הורגים אדם חי ולא אדם מת.
מי שהורג אדם חי מתחיל מזה שהוא מפר את זכויותיו לחיים ולכל הזכויות שנובעות מכך שהוא בחיים כשהוא עוד חי. הוא מעביר אותו ממצב חי למצב מת ובזה מפר את זכויותיו הקיימות כבר מעצם היותו של הקורבן בחיים באותו זמן. זה שהתוצאה בסוף שהוא מת אין פירושה שלא הופרו זכויותיו בזמן שהיה עוד חי. לעומת זאת, אם עובר לא נחשב עדיין יצור חי או לפחות ליצור חי בעל תודעה זוכויות, אז על פי אותם אנשים שלא רואים בו יצור חי מותר להפיל אותו. ושוב, בהפלה בכל מקרה יש התנגשות של זכויות וערכים, כי יש שיגידו שזכות האישה על גופה ועל כך שהיא לא תסבול גוברת על זכותו של יצור שעדיין לא התפתחה אצלו תודעה לחיות. גם אם אני לא מסכימה עם קביעה כזאת, עדיין זה שונה מאוד בעיניי מלהרוג אדם שללא שום ספק מוגדר כחי ושנמצא מחוץ לגופך ולא מגביל ולא מפריע ולא משפיע על החיים שלך בשום צורה שדורשת להפסיק את חייו.
אם מצד אחד אתה מסכים, כמו שאתה בעצמך אומר, שזה רע לעשות לאחרים מה שאתה לא רוצה שיעשו לך (שאין וכיוח על כך שזה אחד העקרונות המוסריים המקובלים), אז אולי הבעיה היא בזה שאתה לא באמת הדוניסט? אולי זה מצביע על כך שאתה צריך לחשוב מחדש על האסכולה הפילוסופית של המוסר שאתה משתייך אליה? אני אישית לא באה בגישה הדוניסטית, מבחינתי לאדם חי יש זכויות שאסור להפר בלי סיבה מוצדקת, מבחינתי אחרת אין שום משמעות למילה זכות. גם בשום מקום לא ראיתי הגדרה של זכות כמשהו שקיים רק בתנאי שבלי לממשה נגרם סבל. הזכות לחיים מוכרת כזכות ללא עוררין על ידי ועדות שונות לזכויות אדם בעולם, כולל באמנה של המשפט הבינלאומי (אם הסייג שיש מצבים מהסוג שהוזכרו כאן שבהם אין ברירה אלא להפר זכות זו), ובשם מקום היא לא מותנית בעניין הסבל. אולי פשוט הטעות היא לערב את המושג סבל בהגדרה של זכויות? כי באמת שלא ראיתי אף הגדרה מקובלת של זכות שכוללת את המושג סבל, ואני גם לא רואה שום סיבה הגיונית שהיא תכלול, ולדעתי ההדוניזם הדביק את המושגים האלה, שלא מתחייב בכלל שיהיו קשורים, ביחד באופן מלאכותי ובטעות.
אתה יכול לבדוק את הערך של "זכות לחיים" בוויקיפדיה למשל (וגם במקורות רשמיים רבים אחרים ברשת) - זכות לחיים מוכרת כזכות בסיסית ועצמאית העומדת בפני עצמה.