מחשבות על עקרון הרצף
קראתי את הספר לראשונה בתקופת ההריון והרעיונות נראו לי הגיוניים ונכונים. כעת, כשאני כבר אמא, אני קוראת בו שוב. הכל עדיין מתחבר ונשמע נכון ואפילו חי עכשיו. יש חלקים שאפילו מעלים בי דמעות של התרגשות. יחד עם זאת יש בי מספר תהיות. מעבר ל"בלתי אפשריות" של יישום השיטה בחברה שלנו (אני לא מצליחה לדמיין בוסים מאושרים כשהעובדות שלהן מגיעות עם תינוקיהן במנשאים למשרד) יש לי קצת בעיה עם הדרך של לשאת תינוק כל הזמן על הידיים. זה מאד נכון לחודשיים-שלושה הראשונים, אבל אח"כ כבר צריך לשלב עוד תנוחות ומצבים. אני רואה על ביתי שבהתחלה היתה "מכורה" למנשא ולאט לאט המנשא נהיה קצת "קטן" עליה. היום "ממרומי" 4.5 חודשי חייה הפכה נועה ליצור סקרן ופעלתן (בלי עין הרע). היא אוהבת להתבונן ולגעת בדברים, לדחוף דברים לפיה להרים את רגליה מעלה לכיוון הפנים ולהשמיע קולות מצחיקים. הרבה דברים שלא היו מתאפשרים אם הייתי נושאת אותה עלי במנשא כל היום. היא עדיין אוהבת להתכרבל ולהתערסל עלי מידי פעם ועדיין נרדמת הכי טוב על הידיים או על הציצי אבל... ע"פי עיקרון הרצף יש לשאת את התינוק כל הזמן. כשאני קוראת את הספר זה נשמע לי נכון ואז אני סוגרת אותו וזה נשמע לי מוגזם. כי הרי צריך קצת מהכל: קצת במנשא וקצת בטרמפולינה וקצת על השטיח וקצת בעגלה ואפילו קצת להיות לבד עם עצמה צידי פעם. אז, הלך עיקרון הרצף? מה דעתכן על השיטה ויישומה?
קראתי את הספר לראשונה בתקופת ההריון והרעיונות נראו לי הגיוניים ונכונים. כעת, כשאני כבר אמא, אני קוראת בו שוב. הכל עדיין מתחבר ונשמע נכון ואפילו חי עכשיו. יש חלקים שאפילו מעלים בי דמעות של התרגשות. יחד עם זאת יש בי מספר תהיות. מעבר ל"בלתי אפשריות" של יישום השיטה בחברה שלנו (אני לא מצליחה לדמיין בוסים מאושרים כשהעובדות שלהן מגיעות עם תינוקיהן במנשאים למשרד) יש לי קצת בעיה עם הדרך של לשאת תינוק כל הזמן על הידיים. זה מאד נכון לחודשיים-שלושה הראשונים, אבל אח"כ כבר צריך לשלב עוד תנוחות ומצבים. אני רואה על ביתי שבהתחלה היתה "מכורה" למנשא ולאט לאט המנשא נהיה קצת "קטן" עליה. היום "ממרומי" 4.5 חודשי חייה הפכה נועה ליצור סקרן ופעלתן (בלי עין הרע). היא אוהבת להתבונן ולגעת בדברים, לדחוף דברים לפיה להרים את רגליה מעלה לכיוון הפנים ולהשמיע קולות מצחיקים. הרבה דברים שלא היו מתאפשרים אם הייתי נושאת אותה עלי במנשא כל היום. היא עדיין אוהבת להתכרבל ולהתערסל עלי מידי פעם ועדיין נרדמת הכי טוב על הידיים או על הציצי אבל... ע"פי עיקרון הרצף יש לשאת את התינוק כל הזמן. כשאני קוראת את הספר זה נשמע לי נכון ואז אני סוגרת אותו וזה נשמע לי מוגזם. כי הרי צריך קצת מהכל: קצת במנשא וקצת בטרמפולינה וקצת על השטיח וקצת בעגלה ואפילו קצת להיות לבד עם עצמה צידי פעם. אז, הלך עיקרון הרצף? מה דעתכן על השיטה ויישומה?