לחיות ולא להרים ידיים
היי יקרה,
לא פירטת על המחלה, אבל נשמע שהיא מאלצת אותך לוותר על הבחירות שלך, משנה את סדר העדיפויות, לא משאירה לך הרבה ברירות, כנראה לוקחת לא פעם את השליטה מחייך, ואני מתארת לעצמי שרוב האנרגיה שלך, אם לא כולה, מנותבת למאבק, להחלמה. זה כאילו שאת מתנהלת בתקופה זו כמו בובה על חוט, (אולי) מונעת על ידי המחלה, במקום להפך. אני בטוחה שהימים שאת עוברת אינם פשוטים בכלל, נשמע שהמחלה סוחטת אותך, ושאת מותשת. זה נראה כאילו את כ"כ עייפה, שלא נותרו לך אפילו מילים או כוחות לתאר יותר בפירוט מה עובר עלייך...
האם יש דברים נוספים שיש ביכולתך לעשות לצד התרופות, עד שאלו יתחילו להראות השפעתן? האם את נמצאת בטיפול, דואגת גם לנפש ולא רק לגוף?
נשמח לשמוע ממך עוד, על ההתמודדות, על הקשיים. תוציאי הכל.
שולחים לך אנרגיה וירטואלית מרחוק יקירה.
"המטרה נותנת משמעות לחיים" (צ'ארלס ה. פארקהסט).