כמה קשה להיות אמא של ואיזה סופ"ש מגעיל היה
כאמור הבאתי את תומר לסופ"ש מיום חמישי ועד למוצאי שבת וזה הי אחד מסופי השבוע שיחלתי לאלוהים להיתאדות מעל פני האדמה כמה קשה להיות אמא לילד חולה נפש תובעני ומומחה במיניפולציות כמה קשה לא לישון בכלל בלילות להיות במצב של היכון לרע ביותר כשיש לך ילד חוה ופיזית הוא חזק מימך והכול יכול לקרות בשניה אחת ועד כמה את מיחלת שסופ"ש הזה יגמר ולא יחזור לעולם ואת שואלת את אלוהים למה זה מגיעלי מה עשיתי רע שאני חיה את זה כבר 26 שנה ועד מתי הזמן א מטיב עם תומר כנראה ככול שהוא גדל יותר ומיתבגר המחלה רק מחמירה ואת עומדת חסרת אונים מול הבן שלך ולא יכולה לעשות כלום הרי זה אפסורד אני עוסקת במיקצוע למה לאחרים אני כן יכולה להגיע ולעזור ולבן שלי לא למה כול המילחמות האלה למה המיניפולציות האלה שהוא עושה לי המריבות הצעקות האם הוא נהנה מיזה העניי ם המפחידות הפחד המתמיד שמלווה אותי הינה עוד שניה הוא תוקף אותי כמו בעבר כמה תרופותא נטי פסיכוטיות הוא יכול לקבל ושום דבר לא מיצב אותי ( עם כן אז אך ורק לתקופות מאוד קצרות) מה אני עושה לא טוב או מפקששת בדרך לתומר וסופ"ש מיסתיים מחזירה אותו למקום שלו ואני מותשת לא הולכת לעבודה כי לא מסוגלת לא פיזית ולא נפשית רוצה רק לברוח להיתחבא לוקחת 2 כדורי הרגעה והולכת להיתחבא מיתחת לשמיכה שלא יראו אותי ולא יגעו בי לא רוצה לשמוע לא רוצה לראות ולא רוצה לדעת ובתוך תוכי להגיד איך נפלו גיבורים למה אני שזה העיסוק שלי היום יומי מעל 30 שנה כן יכולה להגיע לאחרים לעזור ולבן שלי שכול כולי אני נותנת לו מנסה מישתדלת לוקחת מטפלת דואגת מנסה בכול הכוחות שעוד נותרו בי לעות שהכול היה בסדר והיה לו איכות חיים להנעים את החופשות שלו את הביקורים שלי אצלו הכול מישתבש הכוחניות שלו המניפולציות שלו המריבות שלו איתי הדוקא שלו הכיולת שלו לשבש אותי ולהוציא אותי מדעתי ולראות אותו נהנה מיזה הכי מתסכל אותי ולא פעם אני שואלת את אלוהים עם יש חיה כזאות למה למה זה מגיע לי מה עשיתי לך מילד אי אפשר להיתגרש מיבעל כן מה אני עושה לא טוב אולי באמת אני צריכה כמו שכולם לצמצם ביקורים פחות לתת חומרית לקחת אותו לכמה שהכי פחות חופשות ועם כן אז לקחת בוקר ולהחזיר בערב ולא לקחת לחופשות חגים ארוכות או סופי שבוע שמתחילים מיום חמישי בצהרים ומיסתימים במוצאי שבת בשעות הערב המאוחרות הרי אין לנו חיים ההורים של הילדים החולים אנחכנו לא יכולים לארגן לעצמינו חופשה וטיול בחו"ל או חופות ארוכות בארץ הרי תמיד משהו יקרה והיה צורך בנו איפה אני בכול הסיפור הזה יש לנו בכלל את האני שלנו האם אני קימת בכלל א אני רק אמא של שחיבת להיות תמיד זמינה ושם בשבילו להרגיש הכי חרא בעולם טוב גם לי מותר להתבכין קצת למרות כול הנסיון שיש לי עם להיות אמא של 26 שנה כבר והניסיון שיש לי בעבודה זר לא יבן את זה שהי ה לכולנו שבוע טוב שמח חמים ונעים
כאמור הבאתי את תומר לסופ"ש מיום חמישי ועד למוצאי שבת וזה הי אחד מסופי השבוע שיחלתי לאלוהים להיתאדות מעל פני האדמה כמה קשה להיות אמא לילד חולה נפש תובעני ומומחה במיניפולציות כמה קשה לא לישון בכלל בלילות להיות במצב של היכון לרע ביותר כשיש לך ילד חוה ופיזית הוא חזק מימך והכול יכול לקרות בשניה אחת ועד כמה את מיחלת שסופ"ש הזה יגמר ולא יחזור לעולם ואת שואלת את אלוהים למה זה מגיעלי מה עשיתי רע שאני חיה את זה כבר 26 שנה ועד מתי הזמן א מטיב עם תומר כנראה ככול שהוא גדל יותר ומיתבגר המחלה רק מחמירה ואת עומדת חסרת אונים מול הבן שלך ולא יכולה לעשות כלום הרי זה אפסורד אני עוסקת במיקצוע למה לאחרים אני כן יכולה להגיע ולעזור ולבן שלי לא למה כול המילחמות האלה למה המיניפולציות האלה שהוא עושה לי המריבות הצעקות האם הוא נהנה מיזה העניי ם המפחידות הפחד המתמיד שמלווה אותי הינה עוד שניה הוא תוקף אותי כמו בעבר כמה תרופותא נטי פסיכוטיות הוא יכול לקבל ושום דבר לא מיצב אותי ( עם כן אז אך ורק לתקופות מאוד קצרות) מה אני עושה לא טוב או מפקששת בדרך לתומר וסופ"ש מיסתיים מחזירה אותו למקום שלו ואני מותשת לא הולכת לעבודה כי לא מסוגלת לא פיזית ולא נפשית רוצה רק לברוח להיתחבא לוקחת 2 כדורי הרגעה והולכת להיתחבא מיתחת לשמיכה שלא יראו אותי ולא יגעו בי לא רוצה לשמוע לא רוצה לראות ולא רוצה לדעת ובתוך תוכי להגיד איך נפלו גיבורים למה אני שזה העיסוק שלי היום יומי מעל 30 שנה כן יכולה להגיע לאחרים לעזור ולבן שלי שכול כולי אני נותנת לו מנסה מישתדלת לוקחת מטפלת דואגת מנסה בכול הכוחות שעוד נותרו בי לעות שהכול היה בסדר והיה לו איכות חיים להנעים את החופשות שלו את הביקורים שלי אצלו הכול מישתבש הכוחניות שלו המניפולציות שלו המריבות שלו איתי הדוקא שלו הכיולת שלו לשבש אותי ולהוציא אותי מדעתי ולראות אותו נהנה מיזה הכי מתסכל אותי ולא פעם אני שואלת את אלוהים עם יש חיה כזאות למה למה זה מגיע לי מה עשיתי לך מילד אי אפשר להיתגרש מיבעל כן מה אני עושה לא טוב אולי באמת אני צריכה כמו שכולם לצמצם ביקורים פחות לתת חומרית לקחת אותו לכמה שהכי פחות חופשות ועם כן אז לקחת בוקר ולהחזיר בערב ולא לקחת לחופשות חגים ארוכות או סופי שבוע שמתחילים מיום חמישי בצהרים ומיסתימים במוצאי שבת בשעות הערב המאוחרות הרי אין לנו חיים ההורים של הילדים החולים אנחכנו לא יכולים לארגן לעצמינו חופשה וטיול בחו"ל או חופות ארוכות בארץ הרי תמיד משהו יקרה והיה צורך בנו איפה אני בכול הסיפור הזה יש לנו בכלל את האני שלנו האם אני קימת בכלל א אני רק אמא של שחיבת להיות תמיד זמינה ושם בשבילו להרגיש הכי חרא בעולם טוב גם לי מותר להתבכין קצת למרות כול הנסיון שיש לי עם להיות אמא של 26 שנה כבר והניסיון שיש לי בעבודה זר לא יבן את זה שהי ה לכולנו שבוע טוב שמח חמים ונעים