מחשבות על עצמי
הי כולם!
קוראים לי משה.
אני בן 32.
מגיל 19 בערך יש לי הפרעת חרדה שלא אובחנה אבל כנראה OCD.
הייתי בישיבה, התגייסתי לצבא, ההפרעה החמירה בצבא, בדיוק כשהשתחררתי מהצבא התחלתי לקחת כדורים (ויאפקס), הלכתי ללימודי עבודה סוציאלית, נשרתי או הפסקתי אותם באמצע השנה השנייה, תוך כדי הלימודים העלו לי את המינון ל225 מ"ג.
קרה לי משהו מוזר בלימודים. משהו שקשור לבנות ולצורך של הילד הקטן בתוכי. הרגשתי, בדיעבד, שהכדור שלקחתי שינה אותי ואפשר לי להיות פגיע יותר ועמוק יותר. הרגשתי שהכדור העלה צרכים מהתת מודע למודע. רציתי לרפא את הילד הקטן הפגוע שבתוכי וחיפשתי את המקום המתאים. האווירה בלימודים עם כל הבנות מסביב הייתה כזו, ציפיתי שיקרה משהו שלא קרה: מישהי תאפשר לי להיפתח בפניה, או אולי קבוצה של בנות או בנים תאפשר לי להיפתח בפניהם וכך לבטא את אותו חלק מפוחד בתוכי שזקוק לצאת החוצה.
זה לא קרה. הרגשתי שאני משתגע. הרגשתי שהצורך יותר חזק ממני אבל שאי אפשר לממש אותו. לא יכלתי להתרכז בלימודים.
עזבתי.
ניסיתי לחשוב מה קרה לי ומה אני עושה הלאה
הי כולם!
קוראים לי משה.
אני בן 32.
מגיל 19 בערך יש לי הפרעת חרדה שלא אובחנה אבל כנראה OCD.
הייתי בישיבה, התגייסתי לצבא, ההפרעה החמירה בצבא, בדיוק כשהשתחררתי מהצבא התחלתי לקחת כדורים (ויאפקס), הלכתי ללימודי עבודה סוציאלית, נשרתי או הפסקתי אותם באמצע השנה השנייה, תוך כדי הלימודים העלו לי את המינון ל225 מ"ג.
קרה לי משהו מוזר בלימודים. משהו שקשור לבנות ולצורך של הילד הקטן בתוכי. הרגשתי, בדיעבד, שהכדור שלקחתי שינה אותי ואפשר לי להיות פגיע יותר ועמוק יותר. הרגשתי שהכדור העלה צרכים מהתת מודע למודע. רציתי לרפא את הילד הקטן הפגוע שבתוכי וחיפשתי את המקום המתאים. האווירה בלימודים עם כל הבנות מסביב הייתה כזו, ציפיתי שיקרה משהו שלא קרה: מישהי תאפשר לי להיפתח בפניה, או אולי קבוצה של בנות או בנים תאפשר לי להיפתח בפניהם וכך לבטא את אותו חלק מפוחד בתוכי שזקוק לצאת החוצה.
זה לא קרה. הרגשתי שאני משתגע. הרגשתי שהצורך יותר חזק ממני אבל שאי אפשר לממש אותו. לא יכלתי להתרכז בלימודים.
עזבתי.
ניסיתי לחשוב מה קרה לי ומה אני עושה הלאה