לא אכפת לי מה זכרים "טוענים" נגד זאת שהמטריארכט
היה גם היה בתולדות האנושות, ושרעיונות מטריארכליים מעולם לא גוועו, למרות מלחמת החורמה שחולי רוח זיכריים הכריזו על המטריארכט ובכלל על המין הנשי. ה"ספקות" שזכרים אלו ואחרים "מעלים" נגד זאת מעניינים לי ת'תחת, סלח לי. אני מבינה שזהו אחד הנסיונות של הזכר הממוצע (גם המשכיל) לטפח בתוך נפשו את הרגשת החשיבות, הכוח. שהביולוגיה שללה ממנו מעיקרא. את נסיונו המוחלט להשתחרר מהכפיפות לאם (שאת דמותה כאדם החזק והקובע הוא נושא ויישא כל חייו בעמקי נפשו). שהלא זהו ייאוש מוחלט: " אם לא רק בחיי האישיים הייתי מתחילתם ממש כפוף לדמות אשה, אלא החברה כולה נשלטת ע"י המין הנשי, איזה חיים יש לי?? מה אני שווה?"
אני יכולה להבין הרגשה זו. אבל בוא נאמר שאם החברות האנושיות תישלטנה שוב ע"י נשים חכמות וטובות, לגברים יהיו חיים טובים. האשה לא תרדה בהם, לא תדכא אותם, לא תרמוס אותם. חופש הפרט ואושרו יהיה נר לרגליהן של המנהיגות, וכמובן - הפציפיזם. אם לא תהיינה מלחמות בעולם, כמה מאושר יותר יהיה כל המין האנושי!