כבר הרבה זמן מאז שקראתי את הספר ואני לא זוכרת פרטים,
אבל למיטב זיכרוני היא כן ניסתה להכריח את עצמה לאהוב אותו וטיפלה בו. אני מסכימה שכנראה יכלה לעשות יותר, ללכת לטיפול וכד', אך אני לא בטוחה שהאינסטינקט שלה באשר לקווין היה מוטעה מלכתחילה. אני בהחלט יכולה לתאר לעצמי שהיא חשה בו איזה רוע פנימי שמלתחילה הקשה עליה להתחבר אליו והרתיע אותה. אני לא מצדיקה אותה ולא מסירה ממנה את האחריות, אני רק אומרת שהסיפור מורכב יותר. אני חושבת שתכונות מולדות זה לא משהו שאפשר לזלזל בו ושההשפעה שלהן היא גדולה לפחות כמו השפעת הסביבה והחינוך ואולי אף יותר. אני, למשל, מהיום הראשון ראיתי אצל הילדים שלי עד כמה כבר בשעות הראשונות לחייו תינוק בן יומו יכול להיות שונה מאופיו מתינוק אחר, עד כמה באותה משפחה, יחס ותנאים יכולים לתת ילדים שונים לגמרי זה מזה ועד כמה זה לא בשליטתנו. (ואם היה ספק, אני כמובן לא משווה בין ילדיי לבין מישהו כמו קווין, חלילה, אלא רק מנסה להדגיש שתינוק לא נולד טאבולה רסה ושיש דבר כזה תכונות מולדות ושהן תופסות חלק מאוד מהותי מאישיות האדם.)