The White War, ספרו של מארק תומפסון שליווני שבועות עכשיו
אולי כי הנושא, מרחץ הדמים, מרתיע אותי. עד שאני מגיעה לספר, בימים שיש לי זמן לקרוא, כבר 9 בערב. ואז כמובן אני קוראת מעט יחסית.
אבל זה ספר מצויין שכמובן לא אניח אותו. כי ברגע שאני מתחילה לקרוא, קשה להפסיק.
הספר כתוב על ידי היסטוריון אבל אינו אקדמי. אין הפניות למראי מקום חוץ מאשר פה ושם הערה בתחתית הדף והמחבר אינו מסתיר את שאט הנפש שלו מהפוליטיקאים שהובילו את איטליה למלחמת העולם הראשונה.
ההתחלה היא היסטוריה של האיחוד, גיבורי איחוד המדינה (1861) וההתפכות שלהם מן האידיאולוגיות כשראו לנגד עיניהם את המדינה המתנהלת על ידי פוליטיקאים אופורטוניסטים והלאה לגיבורי תחילת המאה ה-20, מי שהובילו אומה שלמה למלחמה שלא רצתה בה ומי שלא יכלו למנוע אותה כי לא יכלו לסחוף אחריהם את ההמונים להתנגדות פעילה. על מוסוליני הצעיר ועל משורר המלחמה ומי שחשבו שינהיג את איטליה לאחריה (מוסוליני דאג להעתיר עליו כיבודים כדי להרחיקו מן הפוליטיקה), גבריאלה ד'אנונציו, משורר הדם (אכן, התפעמות אירוטית משפיכת הדם, לא שלו דווקא אלא של אחרים. האיש ישב לבטח בוונציה ומדי פעם במהלך המלחמה יצא ל"מבצעים" צבאיים, מין הרפתקאות שסיפקו את יצר ההרפתקנות שלו ושכמה מקרים עלו לאחרים בחייהם, כולל פלופ אחד שהביא לקורבנות רבים, אך לשם עוד לא הגעתי בספר, רק קיבלנו רמז מטרים על כך מאת המחבר).