לטייל לבד

sharpantie

New member
בעניין סין

לא מומלץ לבחורה לבד מסיבה הפשוטה של בעיית שפה. יש ישראלים שעשו זאת לבד, אך זה דורש תכנון ועבודת הכנה.
אני חוזר להמלצה על ברצלונה. קל לטייל, קל להתמצא, יש הרבה מה לראות
ואפשר לקחת רכבת למקומות סמוכים (מוזיאון דאלי למשל).
 

moco10

New member
מה לעשות, אבל בדיוק אותן ערים שמתאימות לדרישות שלך

דהיינו, כרכים גדולים ומרכזיים שניתן לתייר שם כמה שבועות בלי להשתעמם, או במילים מפורשות - לונדון ופריז - הן בדיוק היעדים המועדפים על טרוריסטים.

נסי לנתח את המצב האחרון בצורה ראציונאלית. 1) אתה גרה בעצמך במדינה מוכת טרור ונראה שעד היום לא היגרת למקום אחר אז מדוע שלונדון תפחיד אותך יותר?
2) הסיכוי שתיפגעי בארוע טרור (בלונדון או בישראל) עדיין קטן משמעותית מהסיכוי שתיפגעי בתאונה כל שהיא.

אני יודע שהיגיון זה דבר אחד ופחד זה דבר אחר - בסופו של דבר זו בדיוק מטרת טרור.
 

idanlavi1

New member
כל הכבוד על האומץ

אירופה היא קצת יקרה תאמת, אז אם אין לך תקציב גדול עדיף לך לישון בהוסטלים וגם ככה תוכלי להכיר אנשים. לדעתי תוכלי לבחור איזה מדינה קיצונית כמו ספרד ולעלות עד פורטוגל או אפילו להתחיל מצרפת ולעבור כמה מדינות דרומה. תלוי מה את מחפשת..
 

anipo10

New member
יש המון אופציות

מצד אחד את כותבת שאת מעדיפה שזה לא יהיה באירופה אבל מצד שני הקריטריונים שלך מתאימים בול לאירופה. באירופה קהילות יהודיות גדולות יש בפריז, לונדון ורומא. מקומות עירוניים עם הרבה אנשים יש המון. אם מדובר על שלושה שבועות את יכולה לשלב בין 4 מדינות ובלחץ 5. אני הייתי בוחר 2-3 ערים במערב אירופה שלא היית בהן ( רומא, פריז,לונדון, ברצלונה,מדריד, ברלין ) + 1-2 ערים במזרח אירופה ( בודפשט,פראג ). דרך אגב, במקומות שציינתי אפשר לצאת גם לטיולי יום מחוץ לערים ובכך לגוון את הטיול.
 

Mama Maya

New member
מצטרפת בחום להמלצה על ברצלונה

גם אני נסעתי לשם לבד, כטיול הראשון שלי לבד לבד, וכמו שנאמר לפניי, הרגשתי שם מאוד בטוחה. יש המון מה לראות. כמובן שאם יש לך 3 שבועות, לא חסרים יעדים באירופה שאותם ניתן לשלב.
אבל שוב, ברצלונה מדהימה ומומלצת בחום רב!
כולי קנאה!!!

תהני!
 
במקרה חזרתי מסינגפור לא מזמן

והאמת שזה יכול להיות יעד מצוין . מאד קל להתמצא שם , השלטים והכל באנגלית , תחבורה מצויינת , מאד בטוח לנשים להסתובב לבד
מלא מלא שופינג , אוכל נהדר
מאד מעניין השילוב של מזרח-מערב
חיסרון -רחוק וכרטיס לא זול ( וגם נורא חם ולח אבל לא לכולם זה מפריע באותה מידה )
 

11abcdefg

New member
וואו סינגפור...

היא מדהימה כמו שנראית?
ונורא חם ולח כל הזמן?
 

moranrn

New member
סינגפור

כמה זמן היית שם ?
נשמע לי יעד מעניין ומההתחלה חתרתי לאסיה ופחות לאירופה ה"שגרתית"
כמה לערך יעלה טיול שכזה ? עד שבועיים נניח.....
האם ניתן להתמקם בנקודה אחת וממנה להתנייד? קראתי שזה מקום לא גדול, השאלה ביחס למה

תודה !
 
הייתי שבוע בסינגפור

מאד קל להתנייד בעיר-אי מאחר והיא די קטנה + תחבורה ציבורית מצויינת + מוניות זמינות ולא יקרות
מחירים של בתי מלון פחות מכירה מאחר והצטרפתי לנסיעה עסקית.
האוכל , והתחבורה הציבורית לא יקרים
הקניות של בגדים קצת יותר זולות מאשר בארץ
מבחינת אלק' אני מבינה שזה גן עדן אבל זה ממש לא מעניין אותי כך שאין לי מושג לגבי זה
אני מאד מאד נהניתי , מבחינתי הייתי שמחה לבלות עוד כמה ימים כי לא הרגשתי שמיציתי לגמרי
יש גם את נושא החום והלחות כך שקצת קשה יום שלם להסתובב ולטייל ומתשיהו ממש רוצים לברוח לאיזה קניון ממוזג - וכאלה ממש לא חסר שם

גם האוכל שם ממש מדהים - מגוןן מאד , נקי וממבחר מטבחי האיזור והעולם . זה היה החלק האהוב עלי ביותר :)
בקיצור - אני ממליצה אם זה לא היה ברור
&nbsp
 

11abcdefg

New member
כל הכבוד לך!!

אל תפחדי, יהיה לך כיף!!!
אין לי המלצות ספציפיות, לדעתי כל עיר גדולה יכולה להתאים.
הייתי סוג מסויים של לבד בניו יורק, כלומר גרתי אצל קרובי משפחה וחלק מהזמן טיילתי עם אנשים, אבל חלק מהזמן הייתי גם לבד..
היה לי נורא כיף בניו יורק (עם יד על הלב, קצת היה חסר עם מי לחלוק ברגעים מסויימים אבל היה שווה לגמרי....לא מתחרטת בכלל).
 
זה עניין של הרגל. ברגע שאת עושה את זה יותר ויותר

ומתרגלת לחופש הנהדר הזה ולמרחב, הבעיה של אין עם מי לחלוק נעלמת. יש עם מי: עם עצמך. יש זמן לשבת בשקט ולעכל ולתת לחוויה להגיע לכל תא בגופך. בשביל זה את צריכה שקט ושלווה ולאו דווקא נוכחות צמודה באותו הרגע.
 
תשובות מבחורה שנוסעת הרבה לבדה

קודם כל, זה לא מפחיד כמו שזה נראה. החלק הכי מפחיד הוא להחליט ללכת על זה ולרכוש את הכרטיס. משם הכל נעשה קל יותר :)

אתייחס לכמה דברים שאמרת פה בכל השרשור, כי נדמה לי שאת צריכה לעשות תיאום ציפיות:

* אירופה זו יבשת. אפשר בקלות להיות בה שבועיים, אפשר במדינה אחת בה להיות בקלות שבועיים. אני אישית הייתי רק בלונדון חודשיים ואשמח לחזור מחר. זה גם קל יותר לנסוע לאירופה כנסיעה ראשונה לבד למי שחושש.

* אם את לא רוצה להתנייד כמעט אלא להיות שבועיים באותו מקום, לכי על עיר גדולה, או שתיים. ולא, בסין יהיה לך עוד יותר להתנייד במרחקים, עם קשיי שפה ומחיר טיסה יקר. וזה תכלס לא נורא לנוע קצת: בוחרים שתי ערים סמוכות יחסית, וביניהן רכבת/טיסה מוזמנות מראש, ויאללה.

* חייבים לשחרר את הפחד. ברור שפיגועי טרור יפגעו יותר בעיר גדולה מאשר בכפר בלב מדבר. בסופו של דבר יש יותר סיכויים סטטיסטית להיפגע מטרור בישראל, ותכלס, יש פי כמה יותר סיכויים להידרס בכביש. גם מבחינת תחבורה ציבורית: אם את מפחדת להשתמש בה, לא תגיעי רחוק. ערים גדולות בחו"ל הן ענקיות - אי אפשר להיות בלונדון ולא להשתמש ברכבת התחתית ובכל מקרה גם אל השדה וממנו צריך להגיע. מה לעשות, צריך להתמודד.
אני יכולה לספר שלפני שהתחלתי לטייל פסלתי הרבה דברים: חשבתי שאכסניה זה לא בשבילי, שאין סיכוי שאי פעם אעשה קמפינג לבד או אלך בטרק של יומיים לבד, או אסע למדינת עולם שלישי לבד, או... גיליתי שאני מסתדרת הרבה יותר טוב משחשבתי, למדתי להכיר את עצמי טוב יותר, והרחבתי את אופקיי על חשבון הפחדים.

* אם את רוצה בית חב"ד וקהילה יהודית, זה מחייב עיר. באירופה יש יותר אפשרויות, למרות שיש גם בתי חב"ד במקומות מסוימים באסיה וכו'.

* כדי להכיר מטיילים אחרים ישנים באכסניות (hostels). יש, אגב, באכסניות גם אופציה ללינה בחדר פרטי לבד אם אינך רוצה לחלוק חדר (אם כי יש בחלק מהמקומות חדרים לנשים בלבד, שם את חולקת את החדר עם נשים אחרות בלבד). יתרון נוסף של אכסניות על פני מלון הוא שהרבה פעמים יש בהן מטבח, ולכן תוכלי לבשל לעצמך, כי נושא הכשרות מגביל אותך בטיול.
למי שנוסע לבד ורוצה להכיר אנשים, אכסניות היא הדרך הטובה ביותר, כי כולם מסביב מטיילים כמוך ולא פעם יש סלון/חדר אוכל/מטבח משותף לשבת ולדבר בו. כיום יש לי חברים בכל העולם שהיכרתי באכסניות שונות במסעותיי.
 
נצל"ש לגבי טרקינג לבד. אני שוקלת טיול self guided

של כשבוע, מכפר לכפר, נופים נהדרים, כנ"ל אוכל. באזור יחסית ריק. שזה מעולה. אם אני חוקרת פנימה, אני חושבת שבבסיס אני לא פוחדת. אבל יש קולות פנימיים אחרים שמנסים להניא אותי מכך. ברור שההורים שלי לא יאהבו את זה.

ויש בעיה מסוימת, בכך שהמסלול נתון מראש - זה בסדר, מדובר באזור שכמעט אין בו תיירים וטוב שתהיה הכוונה - ואני פוחדת שלא אצליח לעשות את מסלול נתון לכל יום, באותו היום, שאצטרך לרוץ. וזו לא המטרה. אני חייבת להגיע למקום לינה נתון גם הוא מראש, בערב. אם כי גם כאן יש אופציה לעשות מסלול קצר יותר, נגיד לנסוע עם המזוודה חלק מהמסלול, החברה שמציעה את זה נראית לי רצינית ביותר ואני אוהבת שיש לה מסלולים בודדים בכל מדינה, היא לא מנסה לתפוס הכל אלא להתמחות. אבל זה באמת משהו שאת יכולה לדעת איך את מסתדרת, רק כשאת כבר מגיעה.

אבל מעבר לבעיה האחרונה, הנקודתית, איך התחושה שלך לטייל בטבע לבד במשך ימים? אם בא מישהו ואונס אותך, את גמורה. אחת על אחד, אין לך סיכוי אלא אם כן למדת טכניקות הגנה עצמית, או איך שזה נקרא, אני לא זוכרת כרגע. איך הדרכים שלך להתמודד עם פחד מעצם הטיול? כי ברור לי שאני רוצה להתנסות בדבר כזה. זה בא מבפנים. אני כבר מתכננת יום-יומיים במקום לינה מסוים בשמורת טבע בצפון טוסקנה או אחרת בדרום מערב טוסקנה, לנסות את זה. אבל זה משהו אחר, זו חזרה למקום לינה באותו היום וההליכה בשמורות טבע. לפחות תאורתית זה אולי יותר בטוח כי באים לשם במיוחד לזה, רוכבי אופניים, אוהבי טרקינג ושאר ירקות. אבל אני ממש רוצה לעשות מסע של כמה ימים, זה חוץ מזה.

חשבתי לשאול חבר אם ירצה לעשות את הטיול איתי אבל אני לא בטוחה שהוא בעניין וגם לא בטוחה שארצה להיות צמודה אליו 6-7 ימים (בפוטנציה 10 כי יש אפשרות להישאר יום נוסף בכמה מקומות לינה, ואני ממש בעד).
 
טרק לבד

בגדול, אני בעד ללכת עם עוד אדם בטרק ולא לבד, במיוחד בטרקים ארוכים שבהם הלינה היא בטבע. זה נראה לי בטוח יותר, גם לגבר.
כשהלכתי לבד זה לרוב היה טרק של יום שלם אחד שבסופו ישנים במקום מסודר/עיר/כפר, במדינות שבהן הרגשתי נוח עם זה. עשיתי טרקים של יומיים לבד בניו זילנד, אבל שם גם הרגשתי נוח עם זה וגם יש עוד אנשים על המסלול - לא כל הזמן, אבל יש מספיק אנשים.
לרוב מצאתי שותפים, אבל - אני חושבת שהליכה בטרק צריכה להיעשות בקצב האישי שלך. לכן גם, למשל, כשיצאתי לטרק בנפאל עם עוד שתי בנות, למעשה לא הלכנו ביחד צמוד: כל אחת הלכה בקצב שלה (שבאופן משעשע היה הפוך לאחרות: אני מהירה במדרון ואטית בעליה, השנייה איטית במדרון ומהירה בעלייה והשלישית הלכה מהר רק במישור...), כשפה ושם שתיים חפפו, לעתים פחות קרובות שלושתנו הלכנו יחד קטע, אבל רוב הזמן הלכנו במרחקים ניכרים זו מזו, ונפגשנו בנקודות מפגש לאורך הדרך שקבענו מראש לארוחת צהריים וערב. כך היה שילוב טוב בין לגמוע את הטבע לבד בלי הפרעות ובקצב האישי אבל גם שיש חברה כשצריך. גם שם, הרגשנו בטוח, וממילא יש עוד מטיילים על הטרק מעת לעת.
נדמה לי איכשהו שעם הגיל צימחתי עוד חששות ולא להיפך... אני למשל מאוד רוצה לעשות את הקמינו דה סנטיאגו, אבל לא בטוחה שמתאים לי לעשות את כולו לבדי, ואולי אעדיף להתחיל עם מישהו ואז לראות מה יקרה.

ברור שכנשים אנחנו פגיעות יותר, לצערי. זה בהחלט מטריד אותי. מה שכן, נוכחתי בכך שעל אף הדימוי של "בלב הטבע הפראי", יש יותר סיכוי להיות מוטרדת בעיר או בקרבה לעיר...

מבחינת החשש שלך להספיק את המסלול: בעיניי הבעיה גדולה יותר כשאין מקום מוזמן מראש, ואז צריך למהר כדי לתפוס אחד. אם יש, השיטה שלי היא פשוט להתחיל מאוד מוקדם, וכך יש לי זמן להספיק גם אם אלך מאוד לאט עם הרבה הפסקות - בסוף אגיע. כדאי מראש לברר מתי השקיעה, וכך יודעים כמה זמן יש לפנייך. כיום, אגב, קל יותר כי עם תוכנת ניווט קל יותר להאריך כמה זמן נשאר ואיפה בדיוק את, בעוד שפעם הייתי שואלת מטיילים אחרים שבאו מולי ולעתים מקבלת את התשובה "נשארו עוד שעתיים" במשך שלוש שעות שלמות...

מעבר לסכנות או חשש מהן, ונשים או גברים, יש גם את העניין של האם זה מתאים ומהנה ללכת לבד מסלול ארוך. את זה כבר צריך לנסות. אני יודעת שאני מסתדרת טוב עם עצמי ויכולה ליהנות מאוד מהלבד והשקט לכמה ימים, אבל שיש גבול לכמות הזמן שאוכל לטייל לבדי ללא חברה כיום, ולכן אני משלבת תמיד אכסניות ומפגשים חברתיים אחרים בטיולים ארוכים.

מעניין, לאן הטרק? הייתי אולי שוקלת להצטרף, אבל אני מניחה שזה יהיה מעבר לתקציב האומלל שלי...
 
לא, ברור שמדובר במקום לינה מוזמן, אני לא בטוחה שאני הטיפוס

להגיע לאיזה ריפוג'ו rifugio שהוא סתם בקתה בדולומיטים, אלא אם כן השם כן מתייחס למשהו שמאויש ומתוחזק באופן קבוע. כי אחרת, מה אם בדיוק רק אני שם, וגבר זר. זה מפחיד. אז לדבר כזה אני מעדיפה ללכת עם מדריך ולישון לילה בשק"ש, כשאני לא לבד, כדי להעריך אם זה מתאים לי. מצאתי כזאת אופציה באלפים בין איטליה וצרפת.

ספציפית למה שחשבתי עליו, מדובר בגבעות הסביניות בצפון לאציו. מעצבן אותי שצריך לשלם תוספת סינגליות (מוזר שיש להם טיול בקטלוניה שמראש אפשר לקחת רק בזוג, מוזר למה דווקא זה ולא אחרים) גם לחדר וגם לוואן שמוביל את החפצים. אם חבר שלי נוסע איתי, נניח, אז אפשר להתגבר על התוספת סינגל הזאת, אבל אני לא חושבת שאני רוצה ללון איתו באותו חדר, אז התוספת על החדר סינגל נשארת והחיסכון לא רב.

מאוד מושך אותי אבל אני גם פוחדת. 15 או אפילו 20 ק"מ במישור הולנדי כשהשקיעה בעשר בערב, זה לא אותו הדבר כמו 15 ק"מ של טיפוס על גבעות וירידה מהן. גם הבנתי שיש בעיה של קליטה, אז מה יהיה אם ה-GPX לא עובד. ובכלל, אם צריך להתקשר למישהו לעזרה - החברה נותנת מספרים- במסלול הזה ואין קליטה, אז אי אפשר להתקשר.

אולי עדיף באמת להשאיר מראש חפצים באיזשהו מקום לינה, ללכת יום-יומיים ולסוב על עקבייך בלי השירות של העברת חפצים באמצע. או שאולי מספיק מראש לנסוע עם תרמיל שאת סוחבת, אבל אז אין מה להשתמש כנראה בשירותי החברה הזאת, כי ההעברה של חפצים היא חלק מהעניין. זה הלינק למסלול הספציפי:
http://www.onfootholidays.co.uk/Default.aspx/viewTour.39
וזה בכלל, אין לי ניסיון בהליכה יום אחר יום עם תיק על הגב.

אולי גם עדיף להתחיל בשמורות כפי שחשבתי עליהן, ואז את לא היחידה המטיילת בשמורה, זה נראה לי כמעט ודאי, ומצד שני זה לא איזה מקום עמוס מטיילים שאי אפשר לזוז, השטח ענק ויש המון מקום.אז אולי לעשות מסלול מעגלי בשמורה, פעם לכיוון כזה פעם לכיוון אחר. אולי גם לשכור אופניים באותה הזדמנות. ואפשר גם לשלב טיול כזה באיטליה עם עיר-אמנות ואיזו עיירה היסטורית על גבעה, אז זה נותן גיוון לטיול. את כל זה אני עדיין צריכה לחקור.

לדעתי אין לי בעיה להיות גם שבוע לבד, אני דווקא רוצה דבר כזה. טוב, זה יעבור עוד עיבוד אבל נראה לי שאני הולכת להתנסות במשהו מזה.
 

severino

New member
מעניין

בטיולים באיטליה התמקדתי רק באזורים עירוניים,אמנות ואוכל...את הטבע שמרתי למקומות אחרים בעולם, בהחלט חומר למחשבה לטיול הבא.
לגבי הטיול עם תרמיל ולבד למה שלא תעשי ניסוי בקנה מידה קטן בסביבה מבוקרת,
יש מקומות בהרי יהודה שאת יכולה להעביר יומיים בהליכה,קמפינג וכו' - תוכלי להפיק המון לקחים ולהתנסות.
 
תודה. רעיון מעניין, אולי אעשה זאת באמת

בהיותי חובבת אזורים שוליים שאין בהם המון מבקרים, חשבתי על היערות הקזנטינזיים, שממש מסעירים אותי בגלל ההקשר הדתי אפילו מיסטי שיש להם, זו שמורה יחסית חדשה ומשותפת לטוסקנה ולאמיליה-רומניה, אז בהתאם האוטובוסים עוצרים רק פה או רק שם. אז מסלול אחד עם רכבות ואוטובוס פה ושם, אולי אופניים והרבה הליכה כמובן, יכול להיות משהו כמו קורטונה (הזירה של הספר של פרנסס מאייס על טוסקנה שהביא לשם המון תיירים אבל כבר עברו שנים)-ארצו-פופי-יערות (אחד הכפרים שממש גובלים בהם)
Cortona-Arezzo-Poppi-Parco nazionale delle Foreste Casentinesi
זה כמובן במגבלות של תחבורה ציבורית אבל הפסקתי להילחץ מזה, זה נתון וזהו. וממילא אני לא הטיפוס שמחפשת לגמוע כמה שיותר מרחק. להיפך, אני מחפשת להעמיק בשטח קטן.

גם המארמה ממש מסעירה אותי וההליכה בשמורה יחסית קלה ואני מתה לראות את בעלי החיים, כולל חזירי בר שלמדתי לפחד מהם אבל כשמדובר על השמורה הם חלק מהאטרקציה אז אולי זו חיה לא כל כך מפחידה בסופו של דבר.
אז חשבתי על משהו כמו מאסה (מחירי לינה מגוחכים), גרוסטו כדי להיות קרובה לשמורה ואולי לקחת סיור מודרך דווקא בה, מצאתי הצעות מעניינות באתר שנקרא Maremma Guide - שהוא מציף וגדוש בעיני וקצת התחושה היא שהוא מנסה למכור לי את המארמה - וקסטיליונה דלה פסקאיה, שייתן לי טעם אחר לכיף על הים, כשברור שזו לא אותה החוויה כמו הים בליגוריה. עם רכב אבל גם בלי, אפשר משם להמשיך לדרום טוסקנה, משהו כמו פיטליאנו-סוראנו-סובאנה, שגם לא כל כך מתוירים, גם מציעים חוויות שונות (יהודית, אטרוסקית, כמובן בנוסף לכנסיות ולעתיק הרגיל).

אז זה בערך:
Massa Maritima-Grosseto-Parco naturale della Maremma-Castiglione della Pescaia
והאחרים: Pitigliano-Sorano-Sovana. ויש עוד המון אפשרויות, בעיקר ברכב. העיקר שהמארמה בקושי מתוירת מחוץ לאיטליה וזה ממש מושך אותי.

ואלה רק כמה שחשבתי עליהם. האמת היא שראיתי סיור הליכה באותו אתר של הגבעות הסביניות, לדרום טוסקנה המוכר, כמו מונטפולצ'אנו, מונטלצ'ינו, פיינצה. והם שמו שם תמונות מעולות באיכותן של איזה מטייל, כאילו כדי לפרסם את זה. והופתעתי כמה לא התלהבתי מהנוף. או מהעיירות. רק שאני יודעת שבכל אחת מהן יש אמנות גדולה וזה יעניין אותי, וכמובן סיינה, שם יש לי לפחות 3 ימים מלאים של אמנות לראות. אבל זו כנראה עיר שצריך לנסות לבקר בשקט בין נובמבר-מרץ, כי זה די תנאי בשבילי כדי להצליח להעמיק ולהירגע. בקיצור...יש לאן לנסוע.

עוד אחד מסעיר ממש מהאתר:
http://www.onfootholidays.co.uk/Default.aspx/viewTour.49
אני מבקרת לא רחוק באוקטובר אבל לא הצלחתי למצוא מסלול של יום אחד באזור, לא קשה מדי. אני אצטרך בהזדמנות לעלות למעלה לכמה ימים. עם המסלול או לא, כי כרגע הוא נראה לי קשה קצת מדי, לפחות לא משהו להתחיל בו. אבל זה ממש ממש מסעיר אותי. התפר הזה בין ליגוריה ללומברדיה ופיימונטה.
 
נראה מעניין

...וכמובן מעל התקציב שלי...

את קצת מפספסת במחשבה על רפוחיו - בהנחה שאת לא הולכת לאיזה טרק ממש נידח מחוץ לעונה, זה לא שתהיי לבד בסיטואציה מפחידה. השתמשתי בבקתות כאלו בניו זילנד, וגם כשהן לא מלאות לגמרי (מחוץ לעונה) יש בהן די הרבה אנשים. זה מאוד ציבורי, כולם מטיילים כמוך, ובערב לפעמים מתפתחות שיחות מעניינות.
למשל, היה טרק שכיום הוא מאוד פופולרי ודורש הזמנה מראש, אבל עשיתי אותו לפני 18 שנה (ופעמיים, מרוב שהתלהבתי ממנו), ואז היינו כעשרה אנשים יחדיו בבקתה. אחד הוציא קלפים ושיחקנו כולנו, אני חילקתי עוגיות, היה אבא שטייל עם בנו שסיים לימודי פיזיותרפיית ספורט (כך שכל מי שהתלונן על שרירים תפוסים זכה במסאז'...), מישהו אחר ארגן טרק צד לאחר הצהריים כדי לטפס בשלג על עמדת תצפית מעניינת וכן הלאה.
בקתות שבילים הם לרוב מקום ציבורי לגמרי, רב אנשים ובטוח.

20 ק"מ זה לא נורא אם השקיעה בעשר ואת מתחילה בשבע - יש לך זמן מעל ומעבר. וטרקים מפורסמים רבים משולטים היטב, כי הלכו בהם הרבה לפני ה-GPS. מישהו שיגע אותי לאחרונה בשאלות על מאיפה קונים מפה לטרק מסוים ומה אם אין קליטה, ובסוף אמרתי: תשמע, הייתי בטרק הזה כמה פעמים כולל לפני הסמארטפון, אף פעם לא היתה לי מפה - כל פנייה סופר משולטת, ולא יהיה רגע בלי לפחות 5 אנשים באופק שאפשר לשאול...
בטרקים פופולריים תמיד יש עוד אנשים.

כמו שאמרתי בהודעה הראשונה שלי לפותחת השרשור: זה נראה יותר מפחיד ממה שזה כשנמצאים בארץ. ודוגרי, גם אני מרגישה כך: אני חוששת ומתלבטת וחושבת גם היום אחרי הניסיון שצברתי, ובסוף כשכבר יצאתי לדרך זה הרבה פעמים יותר קל משדמיינתי.

אם החשש הוא כמות הקילומטרז' וחוסר הניסיון וכו', שווה לנסות בקטנה, אפילו בטיולי יום, לפני שהולכים על משהו גדול יותר. למרות שקל לומר לנסות בארץ, כרגע עם מזג האוויר הנוכחי זה לא כל כך קל בעיניי (גם חייבים להוסיף וואחד משקל מים), ובכלל מבחינת פרוצדורות (תחבורה ציבורית למשל) ובטיחות ישראל פחות נוחה לטרקים בטבע לטעמי. את יכולה לנסות קטע קטן משביל ישראל במרכז, שבו יש הרבה אנשים, כמו נתניה עד תל אביב. לא הכי מוצלח, אבל קל"ב... אפשר גם לנסות חופשה לבד בחו"ל במקום שממנו אפשר לצאת למסלולי יום ולראות אם זה מתאים, ואז להשאיר את הטרק הארוך יותר לשנה שאחרי.
אם החשש הוא לבד, אפשר לנסוע לבד לטיול קצר שלא כולל בהכרח טרקים ולראות איך מתמודדים עם השקט.

אוכל לומר שבעיניי יש הבדל עצום בין הליכה עם ציוד מלא (כלומר, אוכל ליותר מיום, שק שינה וכו') לבין הליכה עם תיק קטן. מי שלא חווה הליכה עם ציוד, לא באמת מבין את מלוא הקושי שזה מוסיף. לי אישית כיום אין בדרך כלל סבלנות לציוד מלא. זו גם הסיבה שחשבתי על קמינו דה סנטיאגו, כי בעונות המעבר אפשר לצאת עם מינימום ציוד ולישון ברפוחיו ולקנות אוכל לאורך הדרך, אז אני לא חושבת שיהיו עליי יותר מ-5 קילו לכל היותר.
מסכימה איתך - ללא צורך בהעברת חפצים אין צורך בתיווך. גם תכלס אם תמצאי שירות העברת חפצים בלבד, תוכלי להזמין מקומות לינה עצמאית וזה מן הסתם ייצא זול יותר. השאלה היא האם את באמת צריכה יותר מדי חפצים: אם את לנה במקום מסודר אין לך צורך במגבת, בציוד קמפינג וכו', לוקחים מינימום בגדים, נעלי הליכה ומקסימום כפכפים לערב, ומינימום כלי רחצה באריזות קטנות. זה אמור להיות ממש מעט משקל שנכנס בתיק דוגמת ילקוט.
 
למעלה