כמה מילים לרונית - "ילד נוסף זו נחמה ענקית"

[איןאריותכאלה]

כמה מילים לרונית - "ילד נוסף זו נחמה ענקית"

רונית אני פונה אלייך ישירות ובאופן פומבי ומבקשת ממך לא לכתוב לנשים בפורום אובדן עד כמה ילד נוסף הוא נחמה ענקית / עד כמה הוא מרפא / עד כמה שום דבר אחר לא מרפא כמו ילד חדש ושלל גלגולים של הרעיון הזה. ההודעות שלך מכאיבות, הן לא נכונות, ולדעתי הן לא מתאימות ברוחן לפורום הזה.
ואני אסביר למה ---

1. לא כל אחת רוצה להיכנס להריון חדש.
2. לא כל אחת מצליחה להיכנס להריון חדש.
3. לא כל אחת מסיימת הריון חדש בידיים מלאות.

אני - וכל שאר הנשים בפורום הזה - מאושרת בשבילך שזכית לעבור הריון מלא לאחר הריון האובדן שלך, ושעכשיו את בעיצומו של הריון נוסף, והלוואי ותזכי לעוד ועוד ילדים כפי שאת חולמת ורוצה. ברכתי נתונה לך.

אבל את כותבת את זה בשרשור של אשה בת 43 שאיבדה הריון שלישי ברציפות ומכריזה בריש גלי שאין לה כוח לשאת הריון נוסף ולעבור (חלילה) אובדן נוסף. גייסי מעט יותר רגישות -בפורום הזה מתאבלים, מלקקים את הפצעים, כואבים ובוכים. אני לא חושבת שהנשים פה נכנסות תחת הגדרת ה'מאושרת' שלך.
אני מאד מאד שמחה עבורך - חשוב לי להדגיש את זה - אבל מהמקום המאושר שלך אולי תנסי לגייס קצת יותר רגישות? מה גם שאת מתעלמת באופן קבוע מעניין הגיל.

אני לא יודעת איך את היית מרגישה אם מישהי בת 22 עם 3 ילדים היתה מנסה לנחם אותך לפני שנתיים וחצי וכותבת לך "עוד ילד יביא לך נחמה!" כשאת ימים ספורים אחרי הלידה השקטה שלך.
אני כבר שנתיים אחרי האובדן - והמילים שלך הקפיצו אותי כהוגן. לא רוצה לחשוב איך מרגישה מישהי שעדיין מדממת.

 

[רונית 294]

פתחתי את המחשב בבית במיוחד בשביל שאוכל לענות לך...

ראשית, את חייבת להפסיק להתייחס בפורום לאנשים באופן אישי.
יכול להגיב לי לתגובה, לא צריך לפתוח הודעה במיוחד בשבילי ולא צריך להגיד לי מה לענות לאנשים. יש לי דעה משלי ואני דבקה בה.
שנית, כן, עד הרגע שנכנסתי להריון של התינוקת שלי לא התאוששתי.
את לא יודעת ושלא תדעי לעולם מה זה לסיים הריון באופן יזום בשלב מאוחר כל כך וללדת לידה שקטה. זה לא אובדן מוקדם ואין לאישה הזו 3 ילדים. מצטערת... אבל יש הבדל ענקי. לסיים את החלק המילדותי בחייך בצורה כזו ועם ילד אחד בבית זה סוג של אסון בשביל נשים מסויימות וכן, אני כמעט תמיד בעד להילחם על מה שאת רוצה. אחרי שקורה לך דבר כזה.... הלב כואב, שורף, מחפש נחמה, מחפש איך לפצות על מה שקרה. וכן, מכירה מספר נשים שילדו ילדים בריאים גם בגיל 45.
אני לא אומרת שחייבים, אני לא אומרת שזה הדבר היחיד שעוזר. גם הטיפול שהייתי בו עזר לי. אבל זה בהחלט הביא אותי למקום אחר לחלוטין.
היא מספרת כמה התחושות שלה קשות ואני נותנת את הפיתרון היחיד שאני עצמי מכירה. אמרתי מספר פעמים, מה שהכי ניחם אותי אחרי הלידה השקטה היו אלו סיפורי ההצלחה, התקווה שנתנו לי נשים שעברו דברים דומים.
עיני לא הייתה צרה על אנשים שהצליחו. להיפך... שמחתי בשבילם.
גם את אמרת לאיזו מישהי לפניי כמה ימים לא להגיד שהיא איבדה ילדה אלא שהיא איבדה עוברית (ואומנם אני מסכימה איתך בזה). אז לך מותר להגיד דברים כאלה?? זה גם יכול להישמע כחוסר רגישות.
אני חושבת שבפורום הזה מנסים להיות רגישים ככל שניתן. אך מטרתו היא לתת מהניסיון שלך, מהידע שלך ולפרוק את רגשותייך. אם כך אני מרגישה, זה מה שאגיד. ומי שלא רוצה, לא חייב לקרוא.

 

[שירהד1]

בואו נחליט כמה החלטות חשובות-

1. אף אחת (כולל אותי) לא אומרת לאף אחת אחרת מה לכתוב ומה לענות.

2. לכל אחת מותר לכתוב מה שהיא מוצאת לנכון, כל עוד זה מתוך רצון לסייע, לתמוך, ומתוך ניסיון החיים שלה והתובנות שלה.

3. מותר לומר: "אני לא מסכימה איתך", או "אני בגישה אחרת" , או "אני חושבת אחרת ממך", או "בניגוד אלייך, אני חושבת ש....", וכדומה.

זה פורום מאוד רגיש ונפיץ. בואו נשמור עליו, למען כולנו.

שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכה של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 

[מרעישה בשקט]

מבינה ובכל זאת מסתייגת

סיון כתבה במפורש שבתגובה ל"תנסי שוב" היא מרגישה שהיא לא רוצה ולא יכולה לשאת הריון נוסף. בעיניי לא הגיוני להגיב להודעה כזו ב"אל תוותרי. ילד נוסף זו נחמה ענקית". גם אם סיון לא היתה כותבת את זה באופן מפורש, זה לא הגיוני להגיב ככה בהתחשב בגילה ובמה שעברה.

באופן אישי, כמי שלצערה חוזרת לפה שוב ושוב עם עוד ועוד אובדנים, האמירות הללו חותכות בנפשי כמו סכינים.
כי לא בטוח שאצליח להרות שוב, וממש לא בטוח שאצליח ללדת שוב. ואני יודעת שאם אגיע לנקודת ההשלמה, אני לא אגדיר את זה כ"לוותר". אבל נקודת ההשלמה היא מקום כואב, מקום שבו נגמר האויר, מקום שממנו פשוט אי אפשר להמשיך הלאה - קצה העולם.
ואני מצפה שנתמוך במי שהגיעה אל נקודת ההשלמה (ובמי שנמצאת בדרך לשם): בין אם היא פנתה לאפיקים אחרים כמו פונדקאות, תרומת ביצית, תרומת זרע או אימוץ ובין אם היא החליטה שזהו ודי.
וההודעות הללו מתריסות, מנפנפות את מה שיש לעומת האין אין אין שלי.
ונכון שיש של אחת לא בא על חשבון האין שלי, אבל זה כואב נורא כשאותה אחת שהצליח לה, מנפנפת את היש שלה וחוזרת שוב ושוב על כך שזה מה שהחזיר לה את שמחת החיים ושאסור לוותר.
ואני משתדלת לא לקרוא, או לקרוא ולא לקחת ללב, או לקחת ללב אבל לא להגיב.
מודה שלרוב אני לוקחת ללב ונשרפת בשקט מבפנים.
ההודעה של איןאריותכאלה קשה ובוטה, אבל היא בהחלט מבטאת את מה שאני מרגישה.

 

[שירהד1]

למרעישה בשקט- אני עונה לך בפרטי

 

[איןאריותכאלה]

רונית תודה שענית לי

היה לי חשוב לשמוע את דעתך ואני שמחה שהבהרת אותה.
אני עדיין לא מסכימה איתך, כי אני מרגישה שהפתרון שלך אחיד וגם כי נדמה לי שאת לא מצליחה להבין את הפקטור של הגיל - בדיוק כמו שאת מרגישה שאני לא מבינה אותך, כי אני איבדתי הריון בשליש ראשון.

אבל אם זו אמת - אם אני באמת לא יכולה להבין אותך - אני כנראה לא יכולה להבין אף אדם אחר בעולם כי אין אף אדם שנושא בלבו את סך ההתנסויות שלי בעולם ואת הנפש שלי. ובכל זאת נדמה לי שאת ואני (שכותבות פה הרבה שנים) מצליחות להבין הרבה נשים שמגיעות לכאן בכל מיני שבועות הריון, עם עברים מיילדותיים שונים, בגילאים אחרים. הרי הנשים שאיבדו הריון אינן קבוצה אחידה.


הנקודה העיקרית שלי היא זו -
לא כל אשה שאיבדה הריון זוכה לילד
יש נשים שצריכות להגיע להשלמה ולקבלה של האובדן ללא הריון חדש וילד נוסף או בלי ילד בכלל


ואגב - זה שכבר יש לי 3 ילדים לא אומר שלא כאב לי לאבד הריון.

 

[sivan2212]

אני לא כועסת

חשוב לי להגיד אני לא כועסת על זה שרונית כתבה לי, לנסות שוב..
אני נמצאת בשלב שכל כך קשה לי, ואני יודעת שלפעמים ילד נוסף זו הנחמה
אבל אני בת 43 , ואני ממש מפחדת לעבור את זה שוב.
עוברות בי מחשבות של לנסות שוב, אבל אני יודעת שזה כמעט בלתי אפשרי.
התחלתי ללכת לטיפול פסיכולוגי וסיפרתי לפסיכולוגית שכשאני מדברת עם בעלי שמאד רוצה שננסה שוב, אני מאד כועסת עליו, כי הוא אומר "רק ככה נתגבר" , "ואני מאד רוצה עוד ילד" וכל מיני אמירות שאני מרגישה שהוא לא מבין את מה שעברתי עד הסוף.. ואני מאד נוקשה איתו ואומרת לו, "אני לא מסוגלת לנסות שוב" לא מסוגלת...
אבל כשאני מדברת עם אמא שלי, שאומרת לי, "די עם הסבל", "די עם מה שאת עוברת", "תפסיקי לנסות", אז אני מייצגת פתאום צד אחר ואומרת לה.. "אני רוצה עוד ילד"
אני משתגעת ממחשבות, מצד אחד מחליטה שזהו, מצד שני לא מסוגלת להוציא את כל הדברים של התינוקת מהבית (מיטת תינוק, סלקל, אמבטיה, בגדים).
הלכתי לפסיכולוגית שתעזור לי להחליט אבל בינתיים אני רק יושבת שם ומדברת ומדברת ולא מגיעה להחלטה.
הרופא אמר שהסיכון לטריזומיה גדל עם הגיל וגם גדל עוד יותר כי העוברית שלי לקתה בטריזומיה.
אני מפחדת שלעולם לא אתגבר על זה אם לא יהיה הריון נוסף, אבל מצד שני, לא מסוגלת לשאת את המחשבה של עוד הריון כזה...
אני לא מצפה מכן שתיתנו לי את הפתרון , אבל הייתי חייבת להוציא..
וגם מבקשת בבקשה אל תכעסו על רונית שניסתה רק לעזור לי.. אפילו אני לא כעסתי עליה...