ו.... אין לי מושג על מה מעידה כותרת השיר. הנסיון שלי הוא שלמורה יש איזה דעה שלא ממש קשורה למה שהמשורר התכוון אבל שהיא אמורה להיות "אמת מהתורה" עבור התלמידים
שאלה טיפוסית ל"משרד החינוך", שמאלצת את התלמיד פשוט לחשוב לאיזו תשובה "נכונה" התכוונ/ה המורה.
אכן איכס. רק משניא את הספרות והשירה.
אבל טוב, כבר מזמן אזלו לי כל הציפיות ממשרד החינוך.
לדוגמה, "במה תורמת הכותרת להבנת השיר?" "מה היא מוסיפה?" (ואולי היא גורעת?) "איך היה השיר נראה/נקרא בלי הכותרת?" וכן הלאה. יש צורה לשאול שאלות אינטליגנטיות, שמזמינות את התלמיד לחשוב, לא לחפש איזו תשובה המורה רוצה לקבל.
ואח"כ, בכיתה, מנהלים על כך דיון, כל אחד מעלה את התשובות שלו, וביחד עם המורה מגיעים למסקנה מה תפקידה של כותרת השיר. אחרת, בשביל מה לשאול שאלות? תנו את התשובות/ההסברים, תבקשו שישננו אותן/ם, וזהו.
אבל אני באמת לא זוכרת איך למדנו. מה שבטוח, היא לא לימדה לפי איזושהי תוכנית מלמעלה, כי היא היתה אישה מאוד משכילה ויצירתית, שבאמת אהבה ספרות. לא סתם למדה את זה בסמינר ובאה למלא משבצת.
אויל במגמה הספרותית כולם מביאים תשובות ומתפתח דיון.
אבל אני, לאורך כל שנותיי בחטיבה והתיכון, היה לי ברור שהתשובות שלי לא טובות ולא נכונות.
לכאורה יש דיון פתוח, המורה לא מורידה ציון על תשובות "שגויות", אבל מה לעשות - לתלמיד כמוני לא היה ספק שהתשובות שלנו לא טובות. שלפעמים בכלל לא הבנו בכלל מה היתה השאלה.
יש תלמידים שממשיכים להתווכח עם המורה
יש תלמידים שמבינים שהם לא יודעים, ולכן משתתקים, ומעבירים את שיעורי ספרות בבהיה או הפרעה או קשקושים במחברת (ובהרגשה לא טובה. כי לא נעים לשבת בחדר כשאת יודעת שאת לא חלק מההתרחשות, שאת לא לגמרי מבינה מה הכללים ומה קורה פה)
שיעור ספרות בחטיבת הביניים, לומדים שיר של רחל (לא זוכרת כרגע איזה).
רחל, שהיתה חולה ומאוהבת כתבה שירים קורעי לב ששיקפו את חולשת גופה ואהבתה הנכזבת.
בשיר מסוים התייחסתי למצבה הבריאותי. המורה פסלה את התשובה!
דוקא היתה מורה טובה, עם ראש פתוח שאהבה ספרות ושירה ולימדה בהרבה אהבה את החומר אבל בקטע הזה היא נתקעה במה שהיא רצתה לשמוע.
האמת היא שנפגעתי ממנה אז ולכן האירוע הזה תקוע לי בראש כל הזמן בתור דוגמא ל"איך לא מלמדים ספרות/שירה".