15 שעות ·
כל אירוע, קרב ומחדל בתבוסת ה-7 באוקטובר מתוחקרים בתקשורת.
סרטי דוקו, כתבות טלוויזיה, תחקירים בעיתונות המודפסת. דקה אחר דקה.
רק דבר אחד נשאר בגדר טאבו. חוסר התפקוד של נתניהו.
מהמעט שהצלחתי לחלץ מאנשים שפגשו אותו אחר הצהרים, הוא היה נראה באאוט מוחלט.
- אבל מה קרה מאז שש וחצי בבוקר?
- מדוע לקח לו שעה וחצי לצאת מהבית?
- למה הקבינט כונס לראשונה רק יותר משמונה שעות אחרי הפלישה?
- מדוע במשך שעות ארוכות נוהלה כמעט ללא הפרעה אוטוסטרדת רצח, שבי, אונס וביזה בשטח ישראל?
- מה היה דחוף לשוחח בשעה עשר עם ראש ממשלת הולנד?
- למה גם אחרי שיחה נואשת מגיא ההריגה בבארי לא נעשה דבר?
- מערך המקורות הרכיב ומעדכן את ציר הזמן הזה. אנחנו מבקשים לא להישאר לבד במערכה.
אכן הסיפור הזה בלט מאד לאורך אותה השבת הארורה.
העובדה שלאורך שעות הבוקר, מי שניסה להעיר את מפקדי הצבא הבכירים ואת אנשי הממשלה, היו דווקא אנשי התקשורת וניתן היה לראות זאת היטב בשידור החי.
והעובדה שרק לקראת ערב הופיע האיש ההוא, בעל האוזן הימנית הבולטת, מבלי ש"זכינו לראות" ולו ח"כ אחד, או לפחות איזשהו צל של ראש ממשלה (או שר ביטחון או לפחות איזה ראש מל"ל), שניסה לומר כיצד שרי הקיבינימט מתכוונים לטפל בנושא? נאדה! כוווווולם נאלמו כמטכסים עצה מה ואיך להאכיל את הציבור מלא התדהמה.
אז כן. ביום החג הגדול ההוא, לאחר שהראש הצהיר מדי יום שהחמאס מורתע, הוא נאלם לפתע כמו דג קרפיון, שקיבל את המהלומה הקטלנית על ראשו מידי הקצב, שעמד לקלף את קשקשיו תוך רגע...
את התיעוד, מה עשה הראה"מ משעת האפס עד השעה 22? קיבלנו באיחור, אבל זה שסרטון של רה"מ הועלה ברשתות זה לא מה שהיה אמור להרגיע או לנחם את אזרחי המדינה. והרי היה זה ביום שבת וביום חג! לא לכולם יש אינטרנט ולא כולם ממהרים לחפש מידע במרשתת, כשהתקשורת אינה מדווחת דבר. העובדה, שבעידן התוסס והחי הזה, כשכל נפיחה ששוחררה לחלל האוויר מתועדת, אין הדבר מתיישב כלל עם לוח הזמנים שכל אזרחי המדינה היו ערים לו, כשכולם רק חיכו לשמוע מה יאמרו המנהיגים.
ומה היה בהמשך? הראה"מ הופיע והבטיח שמדובר בהכרזת מלחמה שיש לה "אך ורק" 2 יעדים: "שיחרור החטופים וניצחון מוחלט על החמאס".
אבל מה נהיה לאחר 222 ימי לחימה? כמות החללים רק עולה, וכמות החטופים שנותרה בחיים (עם נזק נפשי חמור) רק הולכת ומצטמצמת.
כמות המפונים בלתי נסבלת וקיים חשש האם (או מתי) יחזרו תושבי הצפון והדרום בביטחה אל בתיהם. עסקיהם וכלכלתם של רבים נהרסו עד היסוד, אך לאיש מהממשלה לא אכפת, כאשר שר האוצר במקביל, מזרים כספים אך ורק לבני בריתו, כאילו מאום לא קרה.
אף שר מיותר לא פוטר ואף משרד ממשלתי חסר ערך לא נסגר.
אז בשביל מה אנו זקוקים לממשלה?
מה הניבה לנו הממשלה הקורסת הזו יחד עם הראש, שהתעקש ומתעקש רק להמשיך ולהישאר ראש?
האם שאלתם את עצמכם, מה היה קורה, אילו דבר מעין זה היה קורה בימי שלטונו של בנט או של לפיד? האם היה ביכולתם להמשיך ולשרוד בתפקידם יותר משבוע, אילו זה היה קורה כמה חודשים קודם?
וזה ניחא. מה שיותר מטריד אותי היום, זה מה קורה ב...
א. האם אנשי הפת"ח לא הפנימו שהמנהרות מהוות את הנוסחא המנצחת? אולי גם הם התעוררו והחלו לחפור מתחת לכביש 6 וביום בהיר אחד הם יצוצו בכפר סבא או באזור שקרוב לקלקיליה?
ב. כבר ביום העצמאות התנהל איזה משחק כדורגל בין ילדי הפועל חיפה לילדי סכנין. האם ילדי סכנין לא קיללו וגידפו את עמיתיהם היהודים במהלך או בסוף המשחק?
הלוא כל מה שהחל להתעורר הן בדרום והן בצפון, מחלחל כבר גם אל תושבי הארץ ואם זה אכן כך, הרי שחורבן המדינה לא יתחולל תוך 2 עשורים. הוא ממתין לנו כבר כעת, בפינה.
ג. ומה עושה הממשלה, השב"כ וצה"ל כדי למנוע את המהלומה הזו גם מבפנים? נאדה. וכן. ברור שיגיע היום, שבו שוב ייאלץ ראה"מ להופיע כמוכה הלם לאחר עוד מהלומה שאזרחי הארץ החבוטים ממילא יספגו. כבוד.
