"התבונה" ואסקו פראטוליני
רומן נפלא, לדעתי. וסוף סוף קריאה שמחלצת את פירנצה מהדימוי השגור שלה, כאריזת מתנה תיירותית. אז מסתבר שיש והיו בה חיים, עכשיו ובעבר.
וכאן החיים רחוקים, רחוקים מאוד מפיאצה דלה סיניוריה. מדובר כנראה ברובע פועלים מצפון מערב למרכז התיירותי.
ואלה חיים של נער המסתכל אחורה אל נבכי זכרונו ודולה משם זכרונות מילדותו המוקדמת, במלחמה ולאחריה, עם אם שאינה מוכנה לקבל את היותו של בן זוגה חלל מלחמה שלא נודעו עקבותיו. זה יחד עם ההוואי של חיי פועלים במפעלים שסביר שרובם אם לא כולם נסגרו מאז, עוני מרוד וגזענות נוראה כלפי חיילים שחורים אמריקאים, מהצבא האמריקאי המשחרר שחנה באיטליה שנים מסוימות לאחר המלחמה.
אני רק בהתחלה ולא ברור לאן עוד יתפתח הסיפור, התרגום נפלא, ארכאי, של גאיו שילוני, הספר יצא בתרגום עברי לפני 40 שנה בדיוק ואני מעריכה שהמקור יצא בתחילת שנות ה-60 של המאה הקודמת.
קראתי גם את הסוף של "המוות חשוב לחיים" מאת אליזבת קובלר-רוס, המציע הסתכלות אחרת, אמיצה על המוות של יקירים חולים ובכלל, על המוות עצמו.