הערה כללית על בישול פרסי לימון ועוד
אז ככה: בפרס חיו יהודים בפלכים שונים, בתנאי אקלים שונים ובמצאי שווקים שונה ומגוון. בארץ מגדירים כ"בישול פרסי" בדרך כלל את המטבח הטהרני או השיראזי (וגרורותיהם, מטעמי מסחר, כמו היאזדי), אבל אני בא מבית בו המשפחה הגיעה לפני 3 דורות דווקא מהעיר משהד, המזרחית שבקהילות היהודיות בפרס. מפאת גזירות שמד קשות, התעבורה לטהרן היתה מינימלית, וממילא גם לא הכירו כל כך את הבישול הטהרני. סלק, לימון פרסי, רימונים ועוד כמה סממני שנחשבים אוטומטית פרסיים, לא הוכרו כל כך במשהד, אלא דווקא כשהגיעו לארץ ופגשו בשכונות משותפות (כמו שכונת הבוכארים בירושלים) גם קהילות אחרות. הבישול המשהדי יותר דומה לבוכארי ולאפגני מאשר לזה של יוצאי טהרן. וחוצמזה, אישית, אני לא אוהב את טעמו של הלימון הפרסי. אבל אנייודע שיש מי שלא יכולים לאכול אוכל פרסי בלעדיו. (זהירות, הוא מר, לא לאכול אותו ממש אלא לשים בתבשיל אם רוצים). בזמנו היה כאן דיון על שטיפת אורז מבושל לפני האידוי, ואז התגלה עוד הבדל גדול בין המטבח המשהדי לטהרני (וכששאלתי את סבתא שלי היא אמרה לי: "בטח, מה לא ידעת???")... כל טוב, רונן
גם אני אפגוש את החברים שלי מפורום מתכונים במסיבת העצמאות של תפוז אנשים!