מסכים עם רוח הדברים, *אבל*...
נתניהו נתן קדנציה טובה, אפילו טובה מאוד, ב2009-2013. וועדת ששינסקי, רפורמות כחלון בתקשורת, ועוד. בקדנציה הזאת גדעון סער החילוני היה שר החינוך.
לאחר הטראומה של נתניהו ב2013-2015 (ממשלה שהתפרקה אחרי פחות משנתיים ולא השאירה שום חותם), נתניהו גמר אומר לכרות ברית עם החרדים והדתיים המשיחיים. לדבר יש השלכות מרחיקות לכת מבחינת דת ומדינה ובעיקר מבחינת החינוך הממלכתי בישראל, שמקבל תקציבים פחותים לעומת החינוך הממלכתי-דתי וכן סובל מהדתה נוראית ובלתי-נסבלת. בקדנציית 2015 קיבלנו את נפתלי "הדתה שמדתה" בנט כשר חינוך, וב2019 את רפי "המרה" פרץ, כאשר לאורך כל התקופה אפילו סגן שר החינוך הוא חרדי ולא מהליכוד.
מדובר בלא פחות מבגידה בציבור החילוני, כאשר במשרד החשוב והמתוקצב ביותר במדינה, זה שיש לו את ההשפעה המשמעותית ביותר על האזרחים ועתיד המדינה, אין אף נציגות למגזר החילוני- שהוא הגדול ביותר בישראל.
לכן, באפשרות בין ליכוד א' (נתניהו עם החרדים), לבין ליכוד ב' (כחול-לבן עם ליברמן ונספחים), האפשרות השנייה עדיפה.