אן ראנד הן גם חסורת משפחה רחבה. אין הורים אין אחים, תלושים לחלוטין, או שמא אני טועה?

 

[anonimi almonimi]

אכן. המשפחה מוצגת כעול (במקרה הטוב)

משפחתו של יצרן הפלדה (אני כבר שכחתי את רוב השמות בספר הנפלא הזה) הם חבורת פרזיטים שמוצצים את דמו וגומלים לו בעלבונות, במשפחתו של פרנסיסקו דאנקוניה הלינק היחיד ליחסיו עם הוריו זו ה"מסורת המשפחתית" להגדיל ולהגדיל את ההון מדור לדור, ואילו טאגארט (נווו, מה השם הפרטי...) מצויה ביחסים עכורים עם הוריה עקב שאפתנותה. הנימוק שהעלית על האגואיזם שבמשפחה הוא אנטיתזה לעצם הטיעון של ראנד, להביא ילד על מנת שיעריץ אותך, כלומר להביא ילד על מנת שלא יהיה אדם עצמאי אלא איזה עבד רגשי נרצע לך... ראנד נגעלת מעצם הרעיון. ושוב אני שואל, איזה מין ספר הוא זה על טבע האדם שאין בו תשובה על האינסטינקט האנושי הפשוט ביותר - התרבות.

 

[anonimi almonimi]

השאלה היא

האם היא עצמה מבינה איזה דפקט חמור זה במבנה השקפתה, אם כמעט כולנו עושים ילדים בשלב כלשהו הרי שכמעט בכולנו יש מניע או מרכיב אלטרואיסטי - המילה הגסה אליבא דראנד. כלומר "מרד הנפילים" ו"כמעיין המתגבר" הם ספרים שלא נכתבו על בני אדם, והפילוסופיה של ראנד פשוט אינה מתאימה לנו.

 

[צומפי_2]

וזו בדיוק...

הבעיה שמפריעה או יותר נכון הפריעה לראנד בעולם כפי שהוא קיים. שהאלטרואיזם שולט וצריך להתמודד מולו. המעניין בכל הקטע שלה הוא שלאחר כתיבת ספרה "כמעיין המתגבר", החל בארה"ב גל עצום של חיפוש האגו. היא הייתה מרצה מבוקשת בבתי"ס תיכוניים, אוניברסיטאות, ביקורי בית וכל מיני כאלה. בספריה היא טענה שדעות הסביבה לא מעניינות אותה כהוא זה, אולם, היא ניסתה לשנות את החברה במובן זה או אחר. השאלה היא אם ספריה עומדים במבחן האמת וכמו שאני מבין אותה, היא טוענת שכן ושרק אגואיסטיות חסרת פשרות שלא לוקחת כלום מהאדם כאדם (למשל הולדת ילדים) יכולה לשרוד. ברור לה גם שלא כל העולם יכול לחיות חיים כאלה. מה שגורם לאגואיסטים להיות נַעלים משאר העולם. כל הנאום של רוראק בסופו של הספר כמעיין המתגבר, מוקדש ל"מאבק" של אותם יוצרים וממציאים, שלא נזקקו לחברה ו/או לכל מישהו אחר, ע"מ להיות הם עצמם. אני לא חושב שאפשר לשלול את טענותיה על הסף, אם כי, התאוריה שלה מוגבלת ומשמשת יותר כ"פילוסופיה" מאשר דרך חיים. אם כל העולם היה מתנהג כמו שראנד חושבת שצריך להתנהג, הרי שבסופו של דבר הוא היה מפסיק להתקיים. וזה בעצם- החיסרון העיקרי של תאוריה זו.