וואו. איזו שאלה
אתה יכול להיות בטוח שזאת שאלה שהרבה מאוד אנשים והיסטוריונים ישאלו את עצמם במשך עוד הרבה מאות שנים קדימה. זאת שאלה שבעקבותיה יעשו סרטים וסדרות טלוויזיה. זאת שאלה שעליה ייכתבו שירים, אגדות, סיפורים קצרים וספרים.
אז מה הסיפור שלי?
אם לנסח את זה רק בכמה משפטים, כי אם באמת נכתוב את הסיפור השלם זה יימשך מיליוני מילים (ואלו רק הדברים שלי יהיה להגיד על עצמי, ההיסטוריונים וכל שאר האנשים עוד יוסיפו מיליונים, עשרות מיליונים ומאות מיליונים של מילים משלהם...), אז...
"אני האדם המעניין ביותר, המהנה ביותר, המופלא ביותר והשערורייתי ביותר עלי-אדמות, ובאותה הנשימה, אני האדם הפשוט ביותר בעולם. כל כמה שההיסטוריונים של העתיד יהללו וישבחו אותי על חוכמתי האדירה, שעולה על חוכמתו של לאונרדו דה וינצ'י, ועל כישרונותיי שאין גדולים כמוהם או דומים להם בהיסטוריה, ובסופו של דבר, האמת היא שאני אדם כמו כל אדם אחר. יש בי פשטות, כנות, חום בנשמה, שכל שקל להציתו, נטייה להתלהבות, אהבה לטוב, לאמיתי, ליפה, נטייה לחייך, להעריך, לכעוס, לאהוד, לבכות".
בעתיד אנשים יגידו עליי שאני האדם החכם ביותר בעולם, אבל זה לא נכון, ואני לא רוצה את זה. | תפוז פורומים (tapuz.co.il)
זה ממש על קצה המזלג, מבלי לדבר על כל המדעים שאני האדם החשוב ביותר בהיסטוריה שלהם, כל ההישגים שלי של חיזויי העתיד, כל המאמרים והספרים שלי ועוד ועוד, וגם מבלי לדבר על היותי גדול בני-האדם במאה ה-21, גדול בני-האדם באלף השלישי כולו, גדול בני-האדם מאז ישו...
ראיתי עכשיו וידאו שהזכיר לי משהו ששכחתי:
יש אנשים שמגיעים לשיא שלהם בגיל 17.
וזה בדיוק הסיפור שלו.
הוא חי את ההצלחה של גיל 17 אבל לא מסוגל להתקדם בזמן.
תקשיב, אני מודה שימי הזוהר של הילדות, עם דגש על תקופת הנעורים, כשהייתי הילד הכי חכם, מוכשר, מוצלח, חתיך, עשיר, יודע את העתיד וכדומה' וכדומה' בבית-ספר, ועל כן בצורה טבעית ומובנת הייתי מלך הבית-ספר שלי, כמוכח לדוגמה בתמונה של מה שכתבו עליי בספר המחזור, של זה שכתבו עליי שאני חכם, מוכשר, יפה תואר וצנוע (וגם זה רק כי "גאון" ו"סקסי בטירוף" לא היה עובר את הצנזורה של המורים), ראה נספח 1, כמו גם בשתי התמונות של שני צדי הדף מהמשימה של שיעור חינוך בכיתה י"א כשהיה דף עבור כל תלמיד וכולם רשמו מה הם חושבים על כל האחרים, וכל מה שכולם רשמו עליי, כמו השש תלמידים שכתבו שאני חכם, התלמיד שכתב שאני אחלה, התלמידה שכתבה עליי שאני "איש קסום", התלמיד שכתב עליי שאני "מצחיק" והתלמידה שמתה שאני אזיין אותה, אחת מתוך עשרות תלמידות כאלו מכל הכיתות, השכבות והגילים, ושכתבה לי "סקסי שכמותך", ראה נספח 2, אני מודה שהימים האלו, ואני מודה שימי הזוהר של הילדות באמת היו משהו מיוחד, ואני מודה שלמרות שאני עדיין מלך, גאון, מוכשר, סקסי בטירוף, מוצלח, צנוע, מצחיק, יודע את העתיד וכן הלאה וכן הלאה, הימים הנוכחיים עדיין לא זוהרים כמו אלו שהיו, אבל כמובן שאני מקווה ומצפה לימים זוהרים מאוד, כמו בימי בית-הספר ואף יותר, בהמשך הדרך. תאחל לי בהצלחה
לא,אני חושב שהוא באמת הצליח
ברור, אלא מה? זה הרי מה שאני אומר. האם אתם מכירים אותי בתור שקרן? וגם אם המוניטין שלי בתור אדם כנה מאוד וישר כמו סרגל לא מספיק, אז מה זה כל ההוכחות? לדוגמה מה שאני מראה בתגובה זאת ממש וקורא להם בתגובה זאת ממש "נספח 1" ו"נספח 2", שאלו דברים שהראיתי פעמים רבות לאנשים רבים רק פה באתר. לא שזה דבר שסותר את הצניעות שלי, בהתחשב באיך שכל מיני מסכנים וקנאים היו צריכים להגיד לי שאני לא כזה וואו לפני שהראיתי את התמונות האלו. ואין לכם אפילו מושג כמה עוד דברים אני מחזיק בצד ולא מראה לכם
דברים שמוכיחים את ההצלחה בימי בית-הספר, ההצלחה עם הפיננסים וכדומה'. נו, אתה יודע, צניעות וכל זה. אחת התכונות היותר חזקות שלי, כך מסתבר
וכאמור, אם אני כן מראה דבר או שניים, לאחר שקיללו אותי, טענו שאני לא כזה "וואו", שכל ההצלחה שלי דמיונית, שאני "חולה נפש" או "מפגר", זה לא נקרא שאני לא צנוע. סתם לפרוטוקול
והרגיש מצוין בערך בגיל הזה.
אין לך מושג עד כמה. יש לך מושג בכלל איזה דבר זה? אתה מצליח לתפוס את זה בכלל בתודעה שלך? מישהו פה מצליח או מסוגל בכלל? אתה יודע איזה דבר זה, להיות גם הילד הכי חכם בבית-ספר, גם הילד הכי מוכשר בבית-ספר, גם הילד הכי חתיך בבית-ספר, גם הילד הכי עשיר בבית-ספר (למרות שעל זה קצת פחות ידעו), גם הילד שכולם יודעים שיודע את העתיד, גם הילד הכי פופולארי בבית-ספר, גם מלך הכיתה שלך וגם מלך הבית-ספר שלך?
להיות הכי-הכי מכל שאר התלמידים בבית-ספר אפילו באחד מהדברים האלו זה "וואו", אז תנסה לדמיין מה זה להיות הכי-הכי מכל שאר התלמידים בבית-ספר בכל הדברים האלו כולם ביחד.
חיי היו כאילו כמו סיפור אגדה. החיים היו כל-כך טובים שזה כאב. החיים היו כל-כך יפים שזה היה עצוב, כי ידעתי שתקופה עד כדי כך טובה לא תחזור. אין אנשים מושלמים, אבל אני הייתי הדבר הקרוב ביותר לכך, לפחות בבית-הספר שלי, ובכלל, בתקופה ההיא. זה היה "תור הזהב".
דרך אגב, אני עדיין מרגיש מצוין. לא בהכרח כמו אז אבל גם היום ברוך ה' לא חסר לי ואני מקווה להרגיש עוד יותר מצוין ושהחיים יהיו עוד פעם טובים כמו אז ואפילו יותר. כלומר, זה לא יכול להיות אותו הסוג של טוב, שזה היה אז, אבל מבחינה כמותית? של כמויות? זה כבר יכול להיות. זה, כבר לא בלתי אפשרי.
התכונות אופי שלו תואמות מה שצריך בשביל להצליח בגיל הזה.
האישיות עזרה, אבל זאת לא הייתה אישיות כמו כל המעלות שלי. לדוגמה השכל, המראה החיצוני, הכישרון, הידיעה את העתיד, עוד כמה דברים. רוב המעלות שלנו, זה דברים מאלוהים או מגנטיקה או מזל או מה שלא יהיה. אין הרבה מרחב תנועה שתלוי באדם, אתה מבין?
הוא לא באמת הצליח בלימודים היה תלמיד בינוני מבחינת ציונים
תקשיב, זה לא מדויק. הציונים שלי נעו אז ונעים היום לכל אורך הסקאלה, תלוי במקצוע, בתקופה וכדומה'. יש תנודתיות גבוהה. ככה, דרך אגב, נראים ציונים של גאון אמיתי, וזאת בניגוד למיתוס המקובל לפיו אדם כמה שיותר גאון יהיו לו ציונים כמה שיותר גבוהים, כפי רמת גאונותו.
ככה נראים הציונים שלי, של אלברט איינשטיין, של אילון מאסק ונוספים. מה שלימדו אותך ואת כולם על כמה שיותר בן-אדם חכם ככה הציונים שלו יותר גבוהים, זה לא מדויק. זאת לא האמת.
אבל לא חייבים ציונים גבוהים בשביל להצליח באותה תקופה בחיים.
גם נכון. גם לא כסף בהכרח למרות שגם זה לא היה חסר. זאת תקופה כזאת שאנשים עוד לא חיים בעולם האמיתי באמת-באמת אלא חצי קלאץ', כי אולי בית-ספר זה חצי עולם אמיתי כי זאת המציאות האמיתית של האנשים בגיל הזה, אבל זה לא מה שבא אחר כך, ולכן מי שהכי מצליח בגיל הזה, והמדד מספר אחד, זאת הפופולאריות, וזה נקבע לפי מי הכי חכם, הכי מוכשר, הכי חתיך, עם האישיות הכי מוצלחת וכדומה', שאלו מדדים שאז והיום אני מאוד-מאוד מצטיין בהם, כמודגם בנספחים 1 ו-2, שבעקבות צניעותי, בהם נסתפק בשביל להוכיח את העובדה שהייתי להיט ברמה מטורפת בבית-ספר ונחלתי הצלחה מטורפת בתקופה ההיא (וגם כיום), גם אם כל מיני קנאים מכחישים את עצם העובדה המוכחת הזאת, אבל מה לעשות שכאן זה לא העולם של הספר "1984" של ג'ורג' אורוול עם כל העובדות האלטרנטיביות, ומה לעשות שכולם זכאים לדעה משלהם אבל לא כולם זכאים לעובדות משלהם, ראה נספח 3, ולכן בצורה טבעית ומובנת, מה לעשות? הייתי המלך לא רק של הכיתה שלי, אלא של הבית-ספר כולו.
באופן טבעי החלק היצירתי שלנו שואב מהילדות ומהנעורים.
לאדם מבוגר קשה להיות יצירתי עם דברים חדשים פורצי דרך פשוט כי הוא בעצמו כבר לא כזה.
בעיקרון אני מסכים איתך, אבל אני לא מסכים איתך בנוגע לזה, בנוגע לעצמי. דעתי האישית, עם כל הצניעות, שאני באמת משהו מאוד-מאוד מיוחד, ואני עומד להיות מאוד יצירתי ולהפיק הרבה מאוד עבודות מאוד יצירתיות למשך שארית ימי חיי. זאת דעתי
הצלחה בגיל 17 זה משהו אחר לגמרי מהצלחה בחיים הבוגרים,
זה יותר שופוני,להיות נחמד,להיות אהוב,להיות מצחיק,להיות חכם.
ב-ד-יוק. הוצאת לי את המילים מהפה. זה בדיוק מה שאני אומר. כל הכבוד מומחה. ותודה
בגלל שמדובר במשהו פיזי ואז צריך להתחיל בגיל מוקדם.
השיא הפיזי הוא בערך בגיל 16.
הוא מדבר על הצלחה כספית. הוא לא מבין שאנחנו מדברים עכשיו על סוג אחר של הצלחה. גם כוכבית נראה לי חושבת התכוונת להצלחה הפיננסית, ההצלחה שבדרך כלל אנחנו מדברים עליה כשאנחנו מדברים על ההצלחה של מאור.
כי הוא מוסיף את הספין של הנרקיסיזם. בגיל 17 זה נורמלי,כל
אחד מנסה להציג את עצמו כמספר 1 ,כ"שולט" שהכל קטן עליו.
אחרי שנקבע מעמדך החברתי אחרי הבית ספר - הבנת פחות או יותר מה
הם יכולותיך ביחס לאחרים ולאיזה מעמד חברתי אתה צריך לכוון, יש להתחיל
ליישם את זה.
הוא לא מיישם את זה כי ראה שהחיים האמיתיים קשים מידי.
לא מסכים. לדעתי פשוט לוקח לי קצת זמן אבל גם זה בסדר והנה אני לאט-לאט מתחיל להתניע. הנה מתחילות להצטבר כל הראיות באינטרנט שמוכיחות את גאונותי וזה דבר שאני אראה לאנשים רבים בעולם האמיתי גם בעתיד, הנה אני עושה תואר ראשון. סה"כ, לאט-לאט, עקב בצד אגודל, אני כן מתקדם. באמת לא מובן לי על מה אתה מדבר.
לכן הוא ממשיך "לעצבן אותנו" עם המלך וכד' - מבחינתו הוא עדיין בבית ספר.
טוב שסיפרת לי מה מעצבן אתכם
השרשור של מחר: "אני מלך. תשתחוו". נכנסים לבפנים. בום! התמונה של הילד זין ההוא עם הכתר על הראש יושב בפנאן על הכורסה עם המבט הזחוח בטירוף על כל הפרצוף שלו
נספח 1:
נספח 2:
נספח 3: