קצת תיקונים
1. לא עברתי מ-15-85 ל-18-135 אלא החזקתי אותן במקביל זו לצד זו.
2. בשנים האחרונות עברתי תהליך מסוים. זה לא שאני לא רוצה את הגמישות, אבל אני מתפשר יותר בגמישות בשביל האיכות. שנים נשארתי עם ה-12-40/2.8. עכשיו הצלחתי להחליף אותה ל-12-60/2.8-4 מפני שהאיכות דומה מאוד.
 
גם ה-12-40 וגם ה-12-60 איכותיות משמעותית יותר - גם מה-15-85 שהיתה לי וגם מה-18-135.
 
ה-35-100/2.8 מתקרבת לאיכות של ה-70-200/4 שהיתה לי (אבל לא לגמרי מגיעה אליה) - אבל פה הפשרה היא לטובת גודל ומשקל. ה-40-150/2.8 של אולימפוס יכולה לתת לי גם את האיכות של ה-70-200 וגם את ה-REACH שלה (על קרופ) ובצמצם מהיר יותר, אבל במחיר של (שוב) עדשה גדולה מאוד. אבל האיכות של ה-35-100 עדיין מאוד מאוד גבוהה והגודל והמשקל מנצחים.
 
עדשות כמו ה-15/1.7, ה-45/1.8, ואפילו ה-25/1.4 - אין להם תחרות בפול פריים מבחינת יחס הגודל והאיכות. אולי לייקה, כמו ששאול אמר, יודעים לעשות את זה, אבל אין לי כוונה להוציא סכומים של לייקה. הפורמט היחיד שנותן פייט טוב בעדשות פריים קטנות כאלה (לא הכי מהירות, ברור לי שאני מוותר בעומק שדה, אבל אני חי עם זה בשלום) הוא פוג'י - והבחירה שלי במ43 על פני פוג'י נובעת קודם כל משיקולי שימושיות.
 
בכל מקרה - אני חושב שכל המצלמות וכל העדשות היום נותנות איכות תמונה מעולה. לכן בסופו של דבר בחרתי במערכת שאני נהנה מאוד לצלם בה (תפעולית, אני ממש בגן עדן עם מ43 - אין מה להשוות את זה לקנון הישן שלי... אני מנחש שה-A7 החדשות גם יהיו שם, אבל הזומים שלהם כאמור מאוד גדולים), שיש לי בה גמישות אדירה של היצע של עדשות יותר פונקציונאליות (ופחות קטנות) או פחות פונקציונאליות וקטנות ממש. ואני לא ממש מרגיש שחסר לי משהו.
 
אתה אוהב את התפעול של לייקה - זה מנצח אצלך הרבה יותר מאיכות העדשות, הלוק, או עומק השדה. עם זה קשה להתווכח. כי בעיני זה הדבר הכי חשוב בסופו שלדבר, בטח ובטח אצל חובב שמצלם בשביל הכיף.