מה דעתכם על ההתנהגות של "אנה" מהסרט 50 גוונים של שחרור?

[חייבתלהגיב]

רגע המוות של בן אדם הוא לא הפסקת פעילות גזע המוח,

אלא שיש מדינות, כמו בריטניה (אבל לא ישראל) שבהן מוות מוחי מוגדר כך (יש מדינות שהוא מוגדר על ידי מות המוח כולו) - לפחות כך לפי ויקיפדיה. מוות הוא מוות, והוא לא מוגדר כרגע המוות המוחי - כשהלב עדיין פועם, למשל, האדם עדיין חי, גם אם המוח מת. גם אם האדם מונשם ולא נושם בכוחות עצמו, הוא עדיין חי. במצב של מוות מוחי אולי "מותר" לרצוח אותו אם הוא הביע רצון לתרום איברים או אם המשפחה שלו הסכימה, אבל הוא לא מת. זו באמת דוגמא נוספת למצב שבו החליטו שמותר לרצוח, או אולי לסייע להתאבדות במקרה שהוא הביע הסכמה מראש.

 

[KallaGLP]

ומעבר לזה, מצב של מוות של גזע המוח הוא מצב סופי ולא משתנה,

בעוד תהליך ההתפתחות והגדילה של גזע המוח של עובר מתחיל מיד עם ההתעברות, ככה שאין כאן מקום לדבר על הפסקת פעילות (אם כבר להפך) או להשוואה של אחד לאחד.
באשר לבן אנוש בעל חשיבות מוסרית ככזה - מה הרגע המדויק שבו מתחילה להיות לו חשיבות מוסרית אובייקטיבית (אם טוענים שהמוסר הוא אובייקטיבי) לעומת רגע לפני זה שלא הייתה לו? ואיך בדיוק קובעים זאת?

 

[אוניברסאליסט]

ברגע ההפריה עדיין אין גזע מוח

לכן אי אפשר לדבר על פעילות גזע המוח בשלב הזה. גם אחרי הפסקת פעילות גזע המוח עדיין יש פעילות של הלב ומחזור הדם למרות המוות המוחי.

חשיבות מוסרית קיימת רק כאשר קיימת חישה ויש יכולת להרגיש כאב, סבל והנאה. גם במצב כזה אין פירוש הדבר שאסור להמית אלא שצריך להתחשב בכאב וסבל.

יש הטוענים שאדם חסר הכרה או בצמח או בתרדמת [קומה] הוא בעצם כבר מת ולא אדם. ז'ן פול סרטר למשל טען זאת. גם אם לא מחזיקים בגישה זאת עדיין לקיומה של לתודעה יש חשיבות ביחס המוסרי לרבות להמתה.

 

[KallaGLP]

השאלה איך מגדירים יש או אין.

זה שמשהו נמצא בתהליך התפתחות מבחינתי זה כבר לא בטוח שאפשר להגיד עליו שהוא אין.
תודעה, נכון להיום זה מושג קצת ערטילאי ולא בטוח שהייתי מסתמכת עליו כשמדובר בדבר גורלי כמו חיי אדם.

 

[אוניברסאליסט]

בהפריה יש פוטנציאל להתפתחות מוח

אין כלל הגורס ש- X פוטנציאלי יש לו אותו ערך כמו ל- X. עקירת בלוט שנבט אינה דומה לכריתת עץ אלון מפואר. השלכת תרנגולת חיה לסיר מים רותחים גרועה בהרבה מהרתחת ביצה [סליחה, הדוגמא הזאת היא של סינגר ולא שלי]. לנסיך צ'רלס יש פוטנציאל להיות מלך אנגליה אבל כרגע אין לו זכויות של מלך.
כלומר לא נכון להסיק מהמשפט "א' הוא X פוטנציאלי" למסקנה "ל- א' יש זכויות כמו ל- X.

כדי לטעון לפוטנציאל יש גם חשיבות להסתברות. אם מאבחנים הריון לפני שהעובר השתרש ברחם [עד 14 יום אחרי ההפריה] ההסתברות לכך שהוא יסתיים בלידה היא 25% עד 30% אחרי ההשתרשות ברחם 46% עד 60% ורק אחרי 6 שבועות ההסתברות עולה ל- 85-90 אחוז.

אבל בימינו יש אמצעי להתגבר על עקרות גברים ע"י כך שמרחיקים את הביצית אבל במקום להוסיף טיפת נוזל וזרע לצלחת עם הביצית נוטלים במחט דקה תא זרע בודד ומזריקים אותו תחת מיקרוסקופ אל מתחת לקרום החיצוני של הביצית.
ההסתברות שהביצית ותא הזרע יהפכו לאדם דומה להסתברות שעובר יהפוך לאדם. האם מכאן נובע שפסול מוסרית לעצור את התהליך מרגע שהמחט נטלה את תא הזרע? תהליך זה מערער גם על הטיעון הגנטי שבהפריה כי בהליך זה הדפוס הגנטי נקבע לפני ההפריה.

מובן אחד של המונח "בן אנוש" הוא יצור בן המין הביולוגי הומו סאפיינס. ניתן לקבוע באופן מדעי אם יצור שייך למין הביולוגי באמצעות בדיקת הכרומוזומים בתאים של אורגניזמים חיים. במובן זה אין ספק שהעובר שנוצר מביצית וזרע אנושיים הוא בן אנוש החל מרגעי קיומו הראשונים.

מובן שני הוא מה שסינגר קורה "אדם" person לפעמים קוראים לזה agent ישות שיש לה יכולת לפעול והכוונה ב- "יכולת לפעול" היא לבחור בין חלופות ולממש בחירה מתוך חלופות. לפי מילון אוקספורד אחת המשמעויות של המונח הוא "יצור מודע לעצמו או רציונאלי". ג'וזף פלטשר הרכיב רשימה של סממני אנושיות: מודעות עצמית, שליטה עצמית, תודעת עתיד, תודעת עבר, היכולת להתייחס לאחרים, דאגה לאחרים, תקשורת וסקרנות. זהו המובן עליו אנו חושבים כאשר אומרים על מישהו שהוא "ממש אנושי". או "אנושי באמת". לא מסתפקים שהוא שייך להומו סאפיינס אלא שיש לו תכונות מסוימות.

למשמעות הזאת של פרסונה יש חשיבות מוסרית. אדם יודע שיש לו עתיד. הוא יודע שקיומו העתידי עלול להיקטע. אם יחשוב שהקטיעה הזאת תתרחש בקרוב אז קיומו הנוכחי יהיה בחרדה והנאתו תיפגע מאשר אלמלא חשב כך. אם אדם רואה שאנשים כמותו נהרגים לעיתים רחוקות מאוד הוא יחשוש פחות.

לעומת זאת עובר אין לו את המצבים האלה. עובר לא יחשוש במיוחד לעתידו מכך שהוא יודע שעוברים כמותו נהרגים לעיתים קרובות. זאת מפני שעובר אינו פרסונה. הוא אינו מסוגל לחשוב על עצמו כמתקיים לאורך זמן ולכן איננו צריכים להביא בחשבון שהוא יחשוש שקיומו העתידי ייקטע. אין לו כל תפיסה של עתידו האישי.
מה שחשוב כאן הוא העובדה שבני אדם פרסונות יכולים להיות מודעים לפרקטיקה של הרג ובעקבות זאת להגיע להערכה קודרת של סיכוייהם להאריך ימים ושנים ולכן לפתח פחד מפני האפשרות שירצחו אותם.

אם העובר מסוגל לסבול כאב אז גם אם אין לו תודעה עדיין יש לו אינטרס לא לסבול כאב. אותו חלק במוח הקשור להרגשת כאב ובאופן כללי יותר למודעות הוא קליפת המוח. עד השבוע ה- 18 קליפת המוח אינה מפותחת דיה כדי שיופיעו בה קשרים סינפטיים. אותות מעוררים כאב אינם נקלטים. בין השבוע ה- 18 ל- 25 יש במוח תקשורת עצבים אבל עדיין הוא במצב מתמשך של שינה ואולי לא מרגיש כאב. רק מגיל 30 שבועות הוא מתעורר.

כדי לתת לו להינות מהספק יש לבחור במועד המוקדם ביותר שבו הוא אולי מסוגל לחוש משהו. לכן ראוי לקבוע את הגבול אחרי 18 שבועות, גבול שממנו והלאה השליל זקוק להגנה מפני נזק. הוא כבר יצור חישוני.

 

[KallaGLP]

לכל אדם בכל שלבי התפתחותו יש פוטנציאל למות.

אני לא מאמינה שצריך לקשור את הגדרתה של ישות כלשהי שכרגע קיימת בפוטנציאל שלה למות, גם כי אז צריך לקבוע באופן שרירותי החל מאיזה סיכויי השרדות כבר אפשר לקרוא לה יישות חיה ובעיקר כי כרגע היא חיה ולא ידוע מראש אם היא תמות או לא, ואם כן - מתי. אם וכאשר תמות - היא כבר לא תהיה חיה, אך כל עוד הייתה בחיים היא הייתה קיימת והשתייכה למין מסוים של יצורים. גם חולה במחילה סופנית יש לו סיכוי גבוה מאוד למות, אך כל עוד הוא חי, הוא לא נחשב מת.
תינוק שרק נולד, למשל, לא יודע באופן מודע שיש לו עתיד ושחייו עלולים להיקטע. מאוד בעייתי מבחינתי להגדיר על פי קריטריונים נזילים כאלה את הרגע המדויק שהחל ממנו היצור נחשב חי.

 

[אוניברסאליסט]

מי שטוען את טיעון הפוטנציאל

אז נראה שפוטנציאל צריך להיות תלוי בצורה כלשהי בהסתברות למימוש הפוטנציאל. כתבת שאם משהו נמצא בתהליך התפתחות אז לא בטוח שהוא אין. זה נראה כמו טיעון פוטנציאל.

לא מדובר כאן בפוטנציאל למות אלא בפוטנציאל להיוולד. מי שטוען את טיעון הפוטנציאל לא טוען שכבר עכשיו יש חיים, אלא יש פוטנציאל שיווצרו חיים בעתיד.

מה שחשוב מבחינה מוסרית הוא לא מאיזה מועד נחשב יצור חי, אלא מאיזה מועד הוא נחשב יצור שראוי ליחס מוסרי, להגנה מוסרית, מאיזה מועד חל איסור להמית אותו. גם אם אסכים שהחל מרגע ההפריה יש לנו יצור חי עדיין אחשוב שהיצור החי הזה לא ראוי ליחס מוסרי. גם זבוב ויתוש הם יצורים חיים ואני לא רואה פסול בהריגתם ללא כאבים [כמובן, אני לא טוען שעובר שווה ערך לזבוב או יתוש מכל הבחינות]

הקריטריון הוא בכלל לא נזיל. אפשר לקבוע קו גבול חד ומדויק שהחל ממנו אסור להרוג. אני תומך בכך שהקו הזה יהיה רגע הלידה. אין ספק שברגע הלידה עדיין התינוק אינו פרסונה כך שאין כאן חשש.

יש הקובעים את קו הגבול מוקדם יותר כגון: היכולת לחוש הנאה וכאב [השבוע ה- 18], תנועות השליל, היכולת לשרוד מחוץ לרחם [חיות], רגע ההפריה

נכון שגם תינוקות [עוללים] לאחר שנולדו עדיין אין להם תודעה עצמית, מודעות לקיום בזמן, היכולת לדמות את העתיד, לתכנן אותו ולבנות סולם עדיפויות בקשר אליו ובכלל זה לתת עדיפות להישארות בחיים. לדעת סינגר רק "איש" [person] יכול לרצות להמשיך לחיות או לחתכנן לקראת העתיד כי רק הוא מבין את האפשרויות של קיומו בעתיד.

לכן יש הבדל מוסרי בין הפסקת החיים של יצורים שהם אישיים להפסקת החיים של יצורים שאינם אישים ולגבי אלה שהם אינם אישים לא ניתן לומר שחייהם הופסקו בניגוד לרצונם. אין להם יכולת לגבש רצון בעניינים כאלה ובשפת הזכויות רק לאישים יש זכות לחיות.

סינגר טוען שאין זה הגיוני להתיר הפלות מטעמי בריאות העובר ולאסור המתת תינוקות בשנת חייהם הראשונה בשל נכות קשה. לדעתו המתת תינוקות אלה נקראת "הפלה מאוחרת" ולדעתו מן הראוי לאפשר להורים להחליט האם לסיים את חייו של תינוק הלוקה בפיגור חמור כך שאין הוא עתיד להיות "איש". לדעתו במיוחד ראוי לתת להם להחליט לסיים את חייו אם הם מתכוונים להוליד במקומו תינוק בריא בעל סיכוי טוב לחיים מאושרים כלומר לדעתו ילדים הם בני המרה. אין פגם בהמרת תינוק חי באחר ע"י סיום חייו של התינוק הפגום ואז הריון חדש.

בספרו peter singer, rethinking life and death : the collapse of our traditional values

וכן: אלעזר וינריב, התועלתנות בת זמננו, כרך א', יחידה 4, ע' 345

אני לא מסכים לכל הסיפור של ההמרה אבל אני מסכים שעוללים הם לא פרסונות באותו מובן שסינגר מגדיר בדיוק כמו שלילים ברחם. האיסור על המתת עוללים לא יכול לנבוע מתכונות העוללים עצמם כבעלי תודעה, אלא מהשאלה עד כמה המתת משפיעה על אנשים אחרים או על החברה. במיוחד על רקע העובדה שעוללים ניתן למסור לאימוץ ושלילים לא ניתן. כאן רלבנטיים טיעונים של מדרון חלקלק, השפעת ההמתה על שחיקת המעצורים המוסריים של הממיתים או על החברה.

 

[KallaGLP]

מבחינתי זה לא פוטנציאל.

מבחינתי תהליך ההתפתחות הזה הוא כבר חלק מחיים כי אין סתירה בין שלבי התפתחות לחיים כי התפתחות ושינוי ממשיכים לאורך כל החיים. יש הבדל בין קביעה שמשהו מת (הוא הפסיק לתפקד ולהתפתח באופן בלתי הפיך) לקביעה שמשהו שנמצא בהתהוות או בהתפתחות הוא לא חי. עצם ההתפתחות והגדילה והשינוי מעידים על כך שיש תהליך של חיים, כי כל החיים הם תהליך בלתי פוסק של התפתחות ושינוי. אם התהליך נקטע מעצמו בשלב כלשהו (כמו שחיים עלולים להיקטע בכל שלב בגלל תאונה או מחלה), אז זה לא בשליטתנו אך אם קוטעים את תהליך ההתפתחות הזה במכוון זו לדעתי הריגה של חיים מבחינה עובדתית. מבחינה מוסרית, כאמור, יש כאן את גוף האישה שבו העובר מתפתח ולכן יש כאן הכרעה מוסרית טובתו של מי קודמת, ולכן הפלות אינן בהכרח פסולות מבחינה מוסרית. היות שמבחינתי ההבדל בין רצח להריגה הוא שרצח הוא בהכרח מעשה בלתי מוסרי של פשע (לא הייתי קוראת, למשל, רוצח למי שהרג מתוך הגנה עצמית או כדי להגן על חפים מפשע), אני לא קוראת להפלה רצח. אבל לדעתי הפלה שנכפית על האישה בכוח היא כן רצח (בנוסף לזה שזו אלימות נגד האישה) והרוצח הוא זה שמבצע אותה בכוח בניגוד לרצונה של האישה.
מה גם שבעיניי להרוג חף מפשע וחסר ישע (כלומר תינוק) לא פחות חמור מבחינה מוסרית מלהרוג כל אדם אחר, ואולי אף יותר כי יש בזה ניצול לרעה של חוסר הישע והמודעות. זו פגיעה במי שיותר חלש ממך ולא מסוגל להגן על עצמו ומבחינתי אין דבר נבזה יותר מזה.

 

[אוניברסאליסט]

אם תהליך ההתפתחות

הוא התפתחות של משהו [למשל התפתחות של מוח] והתהליך בעיצומו ועדיין לא הושלם כלומר אותו משהו עדיין לא נוצר [המוח עדיין לא נוצר] ואם רק כאשר קיים מוח יכולים להתקיים חיים, אז תהליך ההתפתחות אינו כבר עכשיו חיים.

אפשר לחשוב שחיי אנוש יכולים להתקיים גם בלי מוח זה משהו אחר. אני לא שולל את זה מבחינה מושגית, לשונית או אנליטית וייתכן שיש לזה גם תמיכה ביולוגית אבל אני לא מסכים שגם אם אלה חיים, אז לחיים כאלה יש ערך פנימי, אינטרינזי, אקספרסיבי. ייתכן כמובן שיהיה להם ערך חיצוני, אינסטרומנטלי, מכשירי, אקסטרינזי כמו לכך דבר לרבות חפצים שיש להם לפעמים ערך חיצוני מכשירי.

אני לא חושב שחיים כאלה מוגנים מוסרית מפני הפסקתם. הם לא מוגנים לפי הגישה ההדוניסטית [כי עדיין לא התפתחה מערכת עצבים, עדיין אין מוח ועדיין אין חישה לרבות חישה של כאב] והם לא מוגנים לפי גישת האוטונומיה [כי בשלב הזה אין מוח ולכן אין גיבוש של רצונות, ערכים, תוכניות חיים, תכנונים לעתיד, בחירות וקבלת החלטות]

רק לפי הגישה הויטליסטית או הביוצנטרית או לפי גישות דתיות, תיאולוגית שמסתכמות ב- "ככה האל ציווה" יש פסול כבר בשלב הזה להפסיק את חיי הזולת. אבל אני לא רואה טעם להחזיק בגישות כאלה.

לגבי הפלות אז אם יש פסול בהפסקת חיים כבר בשלב ההפריה אז רק הגנה עצמית על חיי האמא או סכנה חמורה לבריאותה יכולה להיות עקבית עם הפלות. אבל אם הסיבה להפלה היא שלא בא לה או לא מתחשק לה להיות אמא [לפחות לא לילדה הזאת] או שנטל גידול הילדה קשה לה מדי או נטל המשך ההריון קשה לה מדי או נטל הלידה קשה לה מדי אז אני לא רואה איך גישה שמתירה הפלה מטעמים כאלה מתיישבת עם גישה ויטליסטית או ביו צנטרית. ברור שלא כל הפלה יכולה להיות מוצדקת בהגנה עצמית. יש הפלות של נוחות או של סדר עדיפויות שבהן גידול ילד נדחק למקום נמוך. לא צריך ללכת דווקא למקרה שמישהו אחר כפה על האישה הפלה. לפי גישה זאת גם אם האישה עצמה מחליטה להפיל שלא מטעמים בריאותיים או רפואיים של הגנה עצמית אז היא צריכה להיחשב כמבצעת רצח לפי גישה זאת [לא לגישתי כמובן]

היות ואני לא רואה בהפלה פגיעה אז מקל וחומר שאני לא רואה בזה "פגיעה בחלש". כדי שתהיה פגיעה בחלש קודם כל צריכה להיות פגיעה בכלל ואני לא מכיר בעצם הפסקת החיים פגיעה.

אבל גם אם זאת הייתה פגיעה אני לא מקבל בכלל את הערך של הימנעות מניצול חולשה. השאלה האם הפגיעה מוצדקת או לא מוצדקת היא בלתי תלויה בכך האם הנפגע חלש ולא מסוגל להגן על עצמו או חזק ומסוגל להגן על עצמו. אם הפגיעה מוצדקת אז רצוי מוסרית שהפגיעה תצליח ואם הנפגע הוא חלש אז זה דווקא טוב כי זה מגדיל את הסיכוי וההסתברות להשיג את התוצאה הרצויה ללא התנגדות.
אם א' חלש ותוקף את ב' החזק ומותר ל- ב' לפגוע ב- א' כהגנה עצמית נניח מותר לו להפיל אותו פרקדן ארצה אז העובדה ש- א' חלש ולא מסוגל להתמודד בכוחות שווים עם ב' אינה פוסלת את הצדקת ההפלה של א' כהגנה עצמית.

אני לא אביר ולא מחזיק בערכים של אבירות לפיה מוצדק לפגוע באנשים רק כאשר הם מספיק חזקים להתמודד מולנו. ההיפך הנכון. אם הם חזקים אז גובר החשש שלא נצליח לפגוע בהם פגיעה מוצדקת ואז המעשה המוצדק לא יתבצע. אם מוצדק ששוטר יעצור אזרח והאזרח חזק מספיק להתנגד למעצר אז לא צריך לשמוח על כך שאולי המעצר יסוכל. אין כאן ערכים של משחק הוגן בין כוחות שווים fair play. אנחנו רוצים בתוצאה כלשהי שאנחנו מעריכים כתוצאה טובה ורצויה ולכן כדי להשיג אותה רצוי שלא ניתקל בהתנגדויות חזקות.

 

[KallaGLP]

אני לא מסכימה שרק סכנה לחיים או לבריאות

מצדיקה הפלה על פי הגישה הזאת. גם סתם תחושת מצוקה ופחד של אישה שלא מוכנה בגלל סיבה כלשהי להיות אמא באותו שלב או בכלל היא מוצדקת מבחינתי. הריון זה דבר מאוד עוצמתי מבחינה פיזית, הורמונלית ורגשית, ואם האישה אומרת שמכל סיבה שלא תהיה היא לא מסוגלת להתמודד עם הנטל הזה - לדעתי זו זכותה.
ואיפה אמרתי שזה מוצדק לדעתי לפגוע בחזק? זה לא מוצדק מוסרית מבחינתי לפגוע באף אחד, רק הוספתי שלפגוע במי שאינו מסוגל להתגונן יש לזה בעיניי נבזות מיוחדת.

 

[אוניברסאליסט]

אם מותר לאישה להפסיק חיים

אם מותר לאישה להפסיק חיים כדי להפחית או לבטל מצוקה ופחד אז בעינייך הערך ההדוניסטי של להפחית מצוקה גובר על הערך של חיים. אז זאת בעצם גישה הדוניסטית שחשבתי שאת מתנגדת לה?

למה לפגיעה בחלש יש נבזות מיוחדת? האם פגיעה היא פחות נבזית כאשר הצד השני נותן פייט?

 

[KallaGLP]

אני אישית לא רואה את עצמי מסוגלת לבצע הפלה,

אבל אני מדברת על נשים שרואות את הדברים ומרגישות אחרת. אני בהחלט הרגשתי כשהייתי בהריון ששי בתוכי יצור חי מהרגע הראשון, והרגשתי רגשות מאוד חזקים כלפיו. לא רואה את עצמי קוטעת את חייו אלא אם באמת מדובר בנסיבות קיצוניות מאוד של סכנה לחיים או לבריאות. אבל מי אני שאשפוט נשים אחרות, שהגישה שלהן אלי דומה יותר לשלך? הרי כבר אמרנו שזה במידה רבה עניין סובייקטיבי.

 

[אוניברסאליסט]

כשיש התנגשות בין ערכים

אז הדעה שלך מבטאת מהו הערך הכי חשוב בעינייך. בהתנגשות בין ערך החיים לבין החופש להחליט על חיי רווחה את מעדיפה את החופש להחליט על חיי רווחה על פני ערך החיים. הרי אפשר היה לטעון אחרת שערך החיים יותר חשוב ומי שמעדיף את רווחתו על ערך החיים מבצע פשע של רצח. אבל את לא אומרת את זה.

הרי אפשר לחשוב שערך החיים הוא עד כדי כך חזק שהוא בלתי תלוי בשאלה מה חושבים אחרים. אבל את לא טוענת כך. לפחות בקשר להפלות או לפחות עד גיל מסוים של ההריון את מעדיפה את האוטונומיה להחליט על הדוניזם על פני ערך החיים.

העובדה שאת לא היית מבצעת הפלה דומה לכך שאני לא הייתי הורג יתושים וזבובים. זה לא קשור לעמדה המוסרית העקרונית, אלא להחלטות האישיות שלך. מוסרית-עקרונית את טוענת שאין לך התנגדות להעדפת אוטונומיה להחליט על הדוניזם על פני ערך החיים.

 

[KallaGLP]

לא, מה שאני אומרת הוא שהערך שאני מחזיקה בו

הוא לא ערך אובייקטיבי עובדתי או, נכון יותר, מבוסס על עובדה אובייקטיבית חד משמעית, ולכן יש מקום גם לגישות שונות משלי.

 

[אוניברסאליסט]

אבל יש משהו בכל זאת אובייקטיבי שאת טוענת

את טוענת שהחוק חייב לאפשר זכות להפלות כלומר להפסיק חיים. זה כבר לא סובייקטיבי. את לא חושבת שהמדינה רשאית לאסור על הפלות.

 

[KallaGLP]

מבחינתי לפחות אני לגמרי מודעת לזה שזה פשוט לא יכול

להיות אובייקטיבי, כי כאמור לא מדובר בעובדה מוכחת שאני יכולה להציב בפני מישהו ולהגיד שאני יודעת בוודאות שזה כך. וכל עוד לא מדובר בעובדה אובייקטיבית, אין לי זכות לבוא בטענות על מי שגם הוא סובייקטיבי על פי גישתו.

 

[אוניברסאליסט]

אבל אם המדינה תאסור על הפלות את תחשבי שהיא פועלת שלא כראוי?

 

[KallaGLP]

כי מדובר פה בזכות האישה על גופה,

ולגבי האישה אין שום ספק שהיא חיה ולשהריון עלולות להיות השלכות על גופה ומצבה הנפשי. לגבי מצב חיותו של העובר אין בטחון כזה.

 

[אוניברסאליסט]

בסדר, אבל זה נקרא שיש לך דעה על אמת אובייקטיבית

את חושבת שזכות האישה על גופה היא אמת אובייקטיבית ושעדיפות מצבה הנפשי היא גם אובייקטיבית

חשבתי שאת בטוחה שהעובר גם חי הרי על זה הייתה המחלוקת

 

[KallaGLP]

לא, לא אמרתי בשום שלב שאני בטוחה.

בטח לא מבחינה עובדתית. מבחינה רגשית כשהייתי בהריון הרגשתי שהוא חי, אך גם הסברתי שאין בכך ודאות אובייקטיבית ויש על כך מחלוקת. דיברתי על הגדרה שהכי מקובלת עליי, אך לא אמרתי שהיא היחידה שקיימת או שהיא בוודאות נכונה. אף כתבתי שאין אמנם ודאות מלאה שהוא חי, אך גם אין ודאות מלאה שהוא לא. זה שונה מלהגיד שעובדתית הוא בוודאות אדם חי. אין שום מחלוקת על כך שהאישה חיה, לעומת זאת.