אוסקר הוא אכן לא מדד
פעם הלכתי עם הגרוש שלי לראות סרט מסויים. כשהגענו התברר שאין כרטיסים אז בדקנו מה עוד רץ. לא ידענו כלום על אף אחד מהסרטים שרצו. אחד הסרטים, ישראלי, זכה באוסקר, אז החלטנו ללכת לראות אותו. אני לא זוכרת את השם (נראה לי חתונה מאוחרת). זה היה אחד הסרטים הנוראיים ביותר שראיתי מבחינה מינית (דווקא העלילה עצמה היתה לא רעה בכלל..) כמה קטעים מזעזעים היו שם. הראו שם ה-כ-ל! קיום יחסים מלאים בעירום מלא ועוד מלא דברים מסביב. פשוט דוחה!! וזה קיבל אוסקר! מאז למדתי, לא להתיחס. לגבי אווטר: בעיני העלילה היתה סתמית. צפויה וידועה מראש. לא ראיתי בה משהו מזעזע והיה נחמד בעיני לפחות, לראות את השינוי שהדמויות עובורת שם. אני אוהבת לראות דברים כאלה (בין אם זה שינוי לטובה או לרעה או למשהו שנחשב לטוב ובעיני הוא לא. אני פשוט אוהבת לראות התנהגות אנושית) לא היה שום דבר מיני בסרט וזה היה ממש נחמד. רק נתנו להבין שהם קיימו יחסים. (בעיני ככה זה צריך להיות בכל סרט. כי אם חשוב לעלילה שהם 'עשו את זה' זה לא אומר שאני צריכה לראות את זה. מספיק שאני יודעת שזה קרה.) אפרופו זה, אתמול בדיוק, בארוחת צהריים דברנו על סרטים. מישהו ספר שהוא הולך עכשיו לראות את אווטר, אז מישהו אחר אמר משהו בסגנון: זה לא שווה. לא מראים שם כלום. חכיתי לראות משהו.. (לא זוכרת בדיוק את המילים שלו, אבל הוא התכוון שהוא התאכזב קשות מזה שלא רואים שום דבר מיני בסרט
) לגבי האלימות, היו שם באמת כמה קטעים אלימים מידי גם לטעמי. אני פשוט מכסה את העיניים עם היד בשלב הזה ומציצה רק לקצה כדי לראות מתי זה מסתיים. השיטה הזו עובדת לי בכל הסרטים האלימים. אני מסתכלת על התרגום או משהו כזה. ככה אני עוקבת אחרי העלילה ולא נחשפת לכל הגועל הזה שמשחיט את הנפש והופך אותנו לאנושות שכהה לרגשות ואלימות.