הסיפור שלי...
הריון ספונטאני לאחר כמעט 6 שנים של ניסיונות, הזרעות, IVF ומה לא...
מאחר וההורמונים לא השפיעו עלי כל כך טוב, כבר החלטתי לוותר על הכל למעט ה"מזל" שהחליט פתאום להפתיע אותי. אין לי דרך לתאר את הביש מזל הזה מאשר כ- "טרגדיה קומית".
בשבוע 22 ככה פתאום בערב אחד הפסקתי להרגיש תנועות עובר. כמובן שקיוויתי שאולי אני טועה והרגשות של גזים פה ושם הטעו אותי...חיכיתי לראות מה קורה למחרת ועדיין האזור רדום ומרגיש לא טוב באינטאיציה.
הלכתי לרופא בערב ואכן חששותי התאמתו ולא היה דופק לעובר. הרופא היה מגעיל וצחק עלי כשבאתי כי אמר שהרבה לא מרגישות תנועות בשלב הזה ואפילו כשבדק אותי אמר לי (ממש סתם כדי להרגיע) "הנה אני כבר רואה תזוזה..."!!! ואז חיפש וחיפש וחיפש שוב... וכמובן שלא מצא דופק. למרות שכבר ידעתי וההרגשה היתה כבדה... השוק הציף אותי ולא ידעתי איך להגיב לבשורה הזו. פשוט חשך עולמי. המזל הפך לסיוט חיי.
המזל (היחסי) היה שהיתה לי פרוטקציה (אבא רופא) וכשהגעתי לבית החולים קיבלו אותי מיד והחלו תהליך... היתה איתי עוד אחת שהגיעה ללא פרוטקציה והיתה צריכה לחכות שבועיים עד הלידה... הייתי בשוק. איך אפשר יום נוסף ללכת כאילו כלום עם עובר מת ברחם. עם ההרגשה הנוראית הזו. איך מעוללים כזה דבר לנשים שגם ככה חוות כרגע חוויה של מות הילד שלהן ואבל...
כל כך שמחתי שאני לא צריכה לחכות יותר מלילה אחד כזה... ואילולא היתה לי פרוטקציה, הייתי זכאית לביטוח לאומי בכל מיקרה. אבל הם אפילו לא הסתכלו לי על התיק בגלל התאריך שרשם הרופא. פשוט אין עם מי לדבר. חזרתי לעבודה לאחר כחודש של אבל וזה היה מאד מאד מאד קשה. אפילו הלכתי ערב קודם לחזרה גנרלית כדי לבכות לפני שאני פוגשת את כל העיניים המרחמות שמסתכלות עליי בלי לדעת מה להגיד ואיך להגיב. הריחות שהציקו לי קודם לכן עוד היו שם. המראה במעלית שגידלה לי את הבטן במשך חצי שנה עוד היתה שם, הויטאמינים, התה המיוחד שלי... ואני פשוט לא יכולתי לשאת את ההרגשה הזו. בסופו של דבר לקח שבוע וחזרתי לשיגרה וכולם שכחו (או לא)... אני בטח שלא שכחתי.
עכשיט חסרים לי יומיים כדי לקבל את מה שמגיע לי כי מגיע לי... אילולא הרופא לא היה רושם תאריך לפי גודל אלא היה משאיר את התאריך שלי... אילולא לא היתה לי פרוטקציה... אילולא לא היה קורה כלום, הייתי מחזיקה בידיי תינוק!!!
אני כל כך מצטערת בשביל כל מי שחווה כזה אובדן. כנראה רק מי שחווה את זה יכול להבין.
מקווה שלכולנו יאיר המזל שוב.