סיימתי את "אל תוך הלילה" של אולפסון
ואת The Odd Women של גיסינג.
"אל תוך הלילה" ספר העוסק באדם בודד שמנסה לברוח מעברו ומעצמו בתפקידו כמשרת ראשי בטירה מבודדת של הרסט האקסצנטרי. הוא כותב מכתבים לאשתו שאותה ואת ילדיהם נטש לפני שנים רבות, ובהם הוא מעלה זיכרונות מעברם המשותף, מספר על חייו הנוכחיים ואף מסביר את סוד עזיבתו, אך אינו שולח אותם. זה ספר אווירה קודר הרווי בתיאורי טבע פיוטיים וסמליים, המתכתבים עם מצבו של הגיבור. ספר טוב, בסך הכל, במיוחד החלקים העוסקים בחיים בטירה.
הרומן The Odd Women הוא קלאסיקה אנגלית ויקטוריאנית מרשימה ומפתיעה מסוף המאה ה-19. הכתיבה של גיסינג הרבה פחות אלגנטית בהשוואה לכתיבה של עמיתיו בני תקופתו או אלה שקדמו לו, אך מדובר בספר מודרני מאוד שבמידה רבה אקטואלי עד היום ומצטיין באפיון דמויות ותיאור עולמן הפנימי. הוא מספר את סיפוריהן של כמה נשים מאוד שונות זו מזה שהמשותף ביניהן הוא שאינן ממלאות, בין אם מאילוץ או מבחירה, את התפקיד שנחשב למקובל ומכובד עבור נשים באותה תקופה - להות אשת איש. הרומן עוסק בצורה מאוד ישירה, כנה ובוטה לזמנו במעמד האישה ובמצב בלתי אפשרי של התנגשות בין הציפיות למציאות בחיי נשים וגברים כאחד, בשל הסתירה שבין הנורמות המקובלות לבין הצרכים הרגשיים, המיניים והאינטלקטואליים, כמו גם האידאולוגיים, של הדמויות. כבר יש סממנים של מרד ושינוי, אך זה עדיין מעין מצב ביניים של חוסר ודאות וכאוס שבתוכו בלתי אפשרי לדמויות, גם השמרניות וגם הליברליות, למצוא את המשבצת המתאימה להן. גם אלה שמאמינות בשינוי וגם אלה המתנגדות לו מתקשות למצוא את האיזון בחייהן והדרך להגשים את השאיפות והאמונות שלהם בחייהן או להגיע לסיפוק רגשי. הספר אינטנסיבי מאוד ומאופיין בבלבול רב של הגיבורים (ובעיקר הגיבורות) ומאבקיהם עם עצמם ועם סביבתם, בניסיון למצוא את דרכם בתוך המציאות המסובכת והמרוכבת של תקופתם.
התחלתי את The Nest של Cynthia D'Aprix Sweeney. טרם החלטתי על ספר נוסף.