מחובן שמצגת, טובה ככל שתהיה, אמורה לשמש רק
כחומר עזר להרצאה, ולא עיקרה.
אפילו בהרצאות על טיול למקום אקזוטי, רצף תמונות, מדהים ככל שיהיה, ישעמם אחרי חמש דקות, אם אין מאחורי כל תמונה סיפור.
 
--------------------
כמעט בכל הרצאה אני לומד משהו חדש.
הפעם הפתיע אותי המארח בסיפור מהילדות על סבא שלי:
אני זוכר שתמיד היו לנו בעיות של להשיג עשירי למיניין בבית הכנסת.
וסבי היה יוצא לבתי השכנים, לאסוף מי שנמצא, כדי להשלים מניין.
הנערים שהיו רואים אותו מגיע, היו מתחבאים מתחת למיטה או בארון, אבל הוא היה שולף אותם משם בלי בסעיות. את כל זה ידעתי בעצמי.
והנה, סיפר המארח - הם היו ארבעה אחים. והתחבאו כנ"ל. אבל כשסבי נכנס, האבא שלהם רמז לו היכן הם מתחבאים. כדי שייקח אותם, ולא הוא ייאלץ ללכת...
 
ופעם אחת, כך הוא סיפר, נשרף הפיוז בבית הכנסת בערב שבת.
פעם לא היו פקקים קופצים, אלא עם חוט שהיה צריך להחליף.
שלחו לקרא לבצלאל, שהיה מיומן בחשמלאות.
הגיע בצלאל עם פלייר וחוט, ראה אותו סבי - אמר - מה פתאום?! זה לא גוי של שבת! שלא יחליף!.
אבל - שישאר להתפלל איתנו ערבית!