hrpbiiapnrpeltework
Well-known member
.
מה עובר לחזן בראש.... איך עולים למשחק שכזה ללא אוסקר כשהוא בריא?
- פותח הנושא אלפיני
- פורסם בתאריך
אחלה המנון יש לנו. התקווה אכן בת שנות אלפיים. זה לא משתנה בגלל שאנחנו מתקרבים להגיע אל מה ששאפנו אליו כל השנים הללו.
hrpbiiapnrpeltework
Well-known member
אני לא חושב שצריך לכתוב משהו חדש. לדעתי "ירושלים של זהב" של נעמי שמר יכול להתאים
אבל צריך להחליף את הפסקה השלישית ולהיפטר מארבעת הפסקאות האחרונות
תכתוב.
ירושלים של זהב, כהימנון?!אני לא חושב שצריך לכתוב משהו חדש. לדעתי "ירושלים של זהב" של נעמי שמר יכול להתאים
אבל צריך להחליף את הפסקה השלישית ולהיפטר מארבעת הפסקאות האחרונות
hrpbiiapnrpeltework
Well-known member
כן, מה? לא מתאים?
לדעתי מתאים
אם אנחנו רק נפטרים מארבעת הפסקאות האחרונות ומחליפים את הפסקה השלישית, אז בסופו של דבר, "ירושלים של זהב", על פזמונו ופסקתו הראשונה הטובים במיוחד, הוא שיר יפיפה, שמהלל ומשבח את ירושלים, בירתה הנצחית והקדושה של מדינת ישראל והעם היהודי
hrpbiiapnrpeltework
Well-known member
hrpbiiapnrpeltework
Well-known member
השיער הנכון, העיניים הנכונות, התחביב הנכון. זה אני קטן
The joy Cal Pal gets from these cars is beyond words..
🩵 #carsofinstagram #carsandcoffee #lamborghini #porsche #ferrari #dadlife… | אינסטגרםhrpbiiapnrpeltework
Well-known member
ככה שאני צריך לפצח את זה בעצמי. עוד חבל שזה לקח לי שלוש שנים ללמוד איך ללמוד. בגלל ששלוש שנים לא ידעתי איך לומדים, הממוצע שלי בינוני. 75. היה יכול להיות ממוצע טוב. 85. אבל החל מהסמסטר הראשון של השנה הרביעית ללימודיי, התחלתי להתנסות בהרגלי למידה אחרים ולכן חל שיפור, אבל עדיין לא מספיק ויש עוד עבודה לעשות.
אלו הכללים שאימצתי בסמסטר הקודם:
1. ללמוד ארבע שעות ביום לפחות.
2. לענות ולהגיש את כל הממ"נים.
3. לעשות שני קורסים בכל סמסטר במקום שלוש.
4. ללמוד למבחן סוף הקורס עם מבחני סוף הקורס מסמסטרים קודמים.
לאחר אימוץ הכללים הנ"ל, בקורסים של הסמסטר הקודם, הקורס "רגרסיה וניתוח שונות", קיבלתי ציון סופי של 64, ובקורס "התנסות במחקר ובכתיבה מדעית", קיבלתי ציון סופי של 62.
זה אולי לא נשמע וואו, בוודאי שזה לא נשמע כמו שיפור, בהתחשב בממוצע של ה-75 שהוא כבר לא מעודכן ואני צריך לבדוק אותו עוד פעם, אבל זה דווקא כן שיפור, ואנחנו יכולים להתחיל להבין את זה, ברגע שאנחנו מתחילים להיכנס לפרטים הקטנים.
בקורס "התנסות במחקר ובכתיבה מדעית", אין מבחן סוף קורס אלא זה הכול עבודות הגשה, ולא הספקתי להגיש את הטיוטה האחרונה והסופית של העבודה הסופית, כי חשבתי שאני אקבל הארכה באשר למועד ההגשה הסופי, אבל לא קיבלתי, והגירסה שהגשתי והורדה לבדיקה, לא הייתה מוכנה. קיבלתי עליה 50, מה שהביא את הציון הסופי בקורס ל-62, אבל זה כבר בגלל טעות לא רלוונטית של זמנים, וכי ראיתי את ההקלטה האחרונה אחרי יותר מידי זמן, ורק אז גיליתי שלא יינתנו הארכות באשר למועד הסופי של העבודה האחרונה.
ניסיתי לחשב ולהעריך כמה ציון הייתה מקבלת הטיוטה האחרונה, שלא הוגשה מעולם, של עבודת ההגשה האחרונה, והבנתי שהייתי מקבל בערך, להערכתי 82, מה שהיה אמור להביא את הציון הסופי של כל הקורס לבערך 81.
בנוגע לקורס "רגרסיה וניתוח שונות", מדובר באחד מהקורסים הקשים ברמה כמעט בלתי אפשרית. מה זאת אומרת? אז ככה: בעיקרון, אני באופן אישי מבדיל בין ארבעה סוגים שונים של קורסים. הקורסים הקלים, הקורסים הבינוניים בקושיים, הקורסים הקשים, והקורסים הקשים ברמה כמעט בלתי אפשרית.
בקורסים הקלים, ואם להסתכל על שלושת השנים הראשונות ללימודיי מתוך מה שיהיו בסופו של דבר הארבע שנים או ארבע וחצי שנים שלוקח לסיים תואר ראשון בפסיכולוגיה, אני מקבל על-פי רוב, בין 80 ל-89, בקורסים הבינוניים בקושיים אני מקבל על-פי רוב בין 70 ל-79, בקורסים הקשים אני מקבל על-פי רוב 60 ל-69, ובקורסים הקשים אני מקבל על-פי רוב ציון נכשל לפחות פעם אחת אם לא יותר, לפני שאני עושה עוד פעם או עוד כמה פעמים עד שאני עובר.
רק לשם ההשוואה, בקורס "סטטיסטיקה לתלמידי מדעי החברה א'", הייתי צריך לקחת אותו פעמיים וכמעט שגם בפעם השלישית, ולגשת למבחן סוף הקורס חמש פעמים עד שהצלחתי, בפעם החמישית, לקבל עובר, עם ציון גבוה להפליא (ביחס לדרגת הקושי של הקורס) של 77, כאשר בארבעת הפעמים הקודמות, לא הצלחתי להגיע ל-60.
בקורס "סטטיסטיקה לתלמידי מדעי החברה ב'", הייתי צריך גם כן לקחת אותו פעמיים, ולגשת ארבע פעמים, עד שהצלחתי לעבור בפעם הרביעית, עם ציון קצת יותר הגיוני של 68.
ככה שלמעשה, ועכשיו, בקורס הסטטיסטיקה השלישי, "רגרסיה וניתוח שונות", רק עצם זה שעברתי בפעם הראשונה שניגשתי, זה הישג מטורף שמוכיח את עצם זה שביצעתי שיפורים חיוביים בלמידתי ושההישגים שלי משתפרים.
בכל מקרה, גם מהסמסטר האחרון אני מפיק לקחים, והנה הכללים החדשים לקראת הסמסטר הנוכחי וכל הסמסטרים שעוד יבואו בעתיד, בתואר השני שאעשה בפסיכולוגיה קלינית של המבוגר, בדוקטורט בפסיכולוגיה, וכל התארים הנוספים שאני עוד עלול לעשות בעתיד מעבר לכך:
1. ללמוד ארבע וחצי שעות ביום לפחות.
2. לענות ולהגיש את כל הממ"נים.
3. לעשות שני קורסים בכל סמסטר במקום שלוש.
4. ללמוד למבחן סוף הקורס עם מבחני סוף הקורס מסמסטרים קודמים.
5. לראות את כל ההקלטות עד שבוע מיום העלאתן לאתר.
בעקבות כל השיפורים החיוביים האלו, מהסמסטר הקודם והסמסטר הנוכחי, אלו הציונים שאני מצפה להם מעתה ואילך:
קורסים קלים-על-פי רוב ציונים של בין 90 ל-100, קורסים בינוניים בקושיים-על-פי רוב ציונים של בין 80 ל-89, קורסים קשים-על-פי רוב ציונים של בין 70 ל-79, קורסים קשים ברמה כמעט בלתי אפשרית (בעיקר קורסים מתמטיים)-ציון עובר בפעם הראשונה שאני ניגש למבחן סוף הקורס
רק עצוב וחבל שאת כל הדברים האלו הייתי צריך להבין בעצמי
הממוצע שלי היה יכול להיות עכשיו 85, כמו שצריך
אלו הכללים שאימצתי בסמסטר הקודם:
1. ללמוד ארבע שעות ביום לפחות.
2. לענות ולהגיש את כל הממ"נים.
3. לעשות שני קורסים בכל סמסטר במקום שלוש.
4. ללמוד למבחן סוף הקורס עם מבחני סוף הקורס מסמסטרים קודמים.
לאחר אימוץ הכללים הנ"ל, בקורסים של הסמסטר הקודם, הקורס "רגרסיה וניתוח שונות", קיבלתי ציון סופי של 64, ובקורס "התנסות במחקר ובכתיבה מדעית", קיבלתי ציון סופי של 62.
זה אולי לא נשמע וואו, בוודאי שזה לא נשמע כמו שיפור, בהתחשב בממוצע של ה-75 שהוא כבר לא מעודכן ואני צריך לבדוק אותו עוד פעם, אבל זה דווקא כן שיפור, ואנחנו יכולים להתחיל להבין את זה, ברגע שאנחנו מתחילים להיכנס לפרטים הקטנים.
בקורס "התנסות במחקר ובכתיבה מדעית", אין מבחן סוף קורס אלא זה הכול עבודות הגשה, ולא הספקתי להגיש את הטיוטה האחרונה והסופית של העבודה הסופית, כי חשבתי שאני אקבל הארכה באשר למועד ההגשה הסופי, אבל לא קיבלתי, והגירסה שהגשתי והורדה לבדיקה, לא הייתה מוכנה. קיבלתי עליה 50, מה שהביא את הציון הסופי בקורס ל-62, אבל זה כבר בגלל טעות לא רלוונטית של זמנים, וכי ראיתי את ההקלטה האחרונה אחרי יותר מידי זמן, ורק אז גיליתי שלא יינתנו הארכות באשר למועד הסופי של העבודה האחרונה.
ניסיתי לחשב ולהעריך כמה ציון הייתה מקבלת הטיוטה האחרונה, שלא הוגשה מעולם, של עבודת ההגשה האחרונה, והבנתי שהייתי מקבל בערך, להערכתי 82, מה שהיה אמור להביא את הציון הסופי של כל הקורס לבערך 81.
בנוגע לקורס "רגרסיה וניתוח שונות", מדובר באחד מהקורסים הקשים ברמה כמעט בלתי אפשרית. מה זאת אומרת? אז ככה: בעיקרון, אני באופן אישי מבדיל בין ארבעה סוגים שונים של קורסים. הקורסים הקלים, הקורסים הבינוניים בקושיים, הקורסים הקשים, והקורסים הקשים ברמה כמעט בלתי אפשרית.
בקורסים הקלים, ואם להסתכל על שלושת השנים הראשונות ללימודיי מתוך מה שיהיו בסופו של דבר הארבע שנים או ארבע וחצי שנים שלוקח לסיים תואר ראשון בפסיכולוגיה, אני מקבל על-פי רוב, בין 80 ל-89, בקורסים הבינוניים בקושיים אני מקבל על-פי רוב בין 70 ל-79, בקורסים הקשים אני מקבל על-פי רוב 60 ל-69, ובקורסים הקשים אני מקבל על-פי רוב ציון נכשל לפחות פעם אחת אם לא יותר, לפני שאני עושה עוד פעם או עוד כמה פעמים עד שאני עובר.
רק לשם ההשוואה, בקורס "סטטיסטיקה לתלמידי מדעי החברה א'", הייתי צריך לקחת אותו פעמיים וכמעט שגם בפעם השלישית, ולגשת למבחן סוף הקורס חמש פעמים עד שהצלחתי, בפעם החמישית, לקבל עובר, עם ציון גבוה להפליא (ביחס לדרגת הקושי של הקורס) של 77, כאשר בארבעת הפעמים הקודמות, לא הצלחתי להגיע ל-60.
בקורס "סטטיסטיקה לתלמידי מדעי החברה ב'", הייתי צריך גם כן לקחת אותו פעמיים, ולגשת ארבע פעמים, עד שהצלחתי לעבור בפעם הרביעית, עם ציון קצת יותר הגיוני של 68.
ככה שלמעשה, ועכשיו, בקורס הסטטיסטיקה השלישי, "רגרסיה וניתוח שונות", רק עצם זה שעברתי בפעם הראשונה שניגשתי, זה הישג מטורף שמוכיח את עצם זה שביצעתי שיפורים חיוביים בלמידתי ושההישגים שלי משתפרים.
בכל מקרה, גם מהסמסטר האחרון אני מפיק לקחים, והנה הכללים החדשים לקראת הסמסטר הנוכחי וכל הסמסטרים שעוד יבואו בעתיד, בתואר השני שאעשה בפסיכולוגיה קלינית של המבוגר, בדוקטורט בפסיכולוגיה, וכל התארים הנוספים שאני עוד עלול לעשות בעתיד מעבר לכך:
1. ללמוד ארבע וחצי שעות ביום לפחות.
2. לענות ולהגיש את כל הממ"נים.
3. לעשות שני קורסים בכל סמסטר במקום שלוש.
4. ללמוד למבחן סוף הקורס עם מבחני סוף הקורס מסמסטרים קודמים.
5. לראות את כל ההקלטות עד שבוע מיום העלאתן לאתר.
בעקבות כל השיפורים החיוביים האלו, מהסמסטר הקודם והסמסטר הנוכחי, אלו הציונים שאני מצפה להם מעתה ואילך:
קורסים קלים-על-פי רוב ציונים של בין 90 ל-100, קורסים בינוניים בקושיים-על-פי רוב ציונים של בין 80 ל-89, קורסים קשים-על-פי רוב ציונים של בין 70 ל-79, קורסים קשים ברמה כמעט בלתי אפשרית (בעיקר קורסים מתמטיים)-ציון עובר בפעם הראשונה שאני ניגש למבחן סוף הקורס
רק עצוב וחבל שאת כל הדברים האלו הייתי צריך להבין בעצמי
הממוצע שלי היה יכול להיות עכשיו 85, כמו שצריך
hrpbiiapnrpeltework
Well-known member
אין בזה טיפת היגיון. זה לא יכול להיות. זה פשוט לא יכול להיות. זה בלתי אפשרי.
אני המום. אני בשוק טוטאלי. אני בכל הכנות פשוט בהלם מוחלט.
מעניין אם כאלו רמות של תחושות הלם, שוק ותדהמה, זה איך ש-SupermanZW מרגיש כשהוא רואה אותי עושה אלף אחוז בבורסה בשנה, איך שהחברים מהבית-ספר מרגישים כשהם רואים אותי עושה אלף אחוז בבורסה בשלוש חודשים, ואיך שאמא, אבא והאח הקטן מרגישים כשהם רואים אותי עושה עשרת אלפים אחוז בבורסה ביום אחד
אני המום. אני בשוק טוטאלי. אני בכל הכנות פשוט בהלם מוחלט.
מעניין אם כאלו רמות של תחושות הלם, שוק ותדהמה, זה איך ש-SupermanZW מרגיש כשהוא רואה אותי עושה אלף אחוז בבורסה בשנה, איך שהחברים מהבית-ספר מרגישים כשהם רואים אותי עושה אלף אחוז בבורסה בשלוש חודשים, ואיך שאמא, אבא והאח הקטן מרגישים כשהם רואים אותי עושה עשרת אלפים אחוז בבורסה ביום אחד
hrpbiiapnrpeltework
Well-known member
קשה להגיד במדויק, כי לאנשים שונים יש הגדרות שונות וחלוקות שונות, אבל בעיקרון, יש בערך 34 מדעים. 6 מדעי טבע, 14 מדעים חברה ו-16 מדעי רוח.
מתוך כל המדעים האלו, יש רק 5 מדעי טבע/מדעים ריאליים עיקריים (פיזיקה, כימיה, מתמטיקה, אסטרונומיה וביולוגיה), 8 מדעי חברה (סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, מדע המדינה/יחסים בין-לאומיים, פסיכולוגיה, קרימינולוגיה, כלכלה, תקשורת ובלשנות) ו-5 מדעי רוח (פילוסופיה, ספרות, תיאולוגיה/לימודי דתות, ארכיאולוגיה והיסטוריה) שהם באמת חשובים.
בכל מדע, יש הישגים רבים מאוד שעוד לא הושגו, כאשר בכל מדע, יש את ההישג החשוב ביותר שבו שעוד לא הושג. "הגביע הקדוש", אם תרצו, של כל מדע.
בואו נציין, רק ברמת השם, את חלק מ"הגביעים הקדושים" האלו, של כל מדע. ההישג החשוב ביותר של כל מדע, שעדיין לא הושג.
הגביע הקדוש של הפיזיקה, הוא המסע בזמן.
הגביע הקדוש של הכימיה, הוא מוליכי-על בטמפרטורת החדר.
הגביע הקדוש של המתמטיקה, הוא השערת רימן. בעיה מתמטית כל-כך קשה, סבוכה ורבת חשיבות, שהובטח שמי שיפתור אותה יקבל מיליון דולר, ושאם תסתבר כנכונה, היא תשנה את כל מה שאנחנו יודעים על מתמטיקה.
הגביע הקדוש של האסטרונומיה, הוא מציאת חייזרים, עם דגש על חייזרים תבוניים.
הגביע הקדוש של הביולוגיה, הוא מציאת דרך לגרום לתא להתפצל עוד ועוד לתמיד, מה שאמור לאפשר חיי נצח.
הגביע הקדוש של הסוציולוגיה הוא...לא ברור לי. ככה גם בנוגע ל"גביע הקדוש" של האנתרופולוגיה, מדע המדינה/יחסים בין-לאומיים, קרימינולוגיה, תקשורת ובלשנות.
הגביע הקדוש של הכלכלה, הוא המצאת שיטה כלכלית שמונעת מיתונים ומאפשרת לשוק ולמשק לשגשג לנצח.
הגביע הקדוש של הפילוסופיה, הוא גילוי משמעות החיים.
הגביע הקדוש של הספרות הוא...לא ברור לי.
הגביע הקדוש של התיאולוגיה/לימודי הדתות הוא גילוי כל מה שעוד לא ידוע לנו על ישו. אולי הבשורות האבודות.
הגביע הקדוש של הארכיאולוגיה הוא מציאת קברו של אלכסנדר הגדול.
הגביע הקדוש של ההיסטוריה הוא 123 ספריו האבודים של הפילוסוף אדיר המימדים אריסטו, שרק 47 מספריו שרדו עד ימינו אנו, והם לבדם מספיקים בשביל שייחשב לאחד משלושת הפילוסופים הכי חשובים שאי-פעם חיו ביחד עם סוקרטס ואפלטון, אז תנסו לשער ברוחכם כמה עוד חוכמה הייתה ב-123 ספריו שאבדו.
הגביע הקדוש של הפסיכולוגיה, וזאת כבר דעתי האישית והרוב הגדול של האנשים עלולים שלא להסכים איתי אבל תזרמו, זה להיות מסוגלים להגיד ולקבוע עד כמה אנשים הם חכמים.
נשמע מוזר, נכון? אז לא באמת. עוד מעט נגיע לזה.
ועכשיו, מעבר למה שלכל מדע כשלעצמו יש את ההישג החשוב ביותר במדע הזה, שעדיין לא הושג נכון להיום, "הגביע הקדוש" אם נרצה, של כל מדע ומדע, מן הסתם גם כנראה צריך להיות, את ההישג הגדול ביותר כלשהו, בכל מדע כלשהו, לא משנה איזה, שעדיין לא הושג. "הגביע הקדוש" של כל המדעים כולם. ההישג באמת-באמת הכי גדול שלא הושג עד היום. הגביע הקדוש של "המדע", בכללותו.
ומן הסתם, הגביע הקדוש של כל המדע כולו, לא יכול להיות כזה, מבלי להיות ראשית כל הגביע הקדוש של המדע הספציפי המסוים שממנו הוא מגיע, נכון?
אם כך, אז מהו הגביע הקדוש של כל המדעים כולם? של המדע בכללותו?
יש שיגידו שהמסע בזמן, בפיזיקה. יש שיגידו שהשערת רימן, במתמטיקה. יש שיגידו שמציאת חייזרים, באסטרונומיה. יש שיגידו שפיצוח הסוד לחיי נצח, בביולוגיה. יש שיגידו ששוק שלעולם לא קורס, בכלכלה. יש שיגידו שמציאת 123 ספריו האבודים של אריסטו. ויש אותי, שיגיד שהיכולת לומר כמה אנשים אחרים חכמים, בפסיכולוגיה.
לא כל הגביעים הקדושים של המדעים השונים שהוזכרו קודם, הוזכרו גם עכשיו, אבל זה פשוט מכיוון שקשה לטעון שהם מועמדים סבירים לתואר הגביע הקדוש של כל המדע כולו. לדוגמה בארכיאולוגיה...מציאת הקבר של אלכסנדר הגדול? נו באמת, זה לא באמת מועמד אמיתי. זה הרי ברור שזה הגביע הקדוש של הארכיאולוגיה ותו לא.
ועכשיו, כתבתי את השרשור הזה ואת הפוסט הזה, מכיוון שברצוני לטעון שהגביע הקדוש של כל המדע כולו, הוא להיות מסוגלים לקבוע כמה אנשים אחרים חכמים, בפסיכולוגיה.
אני יודע, אני יודע. בשמיעה ראשונית. זה נשמע מוזר. לא נכון. לא הגיוני. לקבוע כמה אנשים חכמים? למה? למה זה כל-כך חשוב? זה הגביע הקדוש של כל המדע כולו? באמת? ברצינות עכשיו?
אבל צריך לחשוב על זה כמו מה שאני חושב על זה.
העולם לא עובד כמו מה שהוא צריך לעבוד.
העולם...הוא מקום טיפשי, כאוטי, לא יעיל וכועס.
העולם הוא בלגאן מוחלט.
הרבה אנשים, מבינים את עצם הבעיה הזאת. וזה מאוד יפה, וזה מאוד חמוד, שהרבה אנשים מבינים את זה, כולל הנשיא ה-45 וה-48 של ארצות הברית.
אבל להבין את עצם הבעיה הזאת, זאת לא חוכמה. החוכמה היא להבין מה צריך להיעשות בנוגע לזה. החוכמה היא לדעת מה צריך להיעשות בשביל לתקן את העולם הטיפש, הכאוטי, הלא יעיל, הכועס, ובבלגאן מוחלט, שבו אנחנו חיים, ושבו גאונים נחשבים לטיפשים וטיפשים נחשבים לגאונים, אנשים מתים מיתות מיותרות מזיהום אוויר, חוסר גישה לשירותי בריאות, רעב וצמא, נשים מרוויחות פחות מגברים, יש מלחמות, וכן הלאה וכן הלאה.
לדעתי, התשובה היא להיות מסוגלים להגיד כמה אנשים אחרים הם חכמים. מה הקשר? אז אני אגיד לכם מה הקשר. הקשר הוא, הוא שברגע שנהיה מסוגלים להגיד כמה אנשים אחרים הם חכמים, שזה דבר שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים לעשות אותו אבל אנחנו לא יודעים, אז כל בן-אדם יוכל ליפול בדיוק אל תוך המשבצת הנכונה והמתאימה עבורו בחברה, במשק, בתעשייה, ומאז אותה הנקודה, העולם כבר יתקן את עצמו. כי כולם יהיו בדיוק במקום הכי נכון עבורם, אנשים גאונים יפסיקו לעבוד בעבודות שהן הרבה יותר מידי אובר-קווליפייד בשבילן, אנשים טיפשים יפסיקו לעבוד בעבודות שהן הרבה יותר מידי גדולות עליהן, הפוטנציאל האנושי יפסיק להיות מבוזבז בכמויות אדירות, וינוצל עד תום, ו...זהו זה.
העולם יהיה מקום טוב.
אבל עוד משהו קטן שצריך לעשות מעבר לזה, עוד דבר קטן לעשות אותו מעבר ללהיות מסוגלים לזהות את הגאונים שלנו, זה גם להבין מה לעשות עם הגאונים שלנו, איך להתייחס אליהם, מה הצרכים שלהם וכדומה'. כי אנחנו לא רק לא יודעים, לא רק כאן בישראל, אלא ברמת כל העולם כולו, מה זה חוכמה, מה זה בן-אדם חכם ואיך מזהים כזה, אלא גם אם נדע לזהות פתאום, לא בהכרח נדע מה לעשות איתו, שזאת עוד בעיה להתמודד איתה בבוא הזמן.
ועבור מי שרוצה לטעון שאיזשהו גביע קדוש אחר באיזשהו מדע אחר, הוא הגביע הקדוש האמיתי של כל המדעים כולם, אז הנה איך שאני הולך להפריך עכשיו את הטענה שלכם, ואני רוצה שתחשבו על זה ככה. מן הסתם, ברגע שנהיה מסוגלים לקבוע כמה חכמים אנשים אחרים, וכולם יפלו בדיוק אל תוך המשבצת הנכונה עבורם, אז מן הסתם יהיו לנו את הצוותים הכי טובים ונכונים בשביל לעבוד על כל הגביעים הקדושים האחרים של כל המדעים האחרים, לא? ואז, גם הגביעים הקדושים האלו, נגיע אליהם עד מהרה. הבנתם את הקטע? הגביע הקדוש של הפסיכולוגיה, הוא המסלול המהיר בשביל הגעה אל כל שאר הגביעים הקדושים האחרים של כל המדעים האחרים.
ועבור מי שרוצה לטעון שאנחנו כבר יודעים להגיד כמה אנשים אחרים הם חכמים, כי יש לנו את הציונים בבית-ספר ובאוניברסיטה, ויש לנו מבחני איי-קיו, ויש לנו אני לא יודע מה עוד, אז כדאי שתשבו, כי יש לי חדשות מרעישות בשבילכם. אף-אחת מהשיטות המקובלות כיום ללמדוד כמה אנשים אחרים חכמים לא עובדת.
ציונים בבית-ספר זה לא מדד אמין לשכל כי ציונים זה יותר בנוגע לעניין/זמן פנוי/אינטליגנציה/ידע איך ללמוד וכדומה'. ההוכחות הן אלברט איינשטיין, ניקולא טסלה, מאור פז, תומאס אדיסון, מילבה מאריץ', אילון מאסק, ולא חסרות דוגמאות נוספות.
בנובע למבחניי איי-קיו, לא רק שהם לא עובדים, הם אפילו לא באמת מנסים למדוד שכל, הם מנסים למדוד אינטליגנציה, שזה משהו אחר. שכל זה כמה ידע יש לך. אינטליגנציה זה כמה חזקים המנועים שיש לך בראש-כמה טוב הזיכרון שלך, כמה מהר אתה חושב, כמה מהר וטוב אתה מאחסן או שולף מהזיכרון וכדומה', ולא חסרים דוגמאות של גאונים עם אינטליגנציה נמוכה, כדוגמת דונלד טראמפ, ג'ו ביידן, מאור פז, ונוספים, כמו דוגמאות הפוכות, של אנשים עם מנועים חזקים בראש, שאין להם מה לעשות איתם, כי הראש שלהם ריק מתוכן של ממש.
גם שאר ההשערות המקובלות כיום של איך מוצאים ומזהים גאון לא נכונות. מרכיב גנטי? איזה מרכיב גנטי? הפיזיקאי היחיד בהיסטוריה שיותר חשוב מאלברט איינשטיין היה בן לחקלאים אנאלפביתים.
תעודת בגרות? יאיר לפיד הגיע עד לראשות ממשלת ישראל ואין לו.
השכלה אקדמית? כריסטופר לנגן הוא גאון די גדול אבל אין לו השכלה אקדמית.
עושר או הצלחה בחיים? גם לא עדות אמינה. יש את ויליאם ג'יימס סידיס, אלברט איינשטיין, ניקולא טסלה, כריסטופר לנגן.
הבנת הדרכים הנכונות לאיך מזהים גאונים, והבנת הדברים שצריך לעשות איתם מרגע שזוהו, זאת משימה חשובה מאין כמוה, כמו גם הגביע הקדוש של כל המדעים כולם, וההישג המדעי הבודד האחד החשוב ביותר שמעולם לא הושג.
בזבוז הפוטנציאל האדיר של אנשים כמוני, פשוט כי אתם לא יודעים לזהות אנשים כמוני, כי אף-אחד בשום מקום לא יודע לזהות אנשים כמוני, הוא חמור ברמה של פשע. לא בגלל כל מה שאנשים כמוני מפסידים ברמה האישית. על ה*** הרוסי שלי זה שלא למדתי בבית-ספר למחוננים או קיבלתי מענקים של מיליוני דולרים מהממשלה לחשבון הבנק הפרטי שלי או מה שלא יהיה. אני מדבר על כל מה שהעולם כולו מפסיד, בגלל מה שאנשים כמוני מפסידים, כי לא יודעים לזהות אותנו, וזאת הבעיה האמיתית.
הדרך האמיתית והאמינה היחידה כיום, לזהות זיהוי אמיתי ואותנטי אנשים גאונים, זה כלאחר מעשה, לאחר ש"פרצו" למרות כל המכשולים שעמדו בדרכם בגלל הטיפשות האנושית שלעולם אינה נגמרת ושעליה דיבר אלברט איינשטיין, ושבעקבותיה גאונים על-פי רוב לא יזוהו בכלל, לא יקבלו את כל התנאים המיוחדים והעזרה שהם זקוקים לה, ולכן, על-פי רוב, לא יפרצו. וזאת בעצם הבעיה. הזיהוי של הגאונים כלאחר מעשה, לא עוזר לא לנו ולא להם. אין בכך שום תועלת.
וזאת הסיבה למה רוב הגאונים בעולם, הם בלתי מזוהים, לא יודעים עליהם ולעולם לא ידעו עליהם. כי רק אחוז קטן מהגאונים מצליחים כיום "לפרוץ", וגם זה לא בזכות אלא למרות שאר האנושות ומגוון המכשולים שהיא מציבה בדרכם בעקבות טיפשותה, חוסר ידיעתה כיצד לזהות גאונים ולכן חוסר יכולתה לתמוך בהם.
תנסו לדמיין לעצמכם, שעל כל אלברט איינשטיין, ניקולא טסלה, לאונרדו דה וינצ'י, ארכימדס, אילון מאסק וכדומה' וכדומה' ש"פרצו", יש עוד תשע אלברט איינשטיין, תשע ניקולא טסלה, תשע לאונרדו דה וינצ'י, תשע ארכימדס ותשע אילון מאסק ועוד ועוד, שלא פרצו ושלא יפרצו גם, כי בניגוד לאלברט איינשטיין, ניקולא טסלה, לאונרדו דה וינצ'י, ארכימדס ואילון מאסק, שבמקום שיפרסו להם שטיח אדום הם רק היו צריכים להילחם בכל העולם ואשתו לכל אורך הדרך, הם מצדם לא הצליחו להתגבר על כל הקשיים שהציבו בפניהם העולם והאנשים.
אתם יכולים להפסיק לדמיין. זאת ליטרלי המציאות האמיתית של העולם האמיתי.
ברוכים הבאים למקום קטן ומפגר ושמו "כוכב הלכת ארץ". ואנחנו נמשיך להיות כוכב קטן ומפגר עד שנפתור את הבעיה הזאת וזה לא משנה כמה הישגים יהיו לנו בכל שאר התחומים, כי כל עוד לא נפתור את הבעיה הזאת, על כל הישג עצום שאחנו מגיעים אליו, עדיין יהיו, ויש, תשע הישגים עצומים שפספסנו.
למזלה הרב של האנושות, בהיותו נער מתבגר, הגאון אדיר המימדים מאור פז, שחוכמתו האדירה עולה על חוכמתם של אלברט איינשטיין, ניקולא טסלה, לאונרדו דה וינצ'י וארכימדס, כתב את מבחני השכל הראשונים בהיסטוריה. עכשיו אני רק צריך לשחרר אותם. יש למה לצפות.
מה שכן, אני מזמין את יתר האנושות בשביל לנסות ולכתוב מבחני שכל נוספים, מכיוון שמבחני שכל, כאלו שעובדים, הם הגביע הקדוש האמיתי של כל המדע כולו, ועלינו לנסות ולכתוב רבים ככל שנוכל.
על החתום, מאור פז, גאון בפילוסופיה של המדע.
מתוך כל המדעים האלו, יש רק 5 מדעי טבע/מדעים ריאליים עיקריים (פיזיקה, כימיה, מתמטיקה, אסטרונומיה וביולוגיה), 8 מדעי חברה (סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, מדע המדינה/יחסים בין-לאומיים, פסיכולוגיה, קרימינולוגיה, כלכלה, תקשורת ובלשנות) ו-5 מדעי רוח (פילוסופיה, ספרות, תיאולוגיה/לימודי דתות, ארכיאולוגיה והיסטוריה) שהם באמת חשובים.
בכל מדע, יש הישגים רבים מאוד שעוד לא הושגו, כאשר בכל מדע, יש את ההישג החשוב ביותר שבו שעוד לא הושג. "הגביע הקדוש", אם תרצו, של כל מדע.
בואו נציין, רק ברמת השם, את חלק מ"הגביעים הקדושים" האלו, של כל מדע. ההישג החשוב ביותר של כל מדע, שעדיין לא הושג.
הגביע הקדוש של הפיזיקה, הוא המסע בזמן.
הגביע הקדוש של הכימיה, הוא מוליכי-על בטמפרטורת החדר.
הגביע הקדוש של המתמטיקה, הוא השערת רימן. בעיה מתמטית כל-כך קשה, סבוכה ורבת חשיבות, שהובטח שמי שיפתור אותה יקבל מיליון דולר, ושאם תסתבר כנכונה, היא תשנה את כל מה שאנחנו יודעים על מתמטיקה.
הגביע הקדוש של האסטרונומיה, הוא מציאת חייזרים, עם דגש על חייזרים תבוניים.
הגביע הקדוש של הביולוגיה, הוא מציאת דרך לגרום לתא להתפצל עוד ועוד לתמיד, מה שאמור לאפשר חיי נצח.
הגביע הקדוש של הסוציולוגיה הוא...לא ברור לי. ככה גם בנוגע ל"גביע הקדוש" של האנתרופולוגיה, מדע המדינה/יחסים בין-לאומיים, קרימינולוגיה, תקשורת ובלשנות.
הגביע הקדוש של הכלכלה, הוא המצאת שיטה כלכלית שמונעת מיתונים ומאפשרת לשוק ולמשק לשגשג לנצח.
הגביע הקדוש של הפילוסופיה, הוא גילוי משמעות החיים.
הגביע הקדוש של הספרות הוא...לא ברור לי.
הגביע הקדוש של התיאולוגיה/לימודי הדתות הוא גילוי כל מה שעוד לא ידוע לנו על ישו. אולי הבשורות האבודות.
הגביע הקדוש של הארכיאולוגיה הוא מציאת קברו של אלכסנדר הגדול.
הגביע הקדוש של ההיסטוריה הוא 123 ספריו האבודים של הפילוסוף אדיר המימדים אריסטו, שרק 47 מספריו שרדו עד ימינו אנו, והם לבדם מספיקים בשביל שייחשב לאחד משלושת הפילוסופים הכי חשובים שאי-פעם חיו ביחד עם סוקרטס ואפלטון, אז תנסו לשער ברוחכם כמה עוד חוכמה הייתה ב-123 ספריו שאבדו.
הגביע הקדוש של הפסיכולוגיה, וזאת כבר דעתי האישית והרוב הגדול של האנשים עלולים שלא להסכים איתי אבל תזרמו, זה להיות מסוגלים להגיד ולקבוע עד כמה אנשים הם חכמים.
נשמע מוזר, נכון? אז לא באמת. עוד מעט נגיע לזה.
ועכשיו, מעבר למה שלכל מדע כשלעצמו יש את ההישג החשוב ביותר במדע הזה, שעדיין לא הושג נכון להיום, "הגביע הקדוש" אם נרצה, של כל מדע ומדע, מן הסתם גם כנראה צריך להיות, את ההישג הגדול ביותר כלשהו, בכל מדע כלשהו, לא משנה איזה, שעדיין לא הושג. "הגביע הקדוש" של כל המדעים כולם. ההישג באמת-באמת הכי גדול שלא הושג עד היום. הגביע הקדוש של "המדע", בכללותו.
ומן הסתם, הגביע הקדוש של כל המדע כולו, לא יכול להיות כזה, מבלי להיות ראשית כל הגביע הקדוש של המדע הספציפי המסוים שממנו הוא מגיע, נכון?
אם כך, אז מהו הגביע הקדוש של כל המדעים כולם? של המדע בכללותו?
יש שיגידו שהמסע בזמן, בפיזיקה. יש שיגידו שהשערת רימן, במתמטיקה. יש שיגידו שמציאת חייזרים, באסטרונומיה. יש שיגידו שפיצוח הסוד לחיי נצח, בביולוגיה. יש שיגידו ששוק שלעולם לא קורס, בכלכלה. יש שיגידו שמציאת 123 ספריו האבודים של אריסטו. ויש אותי, שיגיד שהיכולת לומר כמה אנשים אחרים חכמים, בפסיכולוגיה.
לא כל הגביעים הקדושים של המדעים השונים שהוזכרו קודם, הוזכרו גם עכשיו, אבל זה פשוט מכיוון שקשה לטעון שהם מועמדים סבירים לתואר הגביע הקדוש של כל המדע כולו. לדוגמה בארכיאולוגיה...מציאת הקבר של אלכסנדר הגדול? נו באמת, זה לא באמת מועמד אמיתי. זה הרי ברור שזה הגביע הקדוש של הארכיאולוגיה ותו לא.
ועכשיו, כתבתי את השרשור הזה ואת הפוסט הזה, מכיוון שברצוני לטעון שהגביע הקדוש של כל המדע כולו, הוא להיות מסוגלים לקבוע כמה אנשים אחרים חכמים, בפסיכולוגיה.
אני יודע, אני יודע. בשמיעה ראשונית. זה נשמע מוזר. לא נכון. לא הגיוני. לקבוע כמה אנשים חכמים? למה? למה זה כל-כך חשוב? זה הגביע הקדוש של כל המדע כולו? באמת? ברצינות עכשיו?
אבל צריך לחשוב על זה כמו מה שאני חושב על זה.
העולם לא עובד כמו מה שהוא צריך לעבוד.
העולם...הוא מקום טיפשי, כאוטי, לא יעיל וכועס.
העולם הוא בלגאן מוחלט.
הרבה אנשים, מבינים את עצם הבעיה הזאת. וזה מאוד יפה, וזה מאוד חמוד, שהרבה אנשים מבינים את זה, כולל הנשיא ה-45 וה-48 של ארצות הברית.
אבל להבין את עצם הבעיה הזאת, זאת לא חוכמה. החוכמה היא להבין מה צריך להיעשות בנוגע לזה. החוכמה היא לדעת מה צריך להיעשות בשביל לתקן את העולם הטיפש, הכאוטי, הלא יעיל, הכועס, ובבלגאן מוחלט, שבו אנחנו חיים, ושבו גאונים נחשבים לטיפשים וטיפשים נחשבים לגאונים, אנשים מתים מיתות מיותרות מזיהום אוויר, חוסר גישה לשירותי בריאות, רעב וצמא, נשים מרוויחות פחות מגברים, יש מלחמות, וכן הלאה וכן הלאה.
לדעתי, התשובה היא להיות מסוגלים להגיד כמה אנשים אחרים הם חכמים. מה הקשר? אז אני אגיד לכם מה הקשר. הקשר הוא, הוא שברגע שנהיה מסוגלים להגיד כמה אנשים אחרים הם חכמים, שזה דבר שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים לעשות אותו אבל אנחנו לא יודעים, אז כל בן-אדם יוכל ליפול בדיוק אל תוך המשבצת הנכונה והמתאימה עבורו בחברה, במשק, בתעשייה, ומאז אותה הנקודה, העולם כבר יתקן את עצמו. כי כולם יהיו בדיוק במקום הכי נכון עבורם, אנשים גאונים יפסיקו לעבוד בעבודות שהן הרבה יותר מידי אובר-קווליפייד בשבילן, אנשים טיפשים יפסיקו לעבוד בעבודות שהן הרבה יותר מידי גדולות עליהן, הפוטנציאל האנושי יפסיק להיות מבוזבז בכמויות אדירות, וינוצל עד תום, ו...זהו זה.
העולם יהיה מקום טוב.
אבל עוד משהו קטן שצריך לעשות מעבר לזה, עוד דבר קטן לעשות אותו מעבר ללהיות מסוגלים לזהות את הגאונים שלנו, זה גם להבין מה לעשות עם הגאונים שלנו, איך להתייחס אליהם, מה הצרכים שלהם וכדומה'. כי אנחנו לא רק לא יודעים, לא רק כאן בישראל, אלא ברמת כל העולם כולו, מה זה חוכמה, מה זה בן-אדם חכם ואיך מזהים כזה, אלא גם אם נדע לזהות פתאום, לא בהכרח נדע מה לעשות איתו, שזאת עוד בעיה להתמודד איתה בבוא הזמן.
ועבור מי שרוצה לטעון שאיזשהו גביע קדוש אחר באיזשהו מדע אחר, הוא הגביע הקדוש האמיתי של כל המדעים כולם, אז הנה איך שאני הולך להפריך עכשיו את הטענה שלכם, ואני רוצה שתחשבו על זה ככה. מן הסתם, ברגע שנהיה מסוגלים לקבוע כמה חכמים אנשים אחרים, וכולם יפלו בדיוק אל תוך המשבצת הנכונה עבורם, אז מן הסתם יהיו לנו את הצוותים הכי טובים ונכונים בשביל לעבוד על כל הגביעים הקדושים האחרים של כל המדעים האחרים, לא? ואז, גם הגביעים הקדושים האלו, נגיע אליהם עד מהרה. הבנתם את הקטע? הגביע הקדוש של הפסיכולוגיה, הוא המסלול המהיר בשביל הגעה אל כל שאר הגביעים הקדושים האחרים של כל המדעים האחרים.
ועבור מי שרוצה לטעון שאנחנו כבר יודעים להגיד כמה אנשים אחרים הם חכמים, כי יש לנו את הציונים בבית-ספר ובאוניברסיטה, ויש לנו מבחני איי-קיו, ויש לנו אני לא יודע מה עוד, אז כדאי שתשבו, כי יש לי חדשות מרעישות בשבילכם. אף-אחת מהשיטות המקובלות כיום ללמדוד כמה אנשים אחרים חכמים לא עובדת.
ציונים בבית-ספר זה לא מדד אמין לשכל כי ציונים זה יותר בנוגע לעניין/זמן פנוי/אינטליגנציה/ידע איך ללמוד וכדומה'. ההוכחות הן אלברט איינשטיין, ניקולא טסלה, מאור פז, תומאס אדיסון, מילבה מאריץ', אילון מאסק, ולא חסרות דוגמאות נוספות.
בנובע למבחניי איי-קיו, לא רק שהם לא עובדים, הם אפילו לא באמת מנסים למדוד שכל, הם מנסים למדוד אינטליגנציה, שזה משהו אחר. שכל זה כמה ידע יש לך. אינטליגנציה זה כמה חזקים המנועים שיש לך בראש-כמה טוב הזיכרון שלך, כמה מהר אתה חושב, כמה מהר וטוב אתה מאחסן או שולף מהזיכרון וכדומה', ולא חסרים דוגמאות של גאונים עם אינטליגנציה נמוכה, כדוגמת דונלד טראמפ, ג'ו ביידן, מאור פז, ונוספים, כמו דוגמאות הפוכות, של אנשים עם מנועים חזקים בראש, שאין להם מה לעשות איתם, כי הראש שלהם ריק מתוכן של ממש.
גם שאר ההשערות המקובלות כיום של איך מוצאים ומזהים גאון לא נכונות. מרכיב גנטי? איזה מרכיב גנטי? הפיזיקאי היחיד בהיסטוריה שיותר חשוב מאלברט איינשטיין היה בן לחקלאים אנאלפביתים.
תעודת בגרות? יאיר לפיד הגיע עד לראשות ממשלת ישראל ואין לו.
השכלה אקדמית? כריסטופר לנגן הוא גאון די גדול אבל אין לו השכלה אקדמית.
עושר או הצלחה בחיים? גם לא עדות אמינה. יש את ויליאם ג'יימס סידיס, אלברט איינשטיין, ניקולא טסלה, כריסטופר לנגן.
הבנת הדרכים הנכונות לאיך מזהים גאונים, והבנת הדברים שצריך לעשות איתם מרגע שזוהו, זאת משימה חשובה מאין כמוה, כמו גם הגביע הקדוש של כל המדעים כולם, וההישג המדעי הבודד האחד החשוב ביותר שמעולם לא הושג.
בזבוז הפוטנציאל האדיר של אנשים כמוני, פשוט כי אתם לא יודעים לזהות אנשים כמוני, כי אף-אחד בשום מקום לא יודע לזהות אנשים כמוני, הוא חמור ברמה של פשע. לא בגלל כל מה שאנשים כמוני מפסידים ברמה האישית. על ה*** הרוסי שלי זה שלא למדתי בבית-ספר למחוננים או קיבלתי מענקים של מיליוני דולרים מהממשלה לחשבון הבנק הפרטי שלי או מה שלא יהיה. אני מדבר על כל מה שהעולם כולו מפסיד, בגלל מה שאנשים כמוני מפסידים, כי לא יודעים לזהות אותנו, וזאת הבעיה האמיתית.
הדרך האמיתית והאמינה היחידה כיום, לזהות זיהוי אמיתי ואותנטי אנשים גאונים, זה כלאחר מעשה, לאחר ש"פרצו" למרות כל המכשולים שעמדו בדרכם בגלל הטיפשות האנושית שלעולם אינה נגמרת ושעליה דיבר אלברט איינשטיין, ושבעקבותיה גאונים על-פי רוב לא יזוהו בכלל, לא יקבלו את כל התנאים המיוחדים והעזרה שהם זקוקים לה, ולכן, על-פי רוב, לא יפרצו. וזאת בעצם הבעיה. הזיהוי של הגאונים כלאחר מעשה, לא עוזר לא לנו ולא להם. אין בכך שום תועלת.
וזאת הסיבה למה רוב הגאונים בעולם, הם בלתי מזוהים, לא יודעים עליהם ולעולם לא ידעו עליהם. כי רק אחוז קטן מהגאונים מצליחים כיום "לפרוץ", וגם זה לא בזכות אלא למרות שאר האנושות ומגוון המכשולים שהיא מציבה בדרכם בעקבות טיפשותה, חוסר ידיעתה כיצד לזהות גאונים ולכן חוסר יכולתה לתמוך בהם.
תנסו לדמיין לעצמכם, שעל כל אלברט איינשטיין, ניקולא טסלה, לאונרדו דה וינצ'י, ארכימדס, אילון מאסק וכדומה' וכדומה' ש"פרצו", יש עוד תשע אלברט איינשטיין, תשע ניקולא טסלה, תשע לאונרדו דה וינצ'י, תשע ארכימדס ותשע אילון מאסק ועוד ועוד, שלא פרצו ושלא יפרצו גם, כי בניגוד לאלברט איינשטיין, ניקולא טסלה, לאונרדו דה וינצ'י, ארכימדס ואילון מאסק, שבמקום שיפרסו להם שטיח אדום הם רק היו צריכים להילחם בכל העולם ואשתו לכל אורך הדרך, הם מצדם לא הצליחו להתגבר על כל הקשיים שהציבו בפניהם העולם והאנשים.
אתם יכולים להפסיק לדמיין. זאת ליטרלי המציאות האמיתית של העולם האמיתי.
ברוכים הבאים למקום קטן ומפגר ושמו "כוכב הלכת ארץ". ואנחנו נמשיך להיות כוכב קטן ומפגר עד שנפתור את הבעיה הזאת וזה לא משנה כמה הישגים יהיו לנו בכל שאר התחומים, כי כל עוד לא נפתור את הבעיה הזאת, על כל הישג עצום שאחנו מגיעים אליו, עדיין יהיו, ויש, תשע הישגים עצומים שפספסנו.
למזלה הרב של האנושות, בהיותו נער מתבגר, הגאון אדיר המימדים מאור פז, שחוכמתו האדירה עולה על חוכמתם של אלברט איינשטיין, ניקולא טסלה, לאונרדו דה וינצ'י וארכימדס, כתב את מבחני השכל הראשונים בהיסטוריה. עכשיו אני רק צריך לשחרר אותם. יש למה לצפות.
מה שכן, אני מזמין את יתר האנושות בשביל לנסות ולכתוב מבחני שכל נוספים, מכיוון שמבחני שכל, כאלו שעובדים, הם הגביע הקדוש האמיתי של כל המדע כולו, ועלינו לנסות ולכתוב רבים ככל שנוכל.
על החתום, מאור פז, גאון בפילוסופיה של המדע.
hrpbiiapnrpeltework
Well-known member
שחזק יותר ב-27.5% מקפה משאלת המוות.
קפה משאלת המוות-728 מיליגרם קפאין לכוס. קפה הסיכון הביולוגי-928 מיליגרם לכוס.
אני כבר לא יכול לחכות לנסות אותו. מחר אכין לי כוס, אתיישב מול המחשב ואנסה אותו לראשונה ביחד אתכם, המעריצים שלי.
יש למה לחכות
קפה משאלת המוות-728 מיליגרם קפאין לכוס. קפה הסיכון הביולוגי-928 מיליגרם לכוס.
אני כבר לא יכול לחכות לנסות אותו. מחר אכין לי כוס, אתיישב מול המחשב ואנסה אותו לראשונה ביחד אתכם, המעריצים שלי.
יש למה לחכות
hrpbiiapnrpeltework
Well-known member
עכשיו אני יושב לראשונה מאז ומעולם עם כוס של קפה הסיכון הביולוגי. 928 מיליגרם קפאין לכוס במקום ה-728 של קפה משאלת המוות. עוד לא שתיתי. עכשיו אני שותה פעם ראשונה, ביחד אתכם. בואו נראה מה הדבר הזה שווהשחזק יותר ב-27.5% מקפה משאלת המוות.
קפה משאלת המוות-728 מיליגרם קפאין לכוס. קפה הסיכון הביולוגי-928 מיליגרם לכוס.
אני כבר לא יכול לחכות לנסות אותו. מחר אכין לי כוס, אתיישב מול המחשב ואנסה אותו לראשונה ביחד אתכם, המעריצים שלי.
יש למה לחכות
...and that was the last time that maor was ever heard fromhrpbiiapnrpeltework
Well-known member
טוב, קודם כל, הטעם לא משהו, אבל זה כבר "עליי" כי רציתי להרגיש את הטעם האמיתי של הקפה באמת כפי מה שהוא, אז שלא כהרגלי, לא הוספתי חלב, אלא סוכרזית בלבד. קודם ננסה את הקפה גם עם סוכרזית וגם עם חלב, כפי מה שאני שותה בדרך כלל את הקפה שלי, ואז אפשר יהיה לדבר על הטעם.עכשיו אני יושב לראשונה מאז ומעולם עם כוס של קפה הסיכון הביולוגי. 928 מיליגרם קפאין לכוס במקום ה-728 של קפה משאלת המוות. עוד לא שתיתי. עכשיו אני שותה פעם ראשונה, ביחד אתכם. בואו נראה מה הדבר הזה שווה
אנקדוטה מעניינת: פעם הייתי שותה את הקפה שלי עם חלב ושתיים סוכר, לא חלב וסוכרזית, אבל עברתי לחלב וסוכרזית כבר לפני כמה שנים בגלל ניסיונותיי להגיע לגיל 102.
בנוגע לכמה חזק הוא, אני לא מרגיש הבדל מיוחד בין ה-728 מיליגרם קפאין לכוס של משאלת המוות ל-200 מיליגרם יותר של הסיכון הביולוגי, אבל שתיתי רק כוס אחת, אז בואו אני אשתה אותו כמה ימים ואז נדבר.
hrpbiiapnrpeltework
Well-known member
רעיונות?
hrpbiiapnrpeltework
Well-known member
.
hrpbiiapnrpeltework
Well-known member
hrpbiiapnrpeltework
Well-known member
.
hrpbiiapnrpeltework
Well-known member
.
נערך לאחרונה ב:
אייץפאיריבארנטפלוורק
New member
הליברטריאניזם היא פילוסופיה פוליטית הטוענת כי לאדם זכות קניין בגופו וברכושו והוא חופשי לעשות באלו כרצונו, כל עוד הוא לא פוגע בזכותם של אחרים לנהוג כך.
הכוונה היא, שלאדם מותר לעשות כל מה שהוא רוצה וככל העולה על רוחו, כל עוד הוא לא פוגע בזכותם של אחרים לעשות כך, ולאף-אחד אחר אין שום מילה בכך. לא החוק. לא המשטרה. לא המדינה וכיוצא בזה.
משמעות האידיאולוגיה הנ"ל, ומה שהיא טוענת, זה שלמדינה אין זכות לגבות מיסים מהאזרחים לשם מימונה והתנהלותה השוטפת, לאנשים מותר לעשות כל מה שהם רוצים, גם אם הם פוגעים בעצמם באמצעות לדוגמה סמים, אסור לגייס לצבא בכפייה גם אם, לצורך הדוגמה, מדובר במדינה קטנה ומוקפת אויבים שאין בה מספיק אנשים בשביל לקיים צבא חזק מספיק, בוודאי ביחס לאיומים, בלי גיוס חובה, כמו לדוגמה טאיוואן, אסור לכפות חינוך על ילדים, אלא צריך להיות מותר להם שלא ללכת לבית-ספר כי לא בא להם, וכיוצא בזה.
אם זה נשמע כמו מתכון בטוח לאנרכיה במקרה הטוב, או חורבן מוחלט במקרה הרע, אז זה לא במקרה, כי זה אכן המתכון לאלו, ולא פעם הליברטריאניזם מזוהה עם האנרכיזם (שטוען כי לא צריך לא מדינה, לא מוסדות, לא חוק, ולא אמנה חברתית) והאנרכו-פרימיטיביזם (שלא רק טוען שלא צריך לא מדינה, לא מוסדות, לא חוק ולא אמנה חברתית, אלא גם לא טכנולוגיה, לא רפואה ולא קדמה).
איך המדינה אמורה להתקיים בלי מיסים ולספק את כל צורכי כל התושבים כמו ביטחון, חינוך, בריאות ורווחה? אז זהו, שכאמור, הרבה ליבטריאנים אומרים "בכלל לא צריך מדינה" (כן, כי זה יעבוד נהדר...). איך זה יעזור לאנשים שיהיה להם חופש מוחלט על עצמם, על רכושם ועל כספם, אם הם ישתמשו בכסף הזה בשביל לדוגמה לקנות סמים, להחזיק בהם, ולצרוך אותם? מדינה מוכת סמים באמת תהיה מדינה טובה יותר ומאושרת יותר? איך המדינה אמורה להמשיך לשרוד ולהתקיים, אם אין צבא גדול וחזק ואתה מדינה קטנה ומוקפת אויבים? כמו לדוגמה טאיוואן. איך אמורים לקיים את הקדמה ואת הטכנולוגיה ואת התעשייה ואת הרפואה ואת ההשכלה הגבוהה אם הרבה פחות ילדים הולכים לבית-ספר ולאוניברסיטאות, ויש הרבה פחות אנשים בעלי יכולות גבוהות?
לדעתי, ואם לנסח את הדברים כבצורה של "כל התורה על רגל אחת", הבעיה הגדולה, היסודית, האלמנטרית והמובנית באידיאולוגיה הכוזבת הזאת, זה שהתשובות הנכונות, בנוגע לכל סוגיה כלשהי ולא רק בפוליטיקה, במדע המדינה ובמחשבה המדינית, אלא בכל נושא כלשהו, או כמעט כל נושא כלשהו, זה תשובות שנמצאות "באמצע" ושהצליחו למצוא את שביל הזהב שבין שני טווחי הקיצון שמוציאים את האנשים מאיזון נכון ובריא, וכל זה כאשר הליברטריאניזם היא פשוט אידיאולוגיית קצה מטומטמת.
הליברטריאניזם הוא אינו "האור". חופש מוחלט לכל האנשים לעשות ככל העולה על רוחם וללא כל מגבלות כלשהן מצדו של אף גורם כלשהו הוא לא מתכון לאוטופיה.
הליברטריאניזם הוא נקודת הקיצון הסופית והמוחלטת של האינדיבידואליזם, ובכך, הוא נקודת ההיפוך הסופית והמוחלטת, לנקודת הקיצון הסופית והמוחלטת ההופכית, זאת של הקולקטיביזם-הפשיזם.
הליברטריאניזם הוא בסה"כ הפשיזם של האינדיבידואליזם.
ואנחנו הרי כבר ראינו מה עשתה לעולם נקודת הקיצון הסופית והמוחלטת של הקולקטיביזם-הפשיזם.
ההבדל היחיד בין נקודת הקיצון המוחלטת של הקולקטיביזם-הפשיזם, לבין נקודת הקיצון המוחלטת של האינדיבידואליזם-הליברטריאניזם, זה שהליברטריאנים הוא הרבה יותר גרוע מהפשיזם.
הפשיזם היה בכוחו לכופף את האינדיבידואל ולהרוס את האינדיבידואל למען המדינה, ומתוך ניסיון ורצון להעצים את המדינה, אך הליברטריאניזם בכוחו להרוס הן את המדינה והן את האינדיבידואל, מכיוון שמטרתו היא הרס המדינה, שזה הרבה יותר גרוע, מכיוון שהמדינה יכולה לשרוד עם אינדיבידואלים מדוכאים ומכופפים לרצונה, אך האינדיבידואלים אינם יכולים לשרוד ללא מדינה, ולכן, ללא שהם מבינים זאת, בבקשתם וברצונם של הליברטריאנים להרוס את המדינה, הם למעשה שואפים ללא יודעין הן להרס המדינה הן להרס האינדיבידואל.
הכוונה היא, שלאדם מותר לעשות כל מה שהוא רוצה וככל העולה על רוחו, כל עוד הוא לא פוגע בזכותם של אחרים לעשות כך, ולאף-אחד אחר אין שום מילה בכך. לא החוק. לא המשטרה. לא המדינה וכיוצא בזה.
משמעות האידיאולוגיה הנ"ל, ומה שהיא טוענת, זה שלמדינה אין זכות לגבות מיסים מהאזרחים לשם מימונה והתנהלותה השוטפת, לאנשים מותר לעשות כל מה שהם רוצים, גם אם הם פוגעים בעצמם באמצעות לדוגמה סמים, אסור לגייס לצבא בכפייה גם אם, לצורך הדוגמה, מדובר במדינה קטנה ומוקפת אויבים שאין בה מספיק אנשים בשביל לקיים צבא חזק מספיק, בוודאי ביחס לאיומים, בלי גיוס חובה, כמו לדוגמה טאיוואן, אסור לכפות חינוך על ילדים, אלא צריך להיות מותר להם שלא ללכת לבית-ספר כי לא בא להם, וכיוצא בזה.
אם זה נשמע כמו מתכון בטוח לאנרכיה במקרה הטוב, או חורבן מוחלט במקרה הרע, אז זה לא במקרה, כי זה אכן המתכון לאלו, ולא פעם הליברטריאניזם מזוהה עם האנרכיזם (שטוען כי לא צריך לא מדינה, לא מוסדות, לא חוק, ולא אמנה חברתית) והאנרכו-פרימיטיביזם (שלא רק טוען שלא צריך לא מדינה, לא מוסדות, לא חוק ולא אמנה חברתית, אלא גם לא טכנולוגיה, לא רפואה ולא קדמה).
איך המדינה אמורה להתקיים בלי מיסים ולספק את כל צורכי כל התושבים כמו ביטחון, חינוך, בריאות ורווחה? אז זהו, שכאמור, הרבה ליבטריאנים אומרים "בכלל לא צריך מדינה" (כן, כי זה יעבוד נהדר...). איך זה יעזור לאנשים שיהיה להם חופש מוחלט על עצמם, על רכושם ועל כספם, אם הם ישתמשו בכסף הזה בשביל לדוגמה לקנות סמים, להחזיק בהם, ולצרוך אותם? מדינה מוכת סמים באמת תהיה מדינה טובה יותר ומאושרת יותר? איך המדינה אמורה להמשיך לשרוד ולהתקיים, אם אין צבא גדול וחזק ואתה מדינה קטנה ומוקפת אויבים? כמו לדוגמה טאיוואן. איך אמורים לקיים את הקדמה ואת הטכנולוגיה ואת התעשייה ואת הרפואה ואת ההשכלה הגבוהה אם הרבה פחות ילדים הולכים לבית-ספר ולאוניברסיטאות, ויש הרבה פחות אנשים בעלי יכולות גבוהות?
לדעתי, ואם לנסח את הדברים כבצורה של "כל התורה על רגל אחת", הבעיה הגדולה, היסודית, האלמנטרית והמובנית באידיאולוגיה הכוזבת הזאת, זה שהתשובות הנכונות, בנוגע לכל סוגיה כלשהי ולא רק בפוליטיקה, במדע המדינה ובמחשבה המדינית, אלא בכל נושא כלשהו, או כמעט כל נושא כלשהו, זה תשובות שנמצאות "באמצע" ושהצליחו למצוא את שביל הזהב שבין שני טווחי הקיצון שמוציאים את האנשים מאיזון נכון ובריא, וכל זה כאשר הליברטריאניזם היא פשוט אידיאולוגיית קצה מטומטמת.
הליברטריאניזם הוא אינו "האור". חופש מוחלט לכל האנשים לעשות ככל העולה על רוחם וללא כל מגבלות כלשהן מצדו של אף גורם כלשהו הוא לא מתכון לאוטופיה.
הליברטריאניזם הוא נקודת הקיצון הסופית והמוחלטת של האינדיבידואליזם, ובכך, הוא נקודת ההיפוך הסופית והמוחלטת, לנקודת הקיצון הסופית והמוחלטת ההופכית, זאת של הקולקטיביזם-הפשיזם.
הליברטריאניזם הוא בסה"כ הפשיזם של האינדיבידואליזם.
ואנחנו הרי כבר ראינו מה עשתה לעולם נקודת הקיצון הסופית והמוחלטת של הקולקטיביזם-הפשיזם.
ההבדל היחיד בין נקודת הקיצון המוחלטת של הקולקטיביזם-הפשיזם, לבין נקודת הקיצון המוחלטת של האינדיבידואליזם-הליברטריאניזם, זה שהליברטריאנים הוא הרבה יותר גרוע מהפשיזם.
הפשיזם היה בכוחו לכופף את האינדיבידואל ולהרוס את האינדיבידואל למען המדינה, ומתוך ניסיון ורצון להעצים את המדינה, אך הליברטריאניזם בכוחו להרוס הן את המדינה והן את האינדיבידואל, מכיוון שמטרתו היא הרס המדינה, שזה הרבה יותר גרוע, מכיוון שהמדינה יכולה לשרוד עם אינדיבידואלים מדוכאים ומכופפים לרצונה, אך האינדיבידואלים אינם יכולים לשרוד ללא מדינה, ולכן, ללא שהם מבינים זאת, בבקשתם וברצונם של הליברטריאנים להרוס את המדינה, הם למעשה שואפים ללא יודעין הן להרס המדינה הן להרס האינדיבידואל.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.