כמה עצב בשמחה גדולה- משתפת רגשות...
היי לכולם...
אתמול רציתי להתקשר לחברה שלי ולשאול לשולמה... ידעתי שהיא אמורה ללדת בימים אלו... בזמן שאני לוחצת על המספר שלה, אני מקבלת תמונה ממנה בוואטצאפ עם התינוק החדש שלה.....וזה מציף.... וזה הכי משמח בעולם וגם עצוב באותו הרגע.... כמובן שכבר לא יכלתי להתקשר אליה...ורק שלחתי לה הודעת איחולים עם דמעות בעיניים- כמובן שרצתי לחבק את 2 הילדים המקסימים שלי..... עברו 3 חודשים מאז הגרידה בשבוע 16 עקב צירים וירידת מים פתאומית..., 3 מחזורים תקינים וסדירים- וכלום! אנחנו 3 חברות טובות עוד מהתיכון- שתינו התחתנו באותה השנה, 2 ילדנו את ילדינו באותם השנים, וגם השנה זה היה אמור להיות ככה- אבל הגורל רצה אחרת.... והחברה השלישית בכלל במצב של טיפולים כבר שנים- ללא ילדים (רופאים טוענים שהכל בסדר אצלה, ואי יכולת להיקלט שלה אינו מוסבר)..... לפני כשבועיים הייתי בחנות עם הבת שלי וקניתי לה בגדים, ולא שמתי לב לאישה עם עגלה "ונתקעתי" בה בטעות.. היה לה תינוק קטן קטן - אולי בן כשבועיים, וכמובן שהמבט ישר היה לתוך העגלה, ושוב עצב.... הבת שלי שמה לב, ניגשה אלי וחיבקה אותי חזק ואמרה: "אימא, אל תדאגי, גם לך יהיה ילד... ואם לא אז אני יוליד לך ילדים". אם החזקתי את עצמי לא לבכות כשראיתי את התינוק בעגלה, אחרי המשפט של הבת שלי פשוט נגמרתי ורצתי לתא הלבשה לבכות (כדי שהיא לא תשים לב). ביום יום אני בסדר... מתלבשת טוב...מתאפרת....צוחקת...נפגשת עם חברים.... הולכת לעבודה ומתפקדת כראוי- אך יש רגעים שאני פשוט נופלת לתוך תהום של דמעות ומחשבות.... "פתאום" כולם סביבי בהיריון, ומתחילות ללדת לאט לאט... בעבודה היינו 5 בנות בהירון, היינו אמורות ללדת אחת אחרי השניה - כל חודש... אז אחת ילדה בדצמבר, השניה אמורה השבוע (בערך), עוד אחת חודש הבא, אני הייתי אמורה במרץ ועוד מישהי באפריל.... ועכשיו יש עוד חברות שנכנסו כבר להיריון, ואני נשארת עם הרצון העז והניסיונות...... כל כך רוצה את מה שנראה כל כך קשה להשיג פתאום....
היי לכולם...
אתמול רציתי להתקשר לחברה שלי ולשאול לשולמה... ידעתי שהיא אמורה ללדת בימים אלו... בזמן שאני לוחצת על המספר שלה, אני מקבלת תמונה ממנה בוואטצאפ עם התינוק החדש שלה.....וזה מציף.... וזה הכי משמח בעולם וגם עצוב באותו הרגע.... כמובן שכבר לא יכלתי להתקשר אליה...ורק שלחתי לה הודעת איחולים עם דמעות בעיניים- כמובן שרצתי לחבק את 2 הילדים המקסימים שלי..... עברו 3 חודשים מאז הגרידה בשבוע 16 עקב צירים וירידת מים פתאומית..., 3 מחזורים תקינים וסדירים- וכלום! אנחנו 3 חברות טובות עוד מהתיכון- שתינו התחתנו באותה השנה, 2 ילדנו את ילדינו באותם השנים, וגם השנה זה היה אמור להיות ככה- אבל הגורל רצה אחרת.... והחברה השלישית בכלל במצב של טיפולים כבר שנים- ללא ילדים (רופאים טוענים שהכל בסדר אצלה, ואי יכולת להיקלט שלה אינו מוסבר)..... לפני כשבועיים הייתי בחנות עם הבת שלי וקניתי לה בגדים, ולא שמתי לב לאישה עם עגלה "ונתקעתי" בה בטעות.. היה לה תינוק קטן קטן - אולי בן כשבועיים, וכמובן שהמבט ישר היה לתוך העגלה, ושוב עצב.... הבת שלי שמה לב, ניגשה אלי וחיבקה אותי חזק ואמרה: "אימא, אל תדאגי, גם לך יהיה ילד... ואם לא אז אני יוליד לך ילדים". אם החזקתי את עצמי לא לבכות כשראיתי את התינוק בעגלה, אחרי המשפט של הבת שלי פשוט נגמרתי ורצתי לתא הלבשה לבכות (כדי שהיא לא תשים לב). ביום יום אני בסדר... מתלבשת טוב...מתאפרת....צוחקת...נפגשת עם חברים.... הולכת לעבודה ומתפקדת כראוי- אך יש רגעים שאני פשוט נופלת לתוך תהום של דמעות ומחשבות.... "פתאום" כולם סביבי בהיריון, ומתחילות ללדת לאט לאט... בעבודה היינו 5 בנות בהירון, היינו אמורות ללדת אחת אחרי השניה - כל חודש... אז אחת ילדה בדצמבר, השניה אמורה השבוע (בערך), עוד אחת חודש הבא, אני הייתי אמורה במרץ ועוד מישהי באפריל.... ועכשיו יש עוד חברות שנכנסו כבר להיריון, ואני נשארת עם הרצון העז והניסיונות...... כל כך רוצה את מה שנראה כל כך קשה להשיג פתאום....