התייחסות לחלק
נחש: בכל מיני מקומות ראיתי את ההתייחסויות הבאות: - רש"ר הירש אומר: 'ועפר תאכל' - לא ברורה המשמעות של אכילת עפר. לאמתו של דבר אין הנחש אוכל עפר אלא בעלי חיים בלבד. נראה איפוא שאין כאן אלא תיאור ציורי של ההליכה על גחון כדוגמת 'ואויביו עפר ילחכו' (תהלים עב ט), 'ילחכו עפר כנחש' (מיכה ז יז), או שמא ניטל חוש הטעם מן הנחש, אשר לשונו איננה יפה לטעימה? שמא אין הוא אוכל אלא להשקיט רעבון, אך אין הוא נהנה מן המאכל, וזו תהיה איפוא המשמעות הפיסיולוגית של דברי חז"ל "אפילו אוכל כל מעדני עולם טועם בהם טעם עפר" (יומא עה ע"א)? - זחילתו בצמוד לקרקע עוררה רושם כאילו הוא אוכל עפר. - את העונש השני שקיבל הנחש "עפר תאכל כל ימי חייך" מסבירים כל בעלי המוסר, שהקב"ה אומר לנחש - לך ממני, לא רוצה לשמוע אותך ולא רוצה לראות אותך. בכל מקום יהיה לך אוכל, שהרי עפר יש בכל מקום, ובכך מבקש הקב"ה מהנחש שיתנתק ממנו לגמרי.
שפן וארנבת: באתר אחד ראיתי את ההתייחסות הזאת: הארנבת והשפן אינם מעלים גירה באותו האופן כשאר החיות מעלות הגרה, אלא באופן קצת שונה והיא שיש להם מערכת של עיכול דומה להעלת גרה בונה משאר מערכות עיכול רגילות של בעלי חיים ועל ידה ממחזרת את האוכל.' הארנבת מעלה את האוכל לעיכול נוסף אך לא בצורה ששאר החיות מעלות גרה. למדים מהתורה שהגדר של העלאת גרה רחב יותר מהתהליך בכל החיות וכולל גם את של הארנבת. ובאתר אחד את זה: לפני שגילו את קרני הרנטגן חשבו המדענים שהארנבת לא מעלה גרה משום שניתחו אותה וגילו שלארנבת יש רק קיבה אחת וממילא אין אפשרות שתעלה חתיכה מהקיבה ותלעס אותה שוב. ולכאורה היתה תמיהה על התורה חס ושלום, אבל תורתינו תורת אמת ואם כתוב שמעלה גרה אז אין עצה ואין תבונה נגד ה’, ומשהומצאו הקרניים החודרניות קרני הרנטגן, וצלמו את הארנבת בתא מיוחד, התגלה שכל כחצי דקה הארנבת מעלה מעט מזון מהקיבה לועסת ובולעת והיא כן מעלה גרה! וחזרו להודות לתורתינו הקדושה. (לבוש יוסף). והרב שמואל אליהו בכלל מתייחס לזה כך: מילון אבן שושן פשוט יפתור את ה"בעיה הסבוכה" הזאת. "הארנבת היא מין חיה המצויה בארצות המזרח ואין זו הארנבת שבארצות המערב, וארנבת שבארצות המזרח היא באמת מעלה גרה".
שרץ העוף.
כאן ראיתי התייחסות לזה: בשרץ העוף ניתנו סימני טהרה וגם הובאו ארבעה שמות של טהורים: ארבה, סלעם, חרגול וחגב. אשר לשמות האלה, יש אומרים כי הם מורים על מינים שונים, ויש אומרים כי הם מציינים ארבעה שלבים בהתפתחותו של הארבה, וקשה ההכרעה. דברי הכתוב "כל שרץ העוף אשר לו ארבע רגליים" תמוהים הם, לכאורה. בידוע כי לחרקים שש רגליים ובשל כך תקרא מחלקה זו גם בשם "ששרגליים" (Hexapoda). חכמים ניסו ליישב את הסתירה בדרכים שונות ודחוקות, אכן לענ"ד נתכוונה התורה לרגלי הליכה בלבד ולא כללה את הזוג השלישי המשמש בחרקים לעתים קרובות לתפקידים מיוחדים: לחפירה, לנתירה, לשחייה במים וכד'. חיזוק להשערה זו ישמש האמור בפסוק כ"א "אשר לא (קרי: לו) כרעיים ממעל לרגליו לנתר בהן על הארץ" - רגליים (רגלי הליכה) לחוד וכרעיים (רגלי נתירה) לחוד. "ממעל לרגליו", פירושו, לדעתי, מתנשאות, גבוהות משני זוגות הרגליים האחרות, שהן רגלי ההליכה כנ"ל. גם הרמב"ם מנסה ליישב "סתירה" זו. אשאיר את ההסבר לגדולים ממני.