אמת, עניין ציבורי ותום לב בלשון הרע
1. לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם, לעשותו מטרה לשנאה או לבוז, לפגוע במשלח ידו וכדומה (סעיף 1 ל
חוק איסור לשון הרע). 2. קביעתך: "זה לא לשון הרע, כי יש עניין לציבור", יש בה שתי טעויות: ראשית, לא "עניין לציבור", אלא "עניין ציבורי" נכתב בחוק כפי שתוקן ב- 1967 (בגירסה המקורית, ב- 1965, אכן נכתב "עניין לציבור"). התיקון נועד להדגיש, כי הכוונה לאינטרס, למה שהציבור זכאי לדעת, ולא לכל מה שמעניין ומסקרן אותו. שנית, גם דברי אמת שיש בהם עניין ציבורי עשויים להיות לשון הרע, אולם פרסומם יהיה מוגן (מותר) על-פי סעיף 14 לחוק. 3. בפרסום לשון הרע יש להבחין בין טענת עובדה להבעת דעה. טענת עובדה, שהיא אמת ויש בה עניין ציבורי, תהא מוגנת בלי קשר למניעיו של המפרסם. 4. טענת עובדה, שלא הוכח לגביה שהיא אמת; או שלא הוכח העניין הציבורי שבה; וכן גם הבעת דעה, שאי אפשר לסווג כאמת או כשקר - אלה עשויות להיות מוגנות אם פורסמו בתום לב, באחת הנסיבות המפורטות בסעיף 15 לחוק. למשל: "(3) הפרסום נעשה לשם הגנה על עניין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעונין בו עניין אישי כשר; "(4) הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, בשירות ציבורי או בקשר לעניין ציבורי, או על אופיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה התנהגות". 5. אם הוכיח הנתבע או הנאשם, כי פרסם את דבריו באחת הנסיבות המפורטות בסעיף 15 לחוק, וכי דבריו לא חרגו מהסביר באותן נסיבות, מתקיימת חזקה שפעל בתום לב (סעיף 16 (א) לחוק), אלא אם כן מוכיח התובע אחת משלוש החלופות, המפורטות בסעיף 16 (ב) לחוק: "(1) הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא האמין באמיתותו; "(2) הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לא; "(3) הוא נתכוון על ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה משהייתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על-ידי סעיף 15". 6. תום לבו של המפרסם (מקום שהוא נדרש) ייבחן אפוא על-פי סבירות הפרסום בנסיבות שנעשה, וזה עניין לשיקול דעת של בית המשפט. לדוגמה: "הזמר ישראל בר-צליל הופלה לטובה בתחרות בשל קשריו עם חבר השופטים" - אמירה כזו תהא מוגנת אם תוכח כאמת. "לדעתי, הזמר ישראל בר-צליל הופלה לטובה בתחרות בשל קשריו עם חבר השופטים" - אמירה כזו תהא מוגנת אם ישתכנע בית המשפט, כי היה לה יסוד בנסיבות שפורסמה, ובתנאי שהתובע לא יוכיח אף אחת משלוש החלופות של סעיף 16 (ב) הנ"ל. "לזמר ישראל בר-צליל יש קול של עורב" - אמירה כזו, קרוב לוודאי, תעבור את מבחן תום הלב, כי היא מעידה רק על טעמו של המפרסם, ואינה מצריכה ביסוס עובדתי. "לזמר ישראל בר-צליל יש קול של עורב, הוא גועה כמו פרה ומסריח כמוה" - אמירה כזו, קרוב לוודאי, לא תעבור את מבחן תום הלב, משום שהיא מוגזמת בחריפותה, ובלשון סעיף 16 (3) לחוק: היא פוגעת במידה גדולה מהסביר להגנת הערכים המוגנים על-ידי סעיף 15. 7. למידע נוסף: עייני
כאן.