אגב, אני מודה שאני לא יודעת עד כמה חשוב לי להשיג כרטיס
כמו במשחקים האולימפיים, כשאני רואה את הקהל במצלמות אני לא מקנאה בו. אנשים שילמו ים כסף, עמדו בתורים ארוכים, הם יושבים/עומדים ומתייבשים שעות, הם רואים הכול בקטן יותר (או מסתכלים במסך, כמוני)... וזו ללא ספק חוויה מרגשת להיות במקום עצמו כשהכול קורה, ועדיין... לא בטוחה שזה כ"כ חשוב לי.
 
למשל ב"איזראל קולינג" היה די משעמם בשירים הפחות מעניינים... ואני לא מצטערת שהגעתי לשם, אבל זה לא היה במקום, כי כנראה לא הייתי טורחת לצפות בשידור אלמלא כן (למעט בנטע, כמובן). שם גם היה ערך מוסף שכל האומנים עברו ממש לידינו.
 
אבל באירוויזיון עצמו? לא יודעת. מצד אחד, תמיד חשבתי להיות לפחות פעם אחת, ומצד שני, מה רע לי על הספה בבית בכיף שלי? בלי לצאת מהבית, בלי להוציא שקל, עם הנשנושים החביבים עליי, במזגן, עם חברים, מקשיבה לפרשנות ויכולה להוסיף עליה משלי? אין ספק שזו חוויה אחרת לחלוטין, אבל בעיניי היא לא בהכרח נחותה יותר. בתחרויות מהסוג הזה אני אוהבת להקשיב למשדר וגם לשדר בעצמי (אם יש למי
).