בזכות החופש הארוך יש שפע פנאי לקרוא
אלה היו ספרי יום כיפור והחג הראשון:
"
תימהון", ספרו האחרון עד כה של אהרן אפלפלד, היה לצערי מעט מאכזב. הדמות המרכזית, נוצריה שעולמה מזעזע כששכניה היהודים נרצחים, מעניינת, אבל הספר סובל מחזרות.
"
צבע המים" מאת ג'יימס מקברייד, אודות חייו וחייה של אמו, מרגש גם בקריאה חוזרת.
"
שעות מתות" מאת אורי אדלמן, ספר מתח מוצלח, סיפק הפוגה מרצף הספרים כבדי הראש של התקופה האחרונה.
"
בלילה נלך סחור סחור" מאת דניאל אלרקון, סיפור מסע הופעות תיאטרלי בפרובינציות בדרום אמריקה, היה מייגע למרות כשרון כתיבה בולט של הסופר.
"
אחוזות החוף", ספרו השני של אמיר גוטפרוינד, כולל שבעה-עשר סיפורים שחלקם עומדים בסטנדרטים הגבוהים של ספריו.
על "
הזר" מאת אלבר קאמי אולי אין צורך להרחיב את הדיבור, אבל מרתק לחזור אליו.
בשבת אקרא את "כן, אפילו רצח" מאת דוד שחם.
שבת שלום וחג שמח