לא, אני לא יכולה להבין את זה
מצטערת.
נכון שאם זה יקרה מחר לאחת החברות המאד נורמטיביות שלי, אמהות השנה, אני אהיה בהלם טוטאלי וכמובן לא אבוא בהאשמות (אני גם אל ממש באה בהאשמות בכל המקרים שקרו עד כה), אבל כשמדובר במניעה, אני חושבת שאי אפשר לייצר מניעה מבלי להפנים שדבר כזה אסור שיקרה.
יש גישה מאד מאפשרת בחברה שלנו בשנים האחרונות, גישת ה"זה יכול לקרות לכל אחד" שגורמת אלנשים להסיר מעצמם אחריות, לחפש כל מיני פצרונות טכנולוגיים, שלא לדבר על נסות להעביר חוקים שמשרד התחברוה ייקח אחריות ויחייב התקנת מכשירים כאלה ואחרים ברכבים, במקום שכל הורה פשוט ישב ויחשוב, מה אני עושה כדי שזה לא יקרה.
האם את כאמא ישבת פעם וחשבת לעצמך "מה עליי לעשות כדי שהילד שלי לא יישכח ברכב"? אם עשיתא ת זה, סימן שהבנת שאסור שזה יקרה, לעומת הורים שפשוט אומרים "אין מה לעשות, זה עלול לקרות לכל אחד", חלקם מאמינים שמישהו למעלה בשמים מגן עליהם, אחרים חושבים שזו פשוט דרכו של עולם, ואני מסרבת לקבל את זה.
לא, אני אל יכולה לשכוח ילדה שלי ולעלות למטוס בלעדיה, לא יכול לקרות בשום צורה.
אני יכולה לאבד אותה בקניון, היא מתרוצצת ובורחת לפעמים, אבל אני אזהה תוך שניות את היעדרותה ואחל בחיפושיה, לעולם לא אשכח אותה ברכב 5 שעות בזמן שאני עושה קניות, לא אפשרי.
חבר אמרה ליש זה כי אני קונטרול פריק ואובססיבית, וואלה, אין לי בעיה עם ההגדרות האלו, הן מקובלות עליי, כל עוד הילדים שלי מוגנים.
