למה צריך לצלצל פעמיים

[קלייטון.ש]

למה צריך לצלצל פעמיים

כתבה מהספרנים על השיר שמעלה שתי שאלות מפורסמות: קודם כל, מה פתאום שומעים את הים מרחוב הגליל בת"א ומה פתאום לכלול את הרחוב העלוב הזה בשיר, ושנית - למה צריך לצלצל פעמיים.
כשגיליתי לפני שנים את התשובה הפשוטה לשאלה הראשונה (רחוב הגליל של זמנו הוא היום רחוב מאפו ועד היום יש שם בית מרקחת הגליל) מאד שמחתי. הלכתי לשם אבל במספר 2 לא מצאתי שום דבר חשוב, וזו היתה קצת אכזבה.
ונותרה השאלה למה צריך לצלצל פעמיים. אני תמיד האמנתי שהסיבה היא שבצלצול הראשון עוד יש היסוס, וגם שאם אתה מצלצל רק פעם אחת סימן שאתה לא באמת רוצה לחכות שיענו. מצלצל ובורח. תצלצל פעמיים, חכה רגע קט, שיהיה זמן לשים לב לצלצול ולגשת לדלתיים.
אבל מסתובב הסבר, שעכשיו אני רואה שהספרנים מקבלים, שמספר הצלצולים מיועד להבחין בין בעלי בית ודיירים. אני לא אוהב אותו. הוא מקלקל את עצם המסר של השיר.

 

[אורי גפני]

ההסבר השני קרוב מאוד לזה שאני מכיר מילדותי

לפעמים באמת היה בעל הדירה משכיר חדר אחד בדירתו ווהצלצול הכפול נועד לשוכר ולא לבעל הבית. שמעתי גם על דירות מפוצלות ועל סתם דירות שהושכרו ע''פ חדרים - אבל המשותף הוא שהיה בבית רק פעמנון אחד.

 

[קלייטון.ש]

ההסבר לא נתמך לא בשיר וגם לא בהיגיון

הרי השיר עצמו מספר שאחרי שהם רבים (או בכל אופן הוא פוגע בה), היא שומעת בפתח צלצול פעמון. צלצול אחד. ואז היא מספרת "לרגע איחרתי לפתוח". ראשית אם עבורה צריך לצלצל פעמיים, למה טרחה להתייחס לצלצול אחד? ושנית אם ידוע שעבור הדייר צריך לצלצל פעמיים, למה הבחור צלצל פעם אחת?
ברור מהשורות שהיא אומרת שצריך לצלצל פעמיים כדי לתת לה זמן להגיב.
שנית הגיונית אני לא מבין, נגיד שאתה בעל הבית ונמצא לבד ומישהו צלצל פעמיים. לא תפתח? בטוח שהצלצול לא בשבילך? אולי בפתח יתגלה שוטר עם הכובע ביד? וודאי שתפתח. ואם אתה הדייר ומצלצלים פעם אחת, תתעלם? לא יכול לגשת לדלת לראות מי שם, לקחת הודעה עבור בעל הבית אם באו אליו?
ההנחייה לצלצל מספר פעמים לא זוגי לבעל הבית וזוגי לדייר פשוט לא הגיונית בעיני.

 

[יוסי ר1]

תודה, זה נהדר.

כלומר, עבודת הבילוש, והתוצאות המפתיעות או לא צפויות.
אני מאוד אוהב למצא תמיד את הסיפור שמאחורי הסיפור. את הפרטים הטפלים לכאורה, שלמי שכתב היו משמעותיים, וליודעי ח"נ הם נהירים.
&nbsp
-------------------
שמעתי בזמנו הרצאה של מאיר שלו , בעקבות ספרו החדש "גינת בר".
ומישהו שאל אותו על השמות של גיבורי ספריו.
מובן שלכל שם יש עבורי משמעות, הוא השיב בהפתעה.
למשל, הוסיף, יש לי אחיינית קטנה שתמיד מנדנדת לי - למה אתה לא מכניס אותי לאחד הספרים שלך.
אז הנה, בספר שתיים דובים, ישנו הקטע בו הנוקם יורה ברוצח, בפיקת הברך. ומנסה לתחקר אותו מי שלח אותו.
הוא נוטל את הטלפון הסלולארי של הרוצח, ועובר על רשימת אנשי הקשר.
עדי, הוא אומר, כשמבחין שהיא מככבת בתחילת הרשימה. מה בחורה עם שם כל כך יפה עושה עם חלאה כמוך?
שילמתי את חובי לאחיינית, עדי, חייך שלו.
לקורא - סתם שם אקראי.
ליודע - עולם ומלואו.

 

[צליליתה]

כמה טוב שהימים האלה עברו

לָבוֹא וְלוֹמַר: "עֶרֶב טוֹב,
נִכְנַסְתִּי אֵלַיִךְ בֵּינְתַיִם
כֵּיוָן שֶׁעָבַרְתִּי בָּרְחוֹב."

לא יודעת מה הייתי עושה לו היום מישהו היה פתאום מופיע, סתם לביקור.

אני מאוד אוהבת את הבלוג הזה.
(וגם את השיר...שמזמן לא שמעתי...)

אבל זה לא מסביר למה הדוור מצלצל פעמיים

ואגב דוור, הוא לפני כמה דקות התקשר ושאל אם אני בבית, למסירת מכתב רשום. זו התקדמות גדולה מהרגיל, שהם אפילו לא טורחים לצלצל באינטרקום, ורק משאירים את הפתק בתיבת הדואר.

(מכתב רשום הוא אף פעם לא טוב, כאילו, לא שולחים צ׳יקים ברשום, וגם הרשום הזה הוא די כאב באחוריים, אבל לפחות ידעתי מראש שזה יגיע, והענין כבר טופל. או התחיל להיות מטופל. )

 

[קלייטון.ש]

בעיני דווקא נראה יפה

אתה הולך בהירקון, טיילת על החוף ואתה בדרכך לאלנבי, אחר צהרים סתווי, תיכף ערב, והנה אתה קרב למאפו ואתה נזכר באותה בחורה שהיתה גרה שם, ואתה חושב: אולי עדיין? אתה אומר לעצמך, אפשר לבדוק, ואמנם נזכר: רבתם, היא נעלבה, אולי עוד כועסת. אתה נכנס לבנין, קומה ראשונה, צד ימין, אתה מצלצל, ואחרי שניה או שתיים, רק ליתר ביטחון, מצלצל שוב. מעבר לדלת שקט, אתה מתחיל לפנות אבל מחליט לחכות עוד רגע, והנה רחש צעדים, שקשוק המנעול, והדלת נפתחת. אתם שותקים אבל המבטים נפגשים. אתה מתחיל לבקש סליחה ורואה בעיניה: לא צריך. אתה אומר: עברתי ברחוב, בדרכי לאלנבי, שמא תרצי לבוא, אפשר לפנות בפרישמן אל דיזנגוף, והיא אומרת: רק אקח צעיף, הרוח נושבת קרירה. אתם הולכים ברחובות ת"א, מתחיל לרדת גשם, איזה מזל שאין לה מטריה!
בעיני הרבה יותר נעים מאשר לצלצל או לשלוח סמס.

 

[יחפהבפארק11]

נהדר