מאורסת אך הוא לא רוצה ארוע

[nowonder]

נו, ככה בינינו, פה בפורום הציבורי

מה יותר חשוב לך, הבחור או האירוע?
&nbsp
את מבינה שכל שאת מתעסקת יותר באירוע, ככה הוא מרגיש יותר כמו ניצב בסרט של חייך ואת הופכת את החתונה למלחמת כח במקום לאיחוד של אהבה.
&nbsp

 

[עוד פיה אחת פחות]

זה מה זה פשוט

תחליטי אם יותר חשוב לך להיות אישה נשואה או אם יותר חשוב לך להיות עם הגבר הספציפי הזה.

 

[מאורסת2016]

מדהים אותי שיש כל כך הרבה חוות דעת

ברור שחשוב לי להיות עם הגבר הזה,
פשוט רציתי להיות כמו כולן, רציתי לקנות שימלה מדהימה ולהרגיש נסיכה ליום אחד,
רציתי לרקוד ולשמוח,

העניין שנשים יבינו אותי יותר,

 

[בת האש]

את בטוחה? הנה, אני אישה

ואני חושבת שחשוב לך יותר ה"נסיכה ליום אחד" מאשר הגבר שלך. אני לא הייתי מתחתנת עם אדם שלהיות כמו כולם חשוב לו יותר מהרגשות שלי. שקובע פשרה, אחר כך מנסה לסחוט עוד קצת ולהפר אותה, ואז עוד אומר שאני לא מתחשבת ברגשות שלו.
&nbsp
&nbsp

 

[מיתר פורט על אהבה]

ואני גבר ואני לא מצליח להבין איך בן הזוג נאבק בכוח

על העקרונות שלו במקום לוותר לעשות את אשתו מאושרת ולתת לה מה שחלמה כל החיים. זו אהבה אמיתית.
גם אם עשתה איתו "הסכם" כלשהו שברור שזה בעל כורחה.
אני מאמין בג'נטלמניות.
אפילו אם הייתי שונא חתונות מושבע, הייתי שם בעדיפות ראשונה את אשתי לעתיד מחייכת ומאושרת.

 

[Poisonous Wild Ivy]

ואני אישה ולא מבינה איך בת זוג מוכנה להחריב עולמות בשביל

חלום מפגר של משלה לבנה ורבע עוף מכוס במקום לעשות את בן זוגה מאושר, מצטערת, זו לא אהבה אמיתית. שגם אם עשה איתה הסכם כלשהו שרור שזה בעל כורחו. אפילו אם כל חיי הייתי חולמת על שמלת קצפת עם רבע עוף מכובס, הייתי שמה בעדיפות ראשונה את בעלי לעתיד מחויך ומאושר.

 

[מיתר פורט על אהבה]

מה זה להחריב עולמות?

הבן אדם על פי הסיפור המסופר פה לא רוצה להיפגש באמצע בשום דבר.
לא חתונה, לא מסיבה, לא רבנות. מה הוא כן רוצה?
ארוחת דיכאון עם חמישה אנשים במסעדה? אתה אמיתי? אתה בטוח שאתה בכלל שמח שאתה הולך להתחתן?
וכל זה שהוא יהיה מחוייך ומאושר ויאכל בננה לרוחב?
מה התירוץ שלו? זה לא לגיל שלי.
מה יהיה בשנים הבאות? יהיו להם ילדים והוא יגיד להם שזה לא לגיל שלו לצאת איתם לקפוץ בטרמפולינות או ללכת ללונה פארק?
כל דבר שלא ימצא חן בעיניו הוא ישר יטיל וטו?
לי כל הסיפור הזה מריח לא טוב. אילו הולכים להיות יחסים של מרצה ומרוצה.

 

[נוסעת27]

סליחה?

גם הוא מתבצר בעמדתו. לא מוכן בשום פנים ואופן וזהו. אז גם לו אפשר להגיד נו כולה מסיבה קטנה יותר חשוב לך הפרנציפ מהאישה שלך?
אני מסכימה שאי אפשר לכפות עליו כלום, אז בא לה אירוע גרנדיוזי והוא לא מוכן, ואז היא מוכנה להתפשר ולעשות משהו קטן, וגם לזה הוא לא מוכן. אז כבר יש כאן בעיה. מה קרה לפשרה הדדית?
&nbsp

 

[מאורסת2016]

אוהבת את הראש שלך

 

[בת האש]

יש פרינציפים שחשובים יותר מהזוגיות

אם לקחת דוגמא שרוב האנשים יסכימו איתה, אם בן הזוג שלי היה רוצח או אנס, הייתי נפרדת. כי יש פרינציפים שהם באמת חשובים.
&nbsp
ממה שקראתי בן הזוג אמר שהוא לא רוצה רבנות. זה עיקרון. עיקרון מוסרי, לא עקרון של "בא לי כי חלמתי כל החיים" אלא עקרון מהסוג של "אני חושב שלהרוג זה לא מוסרי".
אני הייתי מוכנה להתפשר על אירוע קטן (אם כי אני כנראה לא הייתי מוכנה להתפשר על אירוע שהייתי סובלת בו. עם כל הכבוד, אם אני סובלת בחתונה שלי, אז משהו פה לא בסדר. וכנראה זה החתן שמוכן שאני אסבול ביום חתונתי רק כדי שהוא יהנה ויגשים חלום ילדות שלו...), אבל לא על הרבנות. וכל הדוגמאות שמאורסת נתנה עד עכשיו היו דוגמאות שבשבילי הן סבל.
&nbsp
זה העניין, שהפרשה היא שמאורסת תהנה קצת, והחתן יסבול קצת. זו פשרה מזוויעה בעיניי. פשר טובה היא כזו שבה הוא יהנה קצת והיא תהנה קצת.
&nbsp
אני אישית בעד פשרה, אבל כזו שמתאימה לו. ולצערי לא נראה שמאורסת באמת מבינה למה הוא לא רוצה ארוע ורבנות. בכלל לא ברור לי אם הבעיה היא ברבנות או באירוע, בכמות המשתתפים, במשהו אחר. כל עוד היא לא תנסה להבין מה באמת חשוב לו ולחפש מצב של WIN-WIN, שום דבר טוב לא יצא מזה.
&nbsp
ובסך הכל, כדאי לקחת בחשבון שיש דברים שלא מתפשרים עליהם. למשל, אני לא מוכנה לבן זוג שיעשן. אפילו קצת. פשרה מהסוג של "אני ארד מעשר סיגריות ביום לחמש" היא אולי פשרה הוגנת, אבל אני לא מסכימה לה. כי לפעמים הפרינציפ באמת יותר חשוב מבן הזוג.
&nbsp
ולפעמים, הפרינציפ בעצם מראה על אי התאמה עמוקה, שכדאי לשים לב אליה.
&nbsp
&nbsp
אז אני שואלת את מאורסת: *למה* בן הזוג שלך לא רוצה אירוע גדול ורבנות? מה בדיוק הוא לא רוצה, מה מפריע לו? כל עוד את לא מבינה אותו *ולא מנסה להבין* אין סיכוי לסוף טוב לסיפור הזה.
&nbsp
ולי, אישית, (בתור אישה) יותר חשוב שבן הזוג שלי ינסה להבין אותי באמת ולהתחשב בי באמת, מאשר הפרשה הקונקרטית.
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[נוסעת27]

נו אז הצעתי הצעה פרקטית

לא רבנות ולא נעליים. טקס נישואים אזרחי קטן בחו"ל, עם גג מספר מצומצם של אנשים, ושבארץ יעשו חגיגה קטנה למשפחה וחברים. וגם זה הוא לא מוכן.
אני מסכימה שיש דברים שהם "דיל ברייקר" לא מוכן וזהו. השאלה היא כזאת- יש כאן שני בני זוג בקשר, שווים במעמדם, רצונותיהם וכו'. הם מדברים על משהו שהם שניהם מעוניינים לעשות. רק שאחד מעוניין שזה יקרה בצורה א', והשני בצורה ב'. אז זה שרוצה א' אומר- סבבה, הבנתי שאתה רוצה ב', אז אני מוכן להתגמש ולוותר על המון מרצונותיי כדי שתרגיש בנוח, אבל אשמח אם גם אתה קצת תתגמש (בכל זאת לא מדובר בעניין של חיים ומוות, פשע וכו' כמו הדוגמא שנתת) לכן אני מציע את ג'. בן הזוג אומר "לא." אז הראשון אומר "אוקיי, אני מוכן אפילו עוד יותר להתגמש ועוד יותר לוותר ועוד יותר לוותר על דברים שחשובים לי, להשאיר רק טיפטיפה מהם, אז אני מציע את ד'. בן הזוג עונה "לא".
&nbsp
ואז הראשון מרגיש דיי חרא, כי הוא באמת הסכים להתפשר, לוותר, להתגמש כמה שהוא יכול, וביקש שיתחשבו בו גם קצת. ואז הוא שואל אחרים מה הם חושבים וכולם מספרים לו כמה הוא אדם לא הגיוני שלא מוכן להתגמש.
&nbsp
נו, ומה קרה לפשרות בזוגיות? לשמח גם את הצד השני ולא לחשוב אך ורק על התועלת של עצמך? כי זה בדיוק מה שהוא עושה. ומי ישמע היא גוררת אותו לרב וקושרת אותו לכיסא. היא הסכימה לכל התנאים שלו, רק ביקשה שהחגיגה תהיה יותר מלשבת כמה אנשים במסעדה. כמו שאנשים פה כל כך התפלאו למה קשה לה לוותר, אני בהחלט מתקשה להבין למה כל כך קשה לו לוותר. מה עם קצת הדדיות?

 

[בת האש]

איפה את רואה ששניהם רוצים משהו?

מה שאני רואה שהיא רוצה משהו, שגם הוא צריך להשתתף בו. והוא בכלל לא רוצה.
כמו שאני, נניח, אחליט שאני רוצה להשתתף בתחרות של מרתון זוגות, ולכן בן הזוג שלי חייב להשתתף איתי. ואז, בתור פשרה, אגיד שאני מוכנה שהוא ישתתף איתי רק בחצי מרתון.
&nbsp
נכון נשמע הזוי? כי אני לא חושבת שלבן זוג אחד אמורה להיות היכולת לכפות על השני לעשות משהו שהוא לא רוצה, ואז עוד להתלונן כשהוא לא מסכים. את מתארת את זה כאילו מאורסת מתפשרת ומתפשרת, אבל לי זה נשמע כאילו הי אמחפשת מלחמה ולא באמת מחפשת להבין מה חשוב לו. למען האמת, אני די בטוחה היא הייתה יכולה למצוא פשרה שתעבוד בשבילו, לו היא הייתה מקשיבה לו.
&nbsp
מה באמת קרה לפשרות בזוגיות ולשמוע גם את הצד השני? למה היא לא מקשיבה לו, ובודקת מה בדיו קמפריע לו, במקום להציג אותו בתור עקשן טיפש?
&nbsp
ברור לי למה זה חשוב לה - מתוך קונפורמיזם ואינדוקטרינציה. (אני חושבת שזה ברור גם ככה, אבל אין לי כבוד רב לרצונות שזה המקור שלהם). למה זה חשוב לו? שתשאל, ותענה.
כי מעשים מעידים יותר ממילים, ואם הוא מתעקש, סימן שחשוב לו. אז מה בדיוק חשוב לו? מאורסתץ הציגה שלושה דברים, שבברור לא כללו בדיקה לעומד וניסיון אמיתי להבין.
&nbsp
ובנוגע ללמה קשה לוותר - כמו שאמרתי מקודם, כל החגיגות שהיא הציעה עד עכשיו הן *סבל* מבחינתי. אני לא בן הזוג, אבל אני לא מוכנה שבחתנוה שלי אני אסבול. אין מצב שאני אתפשר על כך שהחתן יהנה פחות ואני אסבול פחות בחתונה. זו פשרה שהיא בלתי נסבלת מבחינתי.
&nbsp
זה שמשהו הוא נורמה וצד אחד הולך חצי מהדרך לא הופך את הפשרה לבאמת פשרתית. כמו שנישואין בחול לא מונעים את הצורך להתגרש ברבנות, ולכן זה לא באמת פשרה, אלא רק פשרה בתחפושת.
&nbsp
שתתחיל מלתקשר. *להקשיב* באמת למה שהוא אומר ולהבין מה בדיוק מפריע לו, ועד כמה. ורק אחרי זה אפשר לדבר בכלל על פשרה.
&nbsp
ולא, אם הוא מסרב לחתונה הוא חוסך *לה* לא מעט סיכונים. חתונה ברבנות זה אסון לאישה. ואולי גם חוסך את הכסף שלה שהיא בחלומה הילדותי מוכנה לבזבז.
&nbsp
באופן כללי, גם היא צריכה לבדוק למה החלום המגוחך של חתונה ליום אחד כל כך חשוב לה. אבל לא זו הבדיקה החשובה. הבדיקה החשובה היא של התקשורת התזוגית, ושל למה היא ששה אלי קרב.

 

[נוסעת27]

היא מאורסת לא?

שניהם רוצים להתחתן. זה הדבר ששניהם רוצים.
הוא רוצה אזרחי בחו"ל או משהו וארוחה במסעדה עם 5 אנשים. היא רוצה אירוע גדול עם רב.
אז היא וויתרה על הרב והסכימה לאזרחי. וויתרה על הגדול והסכימה לקטן. בינתיים רק התכופפה. ומה הוא עושה? אומר "לא, להכל. או שיהיה כמו שאני רוצה, או שכלום.

 

[בת האש]

אה, לא. הוא רוצה מחוייבות. זה הכל

מחוייבות אומר בדרך כלל שאנשים מסכימים לחיות ביחד, לנהל ביחד משק בית, לא לשכב עם אנשים אחרים, לנהל את הכספים שלהם ביחד, ולגדל ילדים ביחד. לא כולם רוצים את כל זה, אבל זה המודל הנפוץ ביותר (ויש לזה סיבות טובות).
אני לא רואה סיבה להניח שהוא *רוצה* בכלל חתונה. יותר מזה, מאורסת כתבה שהיא הציעה חתונה בחול בתור פשרה, והוא לא רצה. כלומר, הוא כבר התפשר בזה שהוא הסכים להתחתן. רק שאת (ומאורסת) מוחקות את ההתפשרות ומתעלמות ממנה ברגע שהיא התבצעה, והופכות אותה לבייס ליין החדש.
ולא, אין הבדל ממשי בין חתונה אזרחית לדתית - בכל מקרה מתגרשים ברבנות. בעיניי זה הבדל קוסמטי בלבד. מראית עין של פשרה.
&nbsp
הוא הסכים להתפשר, והיא מייד מחקה את הפשרה שלו, התייחסה אליה בתור מובנת מאליה, ואז הציעה פשרה-בכאילו.
&nbsp
בכל מקרה, המצב הוא כזה: היא רוצה משהו שיגרום לה להנות מאוד ויסב לו סבל רב. אני לא חושבת שהרצון של אדם להימנע מסבל זה בקשה מוגזמת, וכל פשרה בה הוא סובל קצת והיא נהנית קצת היא לא הוגנת מעצם מהותה.
&nbsp
הדרישה "או שאני לא אסבול ואפילו אהבה בחתונה שלי, או שלא תהיה חתונה" היא לא "הכל או לא כלום" - זו דרישה בסיסית ממש. ודעתי על מישהי שמוכנה שהחתן יסבול בחתונה שלו היא רעה מאוד.

 

[נוסעת27]

את מנתחת כאן מערכת יחסים שאת לא באמת יודעת עליה הרבה

למשל, אם לדברייך, הוא רק מרצה אותה וכו' והוא כל כך לא רוצה נישואים, למה הציע לה להתחתן? הם יכלו להיות ידועים בציבור, או תעודת זוגיות וכו'. אני מאמינה שבחור כזה שכל כך עומד על העקרונות שלו ויודע להגיד "לא" יפה מאוד, לא היה מציע לה להתחתן איתו אם הוא לא היה מעוניין בכך. הוא פשוט לא רוצה אירוע. אז שניהם רוצים להתחתן, עם כל הסימליות שבעניין, הוא רוצה שזה ייעשה חתימה כמה מילים וגמרנו, היא רוצה אירוע. ובינתיים היא מוותרת על כל מה שרצתה ורק מציעה פשרות, והוא נשאר בשלו- כן למוסד הנישואים (כי את זה אני רוצה, לא כי התפשרתי) ולא לאירוע (כי זה מה שאני רוצה, ולא אתפשר).
&nbsp
אני אמשיל את זה לעניין שאני ובן זוגי מחפשים דירה עכשיו. לגור יחד זה הדבר ששנינו רוצים והסכמנו עליו. אנחנו מאוד שונים באיך שאנחנו אוהבים דירות. אני מעדיפה דירות ביתיות ופחות נוקשה לגבי הרבה דברים והוא מעדיף דירות יותר מפוארות ומשופצות. אז לשיטתך, רצונו של אחד מאיתנו ימשול (נניח שלו) כי את תגיעי למסקנה שכנראה הכרחתי אותו לגור איתי, כמו שעשית לכותבת הפוסט, שהחלטת שכנראה היא כפתה עליו את עניין הנישואים ולא הנחת שהוא כנראה רוצה להתחתן איתה, פשוט שניהם לא מסכימים על הדרך בה זה יקרה.
&nbsp
וואללה, אם אהיה חייבת לגור בדירה שאני לא מתחברת אליה, יהיה לי ממש מבאס. דיי בטוחה שגם בן זגוי ירגיש בדיוק אותו הדבר. אז מה עושים? מתאמצים. מחפשים עוד ועוד, ומתפשרים לפה ולפה ומורטים את כל השערות ואולי אחד יוותר קצת יותר מהשני עד שנמצא משהו שלא יהיה מושלם בעיניו של אף אחד, אבל מספיק יהיה טוב לשני הצדדים. וזה מה שאני חושבת שצריך להיות אצלם בדיוק. לא הטלת וטו שזה מה זה נוח שיעשו אך ורק מה שאני רוצה. פ-ש-ר-ה.
&nbsp
גם התיאור הזה שלך, שכאילו כמה האירוע ייסב עליו סבל. מי ישמע. והיא לא תסבול מזה שבעיניה זה משהו סמלי מהחשובים בחייה (בעיניה, לא מדברת על כל הנשים שהצהירו כמה האירוע לא חשוב להן) והיא לא תסבול מזה שהיא לא יכולה לחגוג את הרגע הזה עם משפחתה וחבריה? למה זה שזה חשוב לה הופך אותה למפונקת ואנכוית ומה שחשוב לו הופך אותו לקדוש מעונה? באמת לא מבינה את התפיסה הזאת...
&nbsp

 

[בת האש]

אתחיל מהסוף

והסוף הוא שאני מסכימה למה שהם אמורים לעשות - להתאמץ ולהמשיך לחפש. ליתר דיוק, אני חושבת שבזה הם היו צריכים להתחיל. נשמע שהתקשורת שלהם זוועה. ולי נשמע שמאורסת יכולה לשנות את זה.
אני מאמינה שמעשים חזקים ממילים, ולכן אם מישהו מתעקש על משהו, סימן שזה חשוב לו. ואם זה חשוב לו, צריך לכבד את זה, ולהקשיב לו כדי לנסות להבין למה. ההתנהגות של מאורסת והיחס שלה למה שחשוב לו היו בסיכוי גבוה גורמים לי להפרד. אבל אם לא, הם ממש לא היו מעודדים אותי לשפוך בפניה את ליבי ולנסות להסביר לה מה אני מרגישה.
בנוסף לזה, היא מלכתחילה מייחסת לו כוונות עוינות וששה אלי קרב.
&nbsp
הדברים האלו הם דברים שבעיניי בל יעשו. הם הורסים זוגיות. והיא עשתה אותם. לכן העצה שלי לבן הזוג שלה היא להפרד ממנה. אבל הוא לא נמצא פה, אז העצה שלי למאורסת היא לראות כמה צבועה ההתנהגות שלה נראית מבחינתי, ולהתחיל להקשיב.
&nbsp
החלק השני הוא שאני בעד פשרות, אבל לקחת בחשבון שלא כל פשרה היא הוגנת. אם מישהו רוצה להרביץ לי, אז לתת לו רק לתת לי סטירה זה לא פשרה סבירה, כי הרצון שלו לא הוגן מלכתחילה.
&nbsp
*אני* הייתי סובלת ממש במקומו. בעיניי, אירוע גדול זה סבל. וזה לא הגזמה - אני לא הולכת לארועים כאלו בתור אורחת. אני לא מוכנה להתפשר בחתונה שלי על ארוע שאני לא אהנה בו. מבחינתי זה הבייס ליין, ואני לא מקבלת בתור נקודת ההתחלה של המשא ומתן נקודה בה אני סובלת. פשוט מאוד, לא?
בעיניי, לדרוש ממני ללכת לאירוע כזה ששקול ללבקש ממני שאתן למישהו להרביץ לי (ואני בברור אעדיף סטירה על פני נוכחות בחתונה של מישהו אחר. חתונה שלי בארוע כזה זה אפילו יותר גרוע).
&nbsp
יש הבדל מהותי בין זה לבין הסבל שלה מזה שהיא לא תתחתן. לא רק בגלל שאני מבדילה בין רצון אמיתי ורצון מתוך קונפורמיות (וזו הבדלה שלי שממש לא מחייבת אף אחד אחר. אבל אני לא מעריכה במיוחד רצונות שכל מהותם קונפורמיות), אלא כי הוא לא מחייב אותה בדבר. הוא אומר - אני לא רוצה את זה ואת זה. הוא לא צריך את שיתוף הפעולה שלה. היא צריכה את שלו.
&nbsp
תכלס? אני חושבת שהפשרה הראויה היא אירוע קטן כלשהו, אם הוא באמת מעוניין בסמליות של החתונה. רק שאם היא רק רוצה לחגוג את הרגע עם המשפחה שלה, למה שלא תחגוג את זה בלעדיו? נשמע שהוא מיותר בתסריט שלה, ואני במקומו לא הייתי רוצה להשתתף באירוע שבו אני נמצאת בתור תפוארה.
&nbsp
&nbsp
אני לא חושבת שהיא מפונקת ואנוכית. אני רק חושבת שהיא קונפורמיסטית, ולא רואה את בן הזוג שלה. ובחתונה שלי, מה שאמור להיות חשוב זה אני ובן הזוג.
&nbsp
מכל ההודעות שלה נראה לי שהסטטוס שלה יותר חשוב לה מבן הזוג, ומזה שהוא פשוט לא רוצה (כלומר, חושב שאורע יהיה לא מהנה בשבילו).
ואנחנו חוזרים לנקודת ההתחלה. לא אכפת לה מזה שב הזוג שלה לא יהנה בחתונה שלו. אני לא רוצה להתחתן עם אדם שלא אכפת לו מזה שאני לא אהנה בחתונה שלי. החתונה שלי תהיה מהנה בשבילי, או שהיא לא תהיה. באמת שזה נראה לי בסיסי ממש.

 

[נוסעת27]

נראה שפשוט נגעו לך בנקודה רגישה

כי כמו שאת אומרת- את נורא תסבלי אם יכריחו אותך לעשות אירוע או ללכת לאירוע. אז את משליכה את עצמך על הסיפור הזה. וזה לא רלווטי.
ולטעון שרצונות של אדם מתוך הקונפורמה לא לגיטימיים, טוב, זה כבר פילוסופיה שלמה של מהיכן מגיעים באמת הרצונות שלנו. לא כולם היפים משוחררים שחיים בקומונה וגם אם רצונו העמוק והבסיסי של אדם מגיע מתוך התרבות שלו והסביבה שהוא גדל והמנהגים בסביבתו, זה לא הופך את רצונותיו לפחות לגיטמיים מאדם אחר.
&nbsp
את לא באמת יודעת מה הסיבה שהוא מתנגד, לכן את משליכה את הסבל שלך לעניין. אם לשפוט על פי תשובותיה, הוא מתנגד כי הוא קונטרול פריק והצהיר שיהיה לו נורא חשוב שהכל יהיה מושלם באירוע וזאת הסיבה שהוא מעדיף מראש לא לעשת. גם לא אירוע קטן ופשוט, כזה שהיא הסכימה לו. אם הוא לא היה רוצה כי יש לו פוביה מהמוניות וכנראה ישתין במכנסים ויתחבא מתחת לשולחן כל הערב, כנראה שאירוע זה באמת חתיכת בעיה.לא נשמע שזה המצב, או שיש לו אידיאולוגיה נגד כמוך. פשוט זה מרגיש לו כאב ראש ולא כזה בא לו לשחרר שליטה.
&nbsp
ואני ממש לא מסכימה עם התפיסה שזה שהיא רוצה שחבריה משפחתה ישמחו איתה זה דבר שלילי. זה חשוב לה וזה לגיטימי בדיוק כמו שחוסר הרצון שלו לגיטימי. נשמע שאת בעיקר מבטלת את רצונותיה ומצדדת ברצונותיו, מניחה מתוך השלכה של עצמך לסיפור.
&nbsp
לי נשמע שנגעו לך באיזה עצב חשוף, מן "אם לי היו עושים ככה הייתי מפרקת את החבילה והולכת הביתה". אני דווקא יותר מזדהה איתה. אם היה לי בן זוג שלא מוכן להתכופף מילימטר למעני במשהו שחשוב לי אני במקומה הייתי שוקלת ברצינות את המשך הקשר. כי זה יבוא לידי ביטוי בעוד דברים וקשר שבו אנשים לא מסוגלים להתפשר ולהתכופף (והיא הוכיחה שהיא כן מסוגלת, הוא בינתיים לא) אכן בעיה רצינית.

 

[Poisonous Wild Ivy]

כנראה גם לך נגעו, כי גם את לאורך כל הדרך משליכה את עצמך על

האירוע הזה.

 

[נוסעת27]

יכול להיות

ההבדל הקטן הוא כזה: יש מגיבה שאומרת "אם אותי היו מכריחים לעשות אירוע, הייתי ממש ממש סובלת לכן הוא צודק והיא טועה" זאת השלכה אישית. אני לא הייתי סובלת מאירוע, לכן ההשלכה האישית שלי היא שונה. ושתיהן לא באמת רלוונטיות לדיון, כי כל זה לא קשור אליו ולהשקפה שלו ולמה הוא נוהג כמו שהוא נוהג.
&nbsp
הדבר שאני כן מתעקשת עליו, ולטעמי הוא יותר אובייקטיבי מסובייקטיבי, הוא עניין הפשרה. לזוגיות יהיה מאוד קשה לעבוד כשיש צד שלא מוכן להתפשר למען השני במשהו שמאוד מאוד מאוד חשוב לו. כמובן שיש זוגות כאלה שאחד הוא עריץ שתלטן ושהכל יהיה כרצונו אבל כנראה שהפרטנר מהצד השני יהיה פחות מבסוט. למרות שמניחה שגם יש כאלה, תמיד יש הכל מהכל. אבל אנשים שרוצים שגם הרצונות שלהם יבואו לידי ביטוי (שבאמת באמת באמת חשובים להם) והצד השני פשוט לא מוכן בשום אופן..? אפילו קצת? טיפ טיפה? בעיה.
&nbsp
הטענה השנייה שלי, שהיא גם אובייקטיבית, היא שהדעה והרצון שלה סביב הנושא רלוונטים כמו שלו. הויכוח מי יותר צודק הוא סובייקטיבי, בהתאם להשקפה אישית. אבל הלגיטימיות של הרצונות היא עובדתית.
&nbsp
בכל מקרה כותבת הפוסט כבר מזמן התאדתה אז בהחלט אפשר לשחרר מהויכוח הזה מבחינתי..

 

[מאורסת2016]

כמו שאמרתי בעבר, אני אוהבת את הראש שלך

ויש כאן הרבה תגובות שאני בכלל בשוק מהן,
ניתוח של מערבת יחסים שלמה,
מצחיק לטעמי