חנה בית הלחמי
New member
כמה מילים בנושא...
אצלינו העניין מורכב, כי בנזוגי נכנס לחייו של עומר כשעומר היה בן 4 והם רואים אחד בשני אב ובן לכל דבר ועניין. הבחור לא היה הורה קודם ולא "צמח" עם הילד כך שמקומות שבהם יש הבדל בגישה מוקצנים לעיתים היות והגמישות שבאה עם הנסיון זרה לו (הוא לומד יפה, THOUGH
). היות ואחידות הורית חשובה לילד בדיוק כמו שונות הורית (לא להעביר מסרים סותרים אבל כן להיות אנשים שונים עם גבולות אישיים שונים) - שוחחנו לא פעם על הנושא ואף התייעצנו. בגדול אנחנו מתחילים מהמשותף...מה אנחנו רואיםמאותו הדבר ? ודי מדגישים את זה מול הילדים ובהתנהגותינו כלפיהם. בעניין ההבדלים עשינו לנו "רשימה" של העניינים שעקרוניים לכ"א ואם זה עקרוני כ"יהרג ואל יעבור" או עקרוני רק בנוכחות ההורה. ואנחנו מתאמים עמדות בכל העניינים שבמרווחים והשטחים האפורים. יש מדי פעם אי הסכמות וגישות כ"כ שונות שמביאות לעימות (למשל - משחה שאני רציתי למרוח לרעות והוא לא היה מוכן שזה יקרה) אבל עם המנגנון הזה, העימותים פתירים ולא באים ע"ח הילדים. מלכתחילה הסכמנו עם גישה מאוד שכלתנית לנושאי חינוך, גישה של "הגיון בריא" כדי לברוח ממלכודות של האמוציות ותסביכי הילדות של שנינו. אה - וקבענו (היות וההבדלים בתפיסות עולם בינינו די גדולים) שבנושאים שלא הצלחנו לפתור - נערב גורם שלישי (רופא ילדים, גננת, סבתה וכדומה). מבחינתו של עומר יש גישה חינוכית ועניינית יציבה בבית למרות השונות המוכרת ומוסברת לו מדי פעם, וזה מה שרצינו בעצם להשיג.
אצלינו העניין מורכב, כי בנזוגי נכנס לחייו של עומר כשעומר היה בן 4 והם רואים אחד בשני אב ובן לכל דבר ועניין. הבחור לא היה הורה קודם ולא "צמח" עם הילד כך שמקומות שבהם יש הבדל בגישה מוקצנים לעיתים היות והגמישות שבאה עם הנסיון זרה לו (הוא לומד יפה, THOUGH